לא היה חסר פלפל: הצ'ילי פפרס בתל אביב
מדהימים כל כך הם הרד הוט צ'ילי פפרס - כוכבי רוק ענקיים, שבכל זאת מצליחים לגרום למעריצים שלהם להרגיש שהם עדיין כמה חבר'ה מהשכונה. אור ברנע התרגש מההופעה בפארק הירקון. הוא לא ישכח אותה אף פעם, וכך גם חברי הלהקה
הרבה אנשים לא האמינו שזה יכול לקרות: להקת רד הוט צ'ילי פפרס, שלפני 11 שנים ביטלה את הופעתה בפארק הירקון ברגע האחרון בשל המצב הביטחוני אז, עשתה את דרכה שוב אלינו.
אחרי שהופיעו התמונות הראשונות של חברי הלהקה מהכותל המערבי בערב יום ראשון, החלה בהלה גדולה לעבר קופות הכרטיסים. הקהל הבין שזה באמת קורה ובצהריים של יום שני הכל נגמר: חברי הרד הוט צ'ילי פפרס עמדו על הבמה הענקית מול לא פחות מ-50 אלף איש, ניצחון גדול עוד לפני שנוגן התו הראשון.
מדהימים ומיוחדים כל כך הם הרד הוט צ'ילי פפרס - כוכבי רוק ענקיים, שבכל זאת מצליחים לגרום למעריצים שלהם להרגיש שהם עדיין כמה חבר'ה מהשכונה, כמה נערים שמנגנים בגראג' בעיר המלאכים. התחושה הזו פוגעת כשבין שיר לשיר הם יוצאים לג'מג'ם, מאלתרים ומרחפים עם הכלים איך שבא להם. קצת כמו על הגלים בים עליהם הם אוהבים לגלוש. בכל זאת, הם גדלו בלוס אנג'לס.
בין הסולואים של פלי על גיטרת הבס, והקפיצות הספורטיביות של אנטוני קיידיס, דרך סולו התופים של צ'אד סמית' ואילתורי הג'אז, ועד להליכתו של פלי המטורלל על הידיים - שלושים שנה אחרי שהוקמו, רובם אמנם כבר כמעט בני חמישים, אבל בתוך תוכם זה ברור לגמרי: מדובר בילדים עם חלומות גדולים והרבה טוב בלב. ילדים מוכשרים, מלאי אנרגיה (ובגלל זה כמו תמיד, אפשר לוותר על החולצות) ומלאים במוזיקליות שזורמת להם בוורידים.
נפלאים הם יחסי הכוחות בלהקה: קידיס הכביר והשרירי עומד במרכז - כבר לא משתולל כמו שהיה בעבר אך מלא כריזמה; לצדו פלי הצבעוני, מנהיג שווה לגמרי - מפוצץ באנדרלין וברוחניות גדולה, קשה לעמוד בקצב שלו, עד כדי כך שלפעמים מתחשק לצעוק עליו לעצור לרגע ולחבק אותו; מאחור יושב צ'אד סמית', האיש עם זרועות הפלדה והכובע ההפוך. כל מכה שלו כל כך מדייקת, וכל גרוב הוא כל כך עמוק ומשמעותי.
ויש גם את ג'וש קלינגהופר - הרכש החדש והצעיר - כל הכבוד לו. כבר יותר מחודש שהוא סוחב רגל שבורה ומגובסת. כל המופע הוא יושב על כיסא, ובכל זאת לא מוריד מנקודות האנרגיה על הבמה. הוא מקדיש את כל כולו לשירים ולגיטרה, מציג נגינה מלאת השראה, ולמרות שחלק מהמעריצים שומרים אמונים לג'ון פרושיאנטה שפרש, קלינגהופר הוכיח בתל אביב שיש לנו סיכוי גדול עוד להתאהב בו.
נפלאים חברי הלהקה שהפתיעו ואירחו את חצוצרן הג'אז הישראלי אבישי כהן. שנתנו לו להרגיש את האהבה הגדולה מהחיים שנזרקה אל הבמה ואיפשרו לו לתת בחזרה. כהן הצטרף בשני שירים "Did I Let You Know ו"Power of The Equality". ומה שיכול היה להישמע כאירוח מיותר ולא ברור, הפך לכיף גדול וחיזק את התחושה האינטימית לקהל הישראלי.
ואותו הקשר הישראלי היה מרגש מכל כשעלה שמו של הלל סלובק. החבר שלהם, הגיטריסט מהצפון שהגיע לארצות הברית בגיל שש, והפסיד בקרב לסמים לפני כמעט 25 שנים - קרב אותו ניהל יחד עם החבר הכי טוב שלו, אנתוני קידיס. הצמרמורת הראשונה עברה כשפלי קרא: "הלל סלובק לנצח".
ואז הגוף כמעט שותק כשבקהל התרומם שלט ועליו נכתב: "Hillel is with you", כמחווה לשם אלבומם האחרון "I'm With You".
והשירים? כולם בוצעו היטב במופע של הרד הוט צ'ילי פפרס - בכיף ובקלות. מעריצים יכולים להתווכח רבות על השירים שנבחרו, אבל ללא ספק הלהקה הצליחה לזרוק אותם מתקופה אחת לשנייה, תקופות בחיים שהרבה מעריצים לא יישכחו.
הם, "הפפרס", לא יישכחו את ההופעה הזו, וכך גם צעק פלי הנרגש בסיום הערב - רגע אחרי "Give It Away Now" הבומבסטי, בו הוקרנו על המסכים פרצופים של הקהל הישראלי שצולמו בדשא אחר הצהריים. המסר הושלם. אנחנו איתם, והם איתנו.
