גבר נעלם מחייך בלי לומר מילה? יש לכך סיבה
"אמנם מבחינתך הוא עזב אותך, אבל מבחינתו הוא פשוט בחר שלא להתמודד עם מערכת של דברים שמפריעים לו וכוללים אותך. להיעלם למישהי זה בעצם להוציא את עצמך ממשוואה שאינך רוצה לפתור; במקום לשבור את הכלים, פשוט להתפוגג". אורן הדר משיב לעדי רם
בשבוע שעבר סיפרה כאן עדי רם על תופעה שמתסכלת נשים רבות: גברים שהן יוצאות איתם ופשוט קמים ונעלמים בלי להגיד מילה - חותכים אותן החוצה מהחיים. זאת, אחרי שהפגינו עניין ואהבה ואת כל יתר הדברים שאת מצפה שבן זוג משובח יעשה.
עוד בנושא:
פייס(בוק) איט! האהבה בינינו מתה
המפתים והנצלנים: מאילו גברים כדאי לך להיזהר?
הצד השני של המטבע מראה תמונה אחרת לגמרי: הגבר שנעלם הוא לא בהכרח מניאק קלאסי שמחק אותך מחייו כדי להחליף אותך במישהי שמושלמת מכל בחינה שאת לא אוהבת בעצמך. למעשה, כשמפרקים את אקט העזיבה שלו, רואים שבכך שהוא עזב - הוא בעצם עשה לך את כל הטוב שלא היה מסוגל לעשות, לו היה נשאר.
בכלל, מגיע לו שתחבקי אותו ותודי לו, אם תיפגשו יום אחד ברחוב. אולי אפילו שתסדרי לו חברה שלך, כזאת שלא אוכלת סרטים משטויות כמו "גברים שקמים והולכים".
איך הוא נעלם?
קודם כל, לא כל כך קל להיעלם ב-2012. את מי שמבריז מדייט אפשר לתפוס בטלפון או בסמס. אם הוא מסנן, שולחים לו סימן שאלה בפייסבוק. אם הוא לא עונה, שואלים חבר (את יכולה לראות את רשימת החברים שלו. לא קשה לגלות מי מהם יהיה מוכן לעזור לזרה).
למעשה, אם יש לך ראש קצת בלשי תוכלי לדעת בדיוק לאן הוא נעלם: הוא עושה לייק אוטומטית לכל שטות שהג'ינג'ית עם המחוך בתמונה כותבת בפייסבוק? הנה כיוון מחשבה שיש לתהות אודותיו.
כשמישהו רוצה להיעלם, הוא פשוט מפסיק לתקשר. כמעט תמיד יהיה שם איזשהו סימן מקדים שתפספסי. למשל, תתקשרי לשאול מה קורה איתו הערב והוא יפלוט מין "יש לי משהו, נדבר מחר", למחרת יענה לסמס שלך ב"יש לי שבוע נורא עמוס בעבודה" או "יש לי מילואים, אני אורז תיק". הוא יודע שהוא עומד להיעלם ומכין לעצמו את הקרקע.
למה הוא נעלם לי? הוא סתם מניאק?
אני אגיד לך למה. כי אמנם מבחינתך הוא עזב אותך, אבל מבחינתו הוא פשוט בחר שלא להתמודד עם מערכת של דברים שמפריעים לו וכוללים אותך. להיעלם למישהי זה בעצם להוציא את עצמך ממשוואה שאינך רוצה לפתור; במקום לשבור את הכלים, פשוט להתפוגג.
בואו ונחשוב לרגע על התרחיש שנראה הכי סביר: הוא פשוט מניאק. מבחינתו הוא שכב איתך מספיק פעמים, השתמש בכל הקלפים החברתיים שהיו לו כדי שתישארי בסביבה, והבין שמעכשיו עדיף לו למצוא מישהי אחרת. אולי רזה יותר, אולי עם שיער חלק ולא גלי, אולי עם ציצים שעלו לה הרבה כסף. מישהי שהטריקים יעבדו עליה, שלא תרצה ממנו יותר משהוא מוכן להעניק.
מניאק לכל הדעות, נכון? אבל למרות מה שלימד אותך הקולנוע האמריקאי, רוב הגברים הם לא מניאקים. הם יכולים להיות טיפשים לרגע, אטומים, מבולבלים, עם בעיות ביטחון שהם לא יודעים לפתור - אבל הם לאו דווקא אנשים רעים. האיש הנעלם פשוט מחובר לרצונות שלו קצת יותר מאחרים (כן, שוגר, זה כולל גם אותך).
הוא אינו מניאק - זה האחרון היה עושה משהו אחר לגמרי: מצמצם את האינטראקציה איתך למינימום שמתבטא באלכוהול וסקס, כדי שיוכל לברוח אחרי שני סיבובים וסיגריה. המניאק היה מרגיל אותך למצב בו אתם מדברים רק פעמיים בשבוע, לא מילה מעבר. בשאר הזמן, המניאק היה שוכב עם שתיים-שלוש בחורות אחרות, בדיוק באותה הצורה, בעוד כולן תוהות לאן הולך הקשר איתו ומפרפרות אצלו ברשת. יש כל מיני סוגים של מניאקים כאלה.
איך הוא ויתר עלי, בלי לנסות אפילו לפתור מה שהפריע?
"אבל אם משהו הפריע לו, למה הוא לא דיבר איתי? היינו יכולים לפתור את זה ביחד!", את שואלת את עצמך. טעות. אין "ביחד". ולמקרה שפספסת, הוא לא רצה שיימצא פיתרון - ובצדק. זוגות מתפשרים על המון דברים, כל הזמן. מתפשרים על מראה, סקס, אופי, בילויים שאוהבים, משפחה ומה לא. חלק מהדברים די מעצבנים ופשוט מתעלמים מהם בנימוק של "נו, מה. אני אוהב אותה. זה לא כ-זה עניין". אבל אם אין אהבה בתמונה - אז למה בכלל להתפשר?
היית רוצה להיות בקשר עם מישהו שלא שלם עם העובדה שהוא איתך? כנראה שלא. והבחור שנעלם פשוט העדיף שמראש הוא לא ייכנס איתך לפינה הבעייתית הזו. אז למה הוא חתך בצורה הזאת, אפילו בלי שיחת פרידה? ובכן, אנשים אוהבים תבניות, דפוסים. גם גדולי האנרכיסטים צריכים מין סוג של סדר - למשל, שיתרחש מעמד רשמי שיודיע להם על שינוי שיחול בחיים שלהם.
פסיכולוגית, הצורך הזה נובע מהעובדה שהחיים רנדומאליים מאוד. אדם יכול לצאת את ביתו, לגרד באוזן ולמות מפגיעת אסטרואיד (לא קורה הרבה, אבל סטטיסטית? זה אפשרי). ולכן, אנחנו צריכים דברים שיעשו לנו סדר בכאוס הקיומי. וזו גם הסיבה שחשוב לך נורא לשבת מולו ולשמוע "תראי, חשבתי על זה ודברים השתנו, אני לא חושב שמה שבינינו מתאים לי עכשיו". ותוכלי לשאול אותו שאלות מפגרות כמו "כמה זמן אתה כבר מרגיש ככה" והוא יענה תשובות עוד יותר מפגרות, שכולן וריאציות שונות ל"וואלה, אין לי מושג", ושניכם תרגישו לא נעים.
כשמישהו נעלם, הוא חוסך ממך את התהייה הזאת, את העיסוק הטבעי בשאלה "אבל האם הוא באמת רוצה להיות איתי?". את לא רוצה להיות עם מישהו שיש בו את היכולת הזו, לקום וללכת בלי לומר מילה. הגבר הנעלם מוכיח לך בבת אחת שהוא לא מעוניין, שאין איתו עתיד והכי הכי חשוב - שזה בגללו ולא בגללך.
אבל איך אני יכולה לדעת שזה לא בגללי?
כי אם זה היה בגללך, הוא היה אומר לך. אם היית פוגעת בו או מעצבנת אותו או עושה משהו שאפשר להתווכח עליו - סביר להניח שלפחות היה זורק מילה, משהו. מין קטע של אגו ישראלי, שאפשר לראות בבירור על כולם: מראש הממשלה ועד למתמודדי "הטיפשה והרוסי".
כשהוא קם והולך, הוא כאילו אמר "זה אני. רק אני. את בסדר, אולי אפילו יותר מדי בסדר. תמשיכי הלאה ותשכחי אותי". שזה בעצם, המסר הכי כנה שאפשר להגיד, ומועבר בלי לדבר בכלל.
כן, יש את הצד שמרגיש דחוי ועצוב כשמישהו פשוט מוותר עליך. אני לא אומר שאת חייבת להבין לליבו ולהגיד "היי, הוא נורא מסכני-קטני, הוא עובר תקופה קשה"; מי שמתחבר אל אנשים ומשאיר טראומה ועצב אחריו כשהוא עוזב מרצונו, לא יודע להתחבר אל אנשים.
אז מה למדנו? שהבחור הנעלם עשה לך טובה כשהלך בשלב בו הלך, ולא בשלב בו היו ביניכם יותר מדי חיבורים והפרידה הייתה הופכת למשהו באמת מזוויע וכואב. אז אל תהיי עצובה, צאי לבר ותמצאי לך כוכב חדש - את בסדר גמור.
אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
