צילום: משרד פרסום רגב קויצקי
זה העתיד של כולנו
הקשבה ותמיכה יכולות לשנות את חייהם של בני נוער בישראל ולהובילם, ובכך גם את המדינה, לעתיד טוב יותר, כך חושב פרופ' יזהר אופלטקה מצוות תכנית "שבע" שייעודה ללמד בני נוער להתמודד עם קשיים ועיבוד רגשות, ולהוציא אותם ממעגל העוני
בשנים האחרונות מתעניינים כולם - החל מהורים, דרך עיתונאים וכלה בשר החינוך והנהלת משרדו - בדבר אחד עיקרי: תוצאות בחינות הבגרות, המיצ"ב, והמבחנים הבינלאומיים.

 

אנשי רשויות מקומיות ופקידים בכירים במשרד החינוך מחכים בכיליון עיניים לתוצאות המבחנים הללו ובפיהם רק תקווה אחת: שהממוצע בעירם או בארץ כולה יעלה ויעלה עד אין קץ ותלמידי ישראל יוכיחו את יכולותיהם הלימודיות כפי שהן נדרשות בבחינות. כפועל יוצא מכך, נדרש המורה העברי והערבי כאחד לעמול יומם ולילה על מנת להכין את תלמידיו לאותה בחינה מכרעת בחייה של האומה או עירו האהובה ולכוון את עיקר מאמציו לשם מילוי משימה חשובה זו.

  

  • תרמו עוד היום כדי שלכולנו יהיה חג שמח ניתן לתרום גם בטלפון 5453* או דרך הסלולרי- לתרומה של 18 ש"ח שלחו SMS עם המילה לב למספר 9555 
  • לעמוד המיוחד של "פתחון לב" ב-ynet

     

    גם השנה חזינו בטבלה יפה ומהודרת בה סופר לנו בכמה עלו או חלילה ירדו ציוני הבגרות בכל עיר בישראל, וכל ראש עיר התגאה מעל במה זו או אחרת בהישגיה של מערכת החינוך העירונית שלו. למרבה הצער, בתוך חגיגת הציונים והממוצעים שוכחים כולם כי החינוך בבית הספר הוא הרבה מעבר להישגים לימודיים; הן המורה והן תלמידיו מצויים באינטראקציה מורכבת שעות רבות ביום שהיא מעבר להתמקדות הלאומית בבחינות.

     

    בית חרושת לציונים, ואיפה הרגשות? (צילום: shutterstock)
    בית חרושת לציונים, ואיפה הרגשות? (צילום: shutterstock)

     

    בתוך הכיתה המורה והתלמידים אינם מחליפים ביניהם אך ורק חומרים לימודיים וידע דיסציפלינארי. להפך, הכיתה היא בראש ובראשונה זירה של רגשות חיוביים ושליליים, ככעס, אשמה, או תסכול, מחד, והתלהבות, התרגשות, אהבה, חיבה, ואכפתיות, מאידך. לרגשות הללו השפעה ניכרת על הצלחתו של הילד בבחינות ועל עתידו האישי בחיים. ברם, בעידן בו הבחינות הן "עגל הזהב" רבים מתעלמים מתפקידן של הרגשות בכיתה ומי שמשלמים את המחיר הם המורים הטרודים בעיקר בהישגים לימודיים והתלמידים החלשים יותר הזקוקים ליד מכוונת, לתמיכה אישית, ולהבעתן של רגשות חיוביים כלפיהם מצד המורים בכיתתם. 

     

    דוגמאות לכך לא חסרות בימינו: בבית ספר מסוים תלמידה בכיתה ד' ישבה ובכתה במסדרון בעוד אחת המורות בבית הספר עוברת לידה. פנייתה של התלמידה הבוכייה למורה זו נענתה ב:"אני עסוקה וזה עניין של המחנכת שלך". בבית ספר אחר תלמידים חלשים נתבקשו לא להגיע לבית הספר ביום בחינת המיצ"ב, ואילו בבית ספר תיכון מסוים אמרה המורה לאחת התלמידות כי היא "חסרת עתיד כלשהו שמפריע להישגים של הכיתה כולה".

     

    ברגע הראשון מכוון כעסנו כלפי המורים והמורות הללו, "חסרי הרגשות" שעולבים בתלמידיהם. אך המציאות מורכבת יותר; לא מדובר באנשים רעים מטבעם אשר הגיעו למקצוע ההוראה על מנת להזיק לתלמידים אלא בעובדים הכורעים תחת נטל הבחינות הרבות שתלמידיהם נדרשים להן והם מצויים בריצה אין סופית ובעומס רב בעבודתם מכפי שהיה אי פעם.

     

    נוגעים בשמיים

    מתברר, עם זאת, שאפשר גם אחרת. המפעל החינוכי "לגעת באופק", המנהיג את תכנית "שבע", הנמשכת 7 שנים (ועל כך שמה), מיועדת לבני נוער מוכשרים בעלי רצון רב להצליח בלימודים אך חסרי אפשרות לממשם בשל סיבות אישיות ומשפחתיות חווים למידה מסוג אחר. התלמידים מרוכזים יחד בכיתה אחת בבית ספרם זוכים לטיפולו המסור של מנחה קבוצתי המסייע בהבניית הזהות העצמית של המתגבר, תוך דגש על מנת כלים אפקטיביים לניהול רגשות אקטיבי ותכליתי.  

     

    ניסים ציוני, מנכ"ל "פתחון לב", מסביר כי ההחלטה להקים את תכנית "שבע" הגיעה כ-4 שנים לאחר תחילת פעילותה של העמותה - שהוקמה בשנת 1998 תחת החזון של הוצאת משפחות ובני נוער ממעגל העוני בישראל -

     חלוקת המזון היא קריטית לקיומה של משפחה, אולם היא אינה פועלת לשבירת מעגל העוני הבין-דורי. "היה לנו ברור שבכדי להוציא ממעגל העוני הדרך היא אחת- החינוך", אומר ציוני, "בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת ת"א בנינו תוכנית, שנראתה אז כדבר מופרך, בת 7 שנים המטפלת בשלושת השלבים הקריטיים בחייו של נער/ה התיכון, הצבא וההשתלבות בחיים האזרחיים".

     

    מעצבי התכנית, ותוכניות אחרות המופעלות במערכת החינוך, הבינו כי התנאי הראשון לצמיחתו של הילד/הנער הוא מתן ביטוי רב להבעה רגשית, הבנה רגשית, ואכפתיות אמיתית ואישית לתלמיד. אחרי הכול, בני אדם זקוקים ליחס ולתמיכה רגשית כחלק מהצלחתם בבחינות ובחיים.

     

    עידו שורץ הוא רכז התכניות "שבע" ו"תבור" שמטרתן לכוון את בני הנוער לעתיד טוב יותר, ולתת להם את הכלים להתמודד עם קשיים ובעיות, על מנת שיוכלו להביט אל האופק כשהם ממוקדים במטרות שיובילו אותם לחיים טובים.

     

    כיום נמצאים בתכנית "שבע" 200 בני נוער שאותרו בבתי ספר שונים ברחבי הארץ. "השלב הראשון בתהליך, אחרי שמקבלים פנייה לגבי תלמידים שזקוקים לעזרה, הוא לאתר בתי ספר שמבינים את כמות ההשקעה שמצריכה התכנית", מסביר שורץ, "צוות ההנהלה צריך לדעת שמדובר בתהליך ארוך שבו בני הנוער זוכים לליווי צמוד של מנחים, מורים וגם קצינים בצה"ל בהמשך. כמובן שהצוות מקבל הסבר מפורט על מהות התכנית, על השלבים שעובר כל אחד מהילדים, וכמובן על הערך המוסף שיש בתכנית שמטרתה לתת מענה לחבר'ה שיש להם בעיות רגשיות וחברתיות שמונעות מימוש פוטנציאל לימודי".  

     

    התכנית המורכבת משלושה שלבים:

    • שלב ראשון - כיתה י-יב: תגבורים לימודיים, סדנאות העצמה ופיתוח מנהיגות, הזנה, ימי פעילות חברתיים-ערכיים, התנדבויות למען הקהילה, תהליך הערכה ומעקב על הישגי הפרט בנבחרת.
    • שלב שני - שירות צבאי: ליווי במשך כל השירות הסדיר ע"י מנחה העצמה ושמירה על קשר רציף וקבוע עם בני הנוער/החיילים. בנוסף, במסגרת הפרויקט 'אחי הגדול', קצינים מתנדבים משמשים כחונכים אישיים ומלווים את בני הנוער/החיילים משלב טרום הגיוס ועד לסיומו המוצלח.
    • שלב שלישי - היציאה לאזרחות: לקראת תום השירות הצבאי מתבצע תהליך הכנה ליציאה לחיים האזרחיים, הכולל ייעוץ בנושאי לימודים ועבודה. התהליך מתבצע באמצעות ליווי אישי וקבוע במשך השנה הראשונה ב"אזרחות".

     

    מטרת התכנית היא לסייע לתלמידים בעיבוד רגשות, התמודדות עם קונפליקטים ומצבי לחץ. כמו גם, פיתוח מיומניויות של תקשורת בין- אישית, כמו גם פיתוח מנהיגות בדגש על אחריות אישית - "תהיה אחרי לעצמך ולמעשים שלך, תיקח אחריות על החיים שלך", אומר שורץ.

     

    מנחי התכנית, המודעים לרגשותיהם השונים של התלמידים מביעים כלפיהם רגשות חיוביים רבים ומחזקים, כפועל יוצא, את תחושת העצמי שלהם ואת ביטחונם העצמי. לצדם נמצאים מחנכי הכיתות הנדרשים לעקוב מקרוב אחר כל תלמיד ולהוות עבורו אוזן קשבת ומקור לפתרון קשיים אישיים ולימודיים.

     

    הם לא צריכים להתמודד לבד עם מה שהם חשים (למצולם אין קשר לנאמר בכתבה) (צילום: shutterstock)
    הם לא צריכים להתמודד לבד עם מה שהם חשים (למצולם אין קשר לנאמר בכתבה) (צילום: shutterstock)

     

    ציוני מוסיף: "אנחנו פועלים מול יעדים ותתי יעדים כמותיים ומדדים. בתוכניות החינוך אנו מקפידים על קלה כבחמורה ומטפלים בכל מה שנמצא על הסקלה שבין אחוז ההתייצבות של החניך בבית הספר, מדדי אלימות ועד שיפור בתוצאות הלימודיות ובפיתוח כל העצמה אישיים. מטרת העל של התוכנית היא שבני הנוער שלנו לא יגיעו ברבות הימים למרכזי הסיוע ולפיכך מטרות הביניים הן סיום מוצלח עם בגרות (חלקית או מלאה) של התיכון, גיוס לצה"ל או לשירות לאומי ובסופו של תהליך השתלבות במקום עבודה או בלימודים גבוהים".

     

    תחילת התהליך, לאחר איתורם של בתי ספר בהם לומדים בני נוער המתאימים לתכנית, היא במצגת מפורטת המוצגת בפני בני הנוער ומשפחותיהם, הפורשת בפניהם את התכנית ארוכת הטווח. ציוני מספר שהרוב המכריע של ההורים מגיבים בהתרגשות גדולה והכרת תודה, לא פעם זה מלווה בדמעות. "אבל אנחנו גם נתקלים בהורים שהחיים כבר כל כך עייפו אותם ושברו את רוחם והדאגה לאוכל של מחר מכריעה אותם ומבחינתם לא חשוב הבית ספר והעיקר שהילד/ה יצאו לעבוד ולסייע בכלכלת המשפחה. משפחות אלו הופכות עבורנו לאתגר מיוחד ודווקא שם חשוב לנו לנצח", הוא מסביר.

     

    יוצאים לדרך חדשה

    גולת הכותרת של תכנית "לגעת באופק" ולמעשה, האופק שאליו שואפים המנחים והתלמידים, הוא השתלבות מועילה במעגל העבודה. "כשבני הנוער, שכבר הפכו לחיילים, עומדים בפני סיום השירות, הם יושבים עם המנחים ומגדירים לעצמם יעדים: איפה כל אחד רואה את עצמו בעוד שנה. זה דבר לא קל לביצוע, בגיל 20-21", אומר שורץ, "מי בכלל יכול לחשוב על מה שיקרה איתו בעוד שנה? בשביל זה יושבים ומתכננים, מחליטים מה רוצים ללמוד ובמה רוצים לעבוד ופשוט בונים תכנית עבודה, האם ואיזה בגרויות צריך להשלים, מתי עושים פסיכומטרי, כמה כסף צריך, איך כותבים קורות חיים, איך עוברים ראיון - מפרטים כל שלב ושלב כדי שלא נתקע באמצ הדרך, חסרי אונים, לא יודעים איך להמשיך הלאה. אנחנו עוזרים להם להגיד מה היעדים שלהם ואיך להגיע אליהם. בסופו של דבר, אנחנו מלמדים אותם שאם יעבדו וישקיעו, הם יצליחו. הצלחה מבחינתנו היא שכל ילד ישיג את המקסימום שהוא יכול עבורו".

     

    בני הנוער יודעים עד כמה חשובה התכנית לעתידם, וחשוב מכך, יודעים שיש אנשים שמשקיעים בהם משום שמאמינים בהם. שורץ מספר שישנם תלמידים הפונים ומבקשים להיות חלק מהתכנית ביודעם עד כמה היא מועילה, ואכן, רבים מהתלמידים מסיימים בהצלחה את בחינות הבגרות ומשרתים שירות משמעותי ומעצים בצה"ל.

     

    90% מתגייסים לצה"ל (צילום: רויטרס)
    90% מתגייסים לצה"ל (צילום: רויטרס)

     

    התכנית פועלת בשיתוף עם גופים חיצוניים המספקים סיוע נוסף, כמו לשכות הגיוס, היחידה להכוונת חיילים משוחררים - בוגרי התכנית זוכים אף לליווי אישי במשך שירותם הצבאי על ידי מנחה העצמה וקצין חונך. גופים נוספים מציעים עזרה אקדמית בהכנה לפסיכומטרי, הכוונה בלימודים הגבוהים ועוד. 

     

    החזון האישי של שורץ הוא שלכל תלמיד בישראל תהיה תמיכה כזו. ציוני מוסיף שהחזון הוא הנחלת הפעילות, הידע והניסיון הרב שנצבר במרוצת השנים, ולאור ההצלחות, לשלב את הפעילות הזו בכל בית ספר בישראל בו הצורך קיים ולתת מענה לכל ילד וילדה בישראל. "הילדים האלו הם התקווה של עם ישראל.

     

    אנחנו גם מאוד גאים ומתרגשים שהדבר אינו בגדר חלום בלבד. משרד החינוך, שמכיר את התוכנית וחזה בהצלחות שלה, יוצא איתנו בשנת הלימודים הקרובה לפיילוט משותף תוך מטרה מוצהרת להרחיב את הפעילות לכמה שיותר בתי ספר בתקופה קצרה יחסית ותוך הנחה ששנת הניסיון הקרובה תעבור בהצלחה המאפיינת את התוכנית עד כה".  

     

    אין ספק כי ליווי אישי הכולל הקשבה, תמיכה ואכפתיות כלפי התלמיד או הבוגר הם אבני היסוד על חינוך האדם הצעיר והכנתו לחיים בוגרים כאזרח טוב העובד למחייתו.

     

    • פרופ' יזהר אופלטקה - ראש החוג למנהיגות בבית הפר למנהל וחינוך באוניברסיטת תל אביב 

     

    • ארגון פתחון לב פועל בשיתוף עם "ידיעות אחרונות" ו-ynet כדי שלא תהיה שום צלחת ריקה על שולחן החג. תרמו עוד היום כדי שלכולנו יהיה חג שמח. ניתן לתרום גם בטלפון 5453* וכן בסניפי רשתות המזון 'ויקטורי' ו'כמעט חינם' במסגרת מבצע 'שקל אחד שווה הרבה חיוכים"

  •  

      קישורים ממומנים
       תגובה חדשה
      הצג:
      כל התגובות לכתבה זה העתיד של כולנו
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      פתחון לב
      צילום: עוז מרון
      אל תתנו להם להגיע לתור
      צילום: עוז מרון
      צילום: עוז מרון
      צילום: עוז מרון
      צילום: יקי צימרמן
      ניסים ציוני, מנכ"ל "פתחון לב"
      צילום: יקי צימרמן
      הערוץ פועל בשיתוף עמותת "רוח טובה". לחצו למידע נוסף
      יד שרה
      כיתבו לנו