מרטין סקורסזה מעביר קורס מזורז בטכנולוגיה
סרט הדוקו של קיאנו ריבס "המהפכה הדיגיטלית בקולנוע", דוגם במהירות גבוהה למדי עדויות של יוצרים שמספידים את הפילם. אם המהפכה הזו בכל זאת מסקרנת אתכם, אתם עומדים לעבור שיעור מהיר בעזרתם של ג'יימס קמרון וכריסטופר נולאן
במשך יותר ממאה שנה, סרטים צולמו על ידי שימוש בפילם. פילם פוטוכימי היה הפורמט היחיד ללכידה, פיתוח והקרנה של תנועות נעות. תהליכי הדיגיטליזציה בשני העשורים האחרונים, שחדרו לכל תחומי החיים, לא פסחו גם על הקולנוע, והצילום הדיגיטלי קורא תיגר על השיטה הישנה. סרטו של כריסטופר קינלי "המהפכה הדיגיטלית בקולנוע" (Side by Side), בהנחייתו של קיאנו ריבס (שגם הפיק את הסרט), בוחן את המהפכה הדיגיטלית בקולנוע ומנסה להתמודד עם השאלה: מה אנחנו מפסידים כשאנחנו מאמצים את החדש.
הטריילר ל"המהפכה הדיגיטלית בקולנוע" (yes דוקו, שלישי, 11.9 ב-22:00)
ב-2009 הסרט "נער החידוד ממומבאי" זכה בפרס האוסקר לצילום הטוב ביותר. זו הייתה הפעם הראשונה שהפרס הוענק לסרט שצולם כמעט כולו במצלמות דיגיטליות. "המהפכה הדיגיטלית בקולנוע" מעלה השערה שהזכייה הזו היא אחת הסיבות להפיכתו של הצילום הדיגיטלי למקובל יותר, שכן זו היתה זו ההכרה הראשונה, בקנה מידה גדול, בפורמט הדיגיטלי.
למרות זאת, הסרט עצמו משתדל שלא לנקוט עמדה, והוא בעיקר מצייר את מפת השינויים באמצעות ראיונות עם הבמאים, הצלמים, המפיקים והעורכים הכי גדולים בתעשיית הקולנוע המודרני, המספרים מנוקדת מבט אישית על המעבר לצילום הדיגיטלי, או על ההתעקשות לשמור אמונים לפורמט הישן.
גיקים של קולנוע ישמחו לפגוש במאים כמו כריסטופר נולאן, שנשאר נאמן לפילם, לעומת ג'ימס קמרון וג'ורג' לוקאס שמהללים את הטכנולוגיה הדיגיטלית. גיקים של טכנולוגיה יהנו להיחשף לכמה מהמצלמות החדשות הנמצאות בשימוש היום, אך גם מי שלא בקיא בשמותיהם של האנשים הניצבים לרוב מאחורי המצלמה, יוכל להזדהות עם כמה מהסוגיות שנוגעות כמעט לכל אחד מאיתנו, כמו למשל, על מה אנחנו מוותרים כשאנחנו בוחרים בטכנולוגיה חדשה.
אפשר כבר לזרוק את הפילם?
הפרידה מהפילם דומה במעט לפרידה ממכונות הכתיבה הרומנטיות, והמעבר ממצלמות פילם אישיות למצלמות דיגיטליות קומפקטיות. מצד אחד, אפשר לצלם כמות מגוחכת של תוכן ולא להיות מוגבלים על ידי גודלן של מצלמות או כמות מוגבלת של פילם. מצד שני, כך יעידו חלק מהדוברים, הפילם לימד את העוסקים באמנות הקולנוע משמעת שהעידן הדיגיטלי העלים.
אחת הסיבות העיקריות שהמעבר לצילום דיגיטלי נחשב כבחירה לא טובה, היא איכות התמונה. בשנים הראשונות של הצילום הדיגיטלי, התמונה לא נראתה טוב כמו שהיא נראתה על גבי פילם. יוצרים רבים בסרט מזכירים בנימה נוסטלגית מונחים כמו "מרקם תמונה" או "תמונה טבעית" - שהצילום הדיגיטלי פשוט לא מצליח לחקות. עם זאת, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יותר, חל שיפור משמעותי באיכות הצילום הדיגיטלי, כך שיש פחות הגיון להיצמד לפילם.
גם אם חלק מהמשתתפים בסרט לא רוצים להודות בכך, לצילום הדיגיטלי יתרונות רבים. למשל, המצלמות נהיות קלות יותר ויקרות פחות, ניתן לקחת אותן לכל מקום בעולם מבלי לחשוש שהפילם ינזק או יכביד על צוות הצילום, ולצלם במגוון של זוויות חדשות.
שנית, הבמאי יכול לצפות בתוצאות הצילומים בזמן אמת באמצעות מוניטור דיגיטלי, ולשנות את התאורה או אפילו לביים מחדש את הסצנה בהתאם למה שהוא רואה. לא מדובר כאן בשיפור טכני בלבד, אלא באלמנטים שיכולים להרחיב את היריעה היצירתית ואולי בדיוק ההיפך: לפגוע ביצירתיות לטובת הנוחות - גם לגבי סוגיה זו נשמעים בסרט קולות שונים.
מי צריך משקפי תלת ממד?
אחד הנושאים בהם הסרט עוסק בהרחבה אלו האפקטים שכבר כה התרגלנו לראות על המסך הגדול. אמנם אפקטים מיוחדים היו חלק מהקולנוע הרבה לפני העידן הדיגיטלי, אבל האפשרויות היו מוגבלות. באמצעות דגמים מוקטנים והרבה דמיון ויצירתיות, הצליחו היוצרים להפיק סרטי פנטזיה ומדע בדיוני ששבו את הקהל המהופנט, אך שילובם של האפקטים המיוחדים פגע באיכות התמונה.
בשני העשורים האחרונים לעומת זאת, הטכנולוגיה מתחה את גבולות האמנות באמצעות גרפיקה ממוחשבת ואפשרה ליצור דמויות ומקומות שבעבר אפילו לא הצלחנו לפנטז עליהם. לכאורה מדובר בשינוי מבורך, אך הוא מעלה כמה שאלות מעניינות ביניהן, האם אנו בכלל רוצים קולנוע עמוס אפקטים, ומי בכלל צריך דברים כמו תלת ממד?
הסרט דוגם במהירות גבוהה למדי עדויות של יוצרים שמספידים את הפילם, וכאלה שמסרבים לקבל את הקידמה. בכל פעם שמובאת דעה אחת בעד – מובעת דעה נוספת נגד. הזיגזוג המהיר יחסית יחייב אתכם לגייס את סבלנותכם לצפייה, אך מי שהמהפכה הזו, שרחוקה מלהסתיים, מסקרנת אתכם, הסרט יהיה בשבילכם כמו קורס מזורז בתולדות הקולנוע והטכנולוגיה.
