שתף קטע נבחר

דבש, הכול דבש: עם האנשים שמבינים דבורים

"הדבוראים", בעברית תקינה, הם הכוורנים של פעם. הבאז סביבם גואה בחגים, כשהם נערכים למבקרים בכוורות "הבוטיק" הביתיות. "הדבורים הסוריות תוקפניות יותר", הם אומרים מניסיון של דורות. ומהי ההיעלמות המסתורית שמטרידה אותם?

החיים הם דבש בכל יום מחדש. הסבא של הסבא של מלכה בן-זאב הפיק דבש אי שם בתחילת המאה הקודמת בהונגריה, וכך גם השושלת של המשפחה, שמייצרת דבש כבר חמישה דורות. אפשר לראות את זה כסוג של מלכודת דבש, להיוולד למשפחה הזאת, מאחר שגדולים סיכויי היילוד להיכנס לעסק המשפחתי. גם הבן של מלכה רודה דבש לפרנסתו. "מכוורת בוטיק", קוראת מלכה בן-זאב למפעל המשפחתי, "דבורת התבור", הנמצא במושב שדמות דבורה. "מכוורת קטנה, רק כמה מאות דבורים. היה קל לשכנע את בעלי יגאל לעבוד במכוורת, זה מקצוע מרתק".

 

הבאז סביב הכוורות בראש השנה הוא בעיקר תקשורתי ולא קשור לזמזום הדבורים. את הדבש שמוכרים היום על מדפי רשתות השיווק, הכוורנים, סליחה, "הדבוראים", לפי המינוח החדש של האקדמיה ללשון שנועד למנוע בלבול עם קברנים, רדו כבר לפני שנה לפחות. "בתקופה הזאת מוכרים יותר דבש, אבל אין אפשרות להגביר את ייצור הדבש לקראת ראש השנה", הסבירה בן-זאב, "אפשר לשים צנצנות בצד ולהחליט שמוכרים פחות בחורף ולשמור מלאי לתקופת החג".

 

"מקצוע מרתק", דורות של ייצור דבש. משפחת בן זאב  (צילום: אייל בר-טוב) (צילום: אייל בר-טוב)
"מקצוע מרתק", דורות של ייצור דבש. משפחת בן זאב (צילום: אייל בר-טוב)

 

דוד גרטל, בנה כוורת שקופה שבה ניתן לצפות בתהליך ייצור הדבש (צילום: רועי עידן) (צילום: רועי עידן)
דוד גרטל, בנה כוורת שקופה שבה ניתן לצפות בתהליך ייצור הדבש(צילום: רועי עידן)

 

דרומה משם, במושב אורות שבמועצה האזורית באר טוביה, מתקיימת כוורת ביתית כבר 55 שנה. דוד (74) ונעמי (72) גרטל התאהבו בייצור הדבש עוד בימי הלימודים בבית הספר החקלאי בנהלל. "השנה נייצר כ-600 קילו של דבש ונמכור בבית", אומר דוד, "אנשים מכירים את הכוורת, לפעמים הקונים מגיעים עם הילדים ולכן בנינו כוורת שקופה בתוך הבית, ובה הם יכולים לראות את כל התהליך".

 

"אני יכול להסתכל על הכוורת ולקבל אינדיקציה מה קורה בשאר הכוורות. אני בודק כמה דבורים יצאו לאסוף צוף, בוחן את קצב הטלת הביצים, ומסתכל על הריקוד שלהן", מסביר דוד. "העבודה עם דבורים מרגיעה אותי", אומרת נעמי, רעייתו, "אני אוהבת להסתכל על העבודה של הדבורים, איך הם אוספים את הצוף, איך הם בונים את הכוורת, זו חיה מופלאה ומעניינת".

 

התאהב בייצור דבש בבית הספר החלקאי בנהלל. דוד גרטל (צילום: רועי עידן) (צילום: רועי עידן)
התאהב בייצור דבש בבית הספר החלקאי בנהלל. דוד גרטל(צילום: רועי עידן)

 

לאן נעלמות הדבורים? השנה ישווקו 1,600 טון דבש בתקופת החגים (צילום: רועי עידן) (צילום: רועי עידן)
לאן נעלמות הדבורים? השנה ישווקו 1,600 טון דבש בתקופת החגים(צילום: רועי עידן)

 

על הדבש ועל העוקץ

שוכני הכוורות לא תמיד מלקקים דבש בשגרת העבודה העוקצנית. כך למשל, מערכת היחסים בין מלכה בן-זאב לדבורים מורכבת. אפשר לומר שהיא נוקטת את גישת "כן מדובשם ולא מעוקצם". היא אלרגית לדבורים ואף מצאה עצמה בבית חולים יותר מפעם אחת. "יש תיאוריה שלפיה לאנשים רגישים מספיק להיעקץ פעמיים-שלוש כדי לפתח אלרגיה", אומרת בן-זאב, ומחכה לפיתוחים בתחום. "יש חידוש של דבורים שלא עוקצות, למשל דבורים שמייבאים מאוסטרליה וניו זילנד הן שקטות יותר, לעומת זאת הדבורים המקומיות, שהן סוריות, נחשבות לתוקפניות".

 

לידיעת הדבורים, גם במועצת הדבש בישראל חוקרים את פיחות מספרן מדי שנה. במועצה נדבקים להיגיון הפשוט ואומרים כי ההיעלמות קשורה למיעוט פרחים ועצים צופניים (בעלי צוף) שנשתלים. "לקק"ל ולנו תוכנית לנטיעות צופניות נרחבות בכל הארץ", אומרים במועצת הדבש, "המטרה לתת מענה להתמעטות צמחי הצוף בארץ ולירידה בייצור הדבש".

 

"לדבורים יש בעיה בתחרות בין שטחי הבנייה לבין שדות המרעה, יש פחות אדמות חקלאיות", מסביר דוד, "אנחנו מגדלים 15 דונם עצי אקליפטוס שייתנו פריחה יפה". הוא מספר כי בשנת 1982 הפריחה נמשכה שמונה שבועות, שזה יותר מהרגיל, ובאותה שנה החג היה "דבש", "ייצרנו 25 טון והמשכתי לרדות עד חודש אוגוסט, במקום עד מאי".

 

והנה כמה מספרים על צריכת הדבש בישראל: מועצת הדבש דיווחה על עלייה של 14 אחוז בכמות ייצור הדבש השנה. מאה אלף כוורות יספקו השנה 3,200 טון דבש, ובתקופת החגים ישווקו 1,600 טון דבש, שהם כ-40 אחוזים מהביקוש השנתי. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מוכרים דבש בבית, דוד ונעמי גרטל
צילום: רועי עידן
מייצרים דבש במשך דורות. משפחת בן זאב
צילום: רוני רק
מומלצים