האם לאנשים פופולריים יש מוח גדול יותר?

עוד בנושא:

בפייסבוק או דרך חברים: דרכים להכיר בן זוג

פיק אפ: נסו לצוד לבדכם, ללא עזרת חבר

באולימפוס לא צריך חברים, רק טיפות של משקה

אומרים שאלוקים סולח על חטאים שבין אדם לאלוקיו, אך אינו סולח על חטאים שבין אדם לחברו עד שאדם יבקש סליחה ממי שנפגע ממנו ויתחרט על מעשיו. האל מדגיש עד כמה חברים זה דבר יקר וחשוב ולא מובן מאליו. אז בין תקיעת שופר לסעודה של חג, בין חלוקת ערכות מזון לבקשות סליחה, אני כאן כדי לספר על הצד הביולוגי של החברות. איך נחמדות קשורה לדנ"א, ומה הקשר בין מספר החברים לבין גודל המוח שלכם.

מיסטר נייס גאי

באפריל האחרון (2012) מצאו מישל פולין וחוקרים נוספים מאוניברסיטת באפלו ואוניברסיטת קליפורניה, שיש מושג כזה "נחמדות גנטית". זו לא רק הדוגמה של הגננת או של ההורים שמלמדת אדם להיות נחמד לאחרים.

מסתבר שחלק מהסיבה שאדם נחמד או נדיב לסביבה שלו, טמונה בגנים שלו. ישנם אפילו הורמונים הקשורים לנחמדות. הם נקראים ווזופרסין ואוקסיטוצין. שני ההורמונים הללו משפיעים על האופן בו אנו מתנהגים לאחרים בסביבתנו.

איך הורמונים משפיעים על המוח? הם נקשרים לקולטנים שנמצאים על תאי המוח. ישנם גנים שאחראים על קולטנים במוח, והם גורמים לכך שלכל אדם יש קולטנים קצת שונים. במחקר נמצא שיש "גרסה גנטית לנחמדות" - שילוב של סוג גנים מסוים שגורם לאדם להגיב טוב יותר להורמוני הנחמדות.

הווזופרסין והאוקסיטוצין עושים אותנו נחמדים יותר, לפחות כשמדובר ביחסים עם הקרובים אלינו. אבל זה עובד גם בתנאי ניסוי במעבדה - מחקרים קודמים מראים למשל, שאנשים נעשים יותר נחמדים ומשתפים פעולה לאחר שהם נחשפו להורמון האוקסיטוצין. אכן, לא סתם קיבל הורמון האוקסיטוצין את הכינוי "הדבק של האהבה" או "הורמון תנוחת הכפיות". הוא מגביר תחושת אמון, רוגע וקשר לאחר.

פולין ושותפיו החליטו לבדוק האם ההורמונים הללו משפיעים על היבטים נוספים של התנהגות חברתית. למשל, האם הם גורמים לנו לתרום יותר לצדקה, לשלם מיסים בפחות מירמור, לדווח על פשע, לתרום דם ועוד. הנבדקים במחקר מילאו שאלונים שבדקו את הגישה שלהם למילוי חובות אזרחיות (תשלום מיסים או דיווח על פשע), הגישה החברתית שלהם והאינטראקציות עם אחרים, הרגלי נתינת הצדקה, ותרומות הדם ועוד.

כמו כן, הם נשאלו איך הם מרגישים לגבי העולם כפי שהוא היום - האם הם חושבים שאנשים הם טובים מטבעם או רעים מטבעם, והאם העולם יותר טוב מאשר רע. הנבדקים גם סיפקו דגימות רוק על מנת שהחוקרים יוכלו לנתח את הדנ"א שלהם, ולבדוק איזה סוג של קולטנים לאוקסיטוצין ווזופרסין יש להם.

תוצאות המחקר, שפורסם ב-Psychological Science, מראות שאדם שתופס את העולם כמקום רע ומאיים נוטה פחות לעזור לאחרים. הגיוני. אבל אם במקרה יש לו את הגרסה הגנטית לנחמדות, הוא בכל זאת יעזור ויהיה חברותי.

לחיי שנת חברות טובה יותר(צילום: shutterstock)

חברות אמת

גנים של אדם יכולים להיות חלק מההסבר מדוע יש אנשים נחמדים, נדיבים ותורמים יותר מאחרים. זוהי כמובן לא כל התמונה, מדגיש פולין, כיוון שגנים להתנהגות חברתית מתבטאים רק בשילוב עם חוויות החיים של אנשים, והתחושות שלהם לגבי העולם. השילוב הזה הוא מורכב ומשולב, ולא ניתן להפריד לחלוטין בין החלק הגנטי לחלק החינוכי-רגשי.

מכאן שלהחלטות שאנו מקבלים בתחילתה של שנה חדשה יש חשיבות רבה. לסלוח, לעזור לאחר ולשמור על חברויות אמיתיות. עד כמה אתם טובים בזה? מסתבר שזה קשור לגודל המוח שלכם. מחקר מפברואר האחרון (2012) מציע שיש קשר בין מספר החברים של אדם לבין גודל של אזור מוחי שנקרא הקורטקס האורביטו-פרונטלי. זהו אזור של המוח שנמצא בדיוק מעל העיניים, ומחקרים מצביעים על כך שהוא גדול יותר אצל אנשים שיש להם מספר רב של חברים.

פרופסור רובין דנבר מאוניברסיטת אוקספורד טוען שעל מנת לשמור על מספר גדול של חברים, אנו זקוקים לסט שלם של יכולות קוגניטיביות. כשמדברים על חברים, לא מדובר על מכרים, אנשים שלחצו לכם לייק בפייסבוק או מעגלים חברתיים מזדמנים. מדובר על חברים של ממש. מה הן היכולות המוחיות הדרושות כדי לשמר חברויות? החוקרים קוראים לזה "מנטליסינג" שזה סוג של "קריאת מחשבות" – היכולת לפענח ולהבין מה האחר חושב ומרגיש.

יכולת זו היא הכרחית כדי לאפשר לנו להתנהל בעולם החברתי. היא חשובה אפילו לניהול שיחות האחד עם השני, כיוון שבמהלך שיחה פנים מול פנים, טון הדיבור ותוכן הדיבור משתנים כל הזמן בהתאם לתגובות הבלתי מילוליות של הצד השני.

דנבר סרק את מוחם של 40 מתנדבים, במטרה לבדוק את גודל אונת המוח הקדמית שלהם. בנוסף, התבקשו הנבדקים לעשות רשימה של כל האנשים שהם היו איתם בקשרים חברתיים ובקשרים עסקיים, במהלך שבעת הימים שקדמו למחקר. את יכולת המנטליסינג של הנבדקים בדק דנבר על ידי שאלונים מיוחדים. נמצא שלאנשים שדיווחו על יותר חברים, הייתה יכולת מנטליסינג גבוהה יותר, והקורטקס האורביטו-פרונטלי שלהם היה גדול יותר.

הגודל כן קובע?

מחקר זה, שפורסם ב-Proceedings of the Royal Society, טוען כי גודל המוח קובע את היכולות החברתיות וכך מאפשר לאדם ליצור ולשמור על חברים רבים. יחד עם זאת, אני חייבת לציין שאמנם המחקר הזכיר קשר בין גודל המוח לבין מספר החברים, אך הוא אינו מוכיח מהי הביצה ומהי התרנגולת.

מאד ייתכן שגודל המוח משפיע על מספר החברים, אך באותה מידה ייתכן שמספר החברים מגדיל את המוח. או כדבריו של באטלר: "התרנגולת היא בסך הכול הדרך של הביצה לעשות עוד ביצה".

הגנטיקה היא רק אחד מהגורמים להתנהגות חברתית. ולאור העובדה שלרובינו אין שמץ של מושג מה גודל המוח שלנו ואיזה סוג קולטנים להורמוני אוקסיטוצין ווזופרסין יש במוחנו, כמו כל שנה גם הפעם כדאי לנו להחליט שבשנה הזו נאיר את פנינו לחברינו, נעזור לחלשים, ואולי במקרה גם האונה הקדמית במוחנו תגדל.

ואם בחברים עסקינן, בואו להצטרף למעגל החברים של ערוץ יחסים בפייסבוק, ולהתעדכן בכל מה שקורה בערוץ.

שנה טובה!