"היפה והחנון 3" - סופעונה: עד הפוני הבא
אפילו הגמר המרוח והמתוסרט לא הצליח לקלקל לסמדר שילוני את העונה השלישית של "היפה והחנון", שהוכיחה (שוב) שאפשר לעשות פה ריאליטי מתוק, מודע לעצמו ומוצלח. ומה לגבי הזוכים? דלית ושחר ראויים, אבל שירלי ומייקל היו הכוכבים האמיתיים
אז שחר ודלית? שיהיה שחר ודלית. האמת - הגיע להם. שניהם הצליחו להטביע חותם אישי בנישה שלהם - הפולני החרד ואובססיית השיער המפורסמת ביותר אחרי אביבית בר זוהר. הם היו מקסימים בנאמנות ההדדית שלהם, בתמימות, בחשיפה, בתובנות, ו - yes, we can - גם בשינוי. עקבתי מקרוב גם אחר התופעה המדאיגה של התרחבות החור בפוני של דלית והתרחבות ה"אני מתעלפת" בפולניה של שחר, וכצופה אני באמת מאמינה שמשהו השתנה אצלם, והוא לא בהכרח קשור לעובדה שעכשיו הם אנשים מפורסמים.
שלושה זוגות הגיעו לגמר, ופייר - לא הייתי מתלוננת גם אם אחד מהזוגות האחרים היה זוכה. חוץ מדלית (יותר יפה לך בלי פוני! נשבעת באלוקים!) ושחר, הרווחנו גם את סיגל (הימור שלי: הראשונה שתקטוף קמפיין) עם יבגני, ושירלי ומייקל, שנתנו טעימה מפתה כל כך מריאליטי-המראַה שילוהק כולו מזכרים יפים ונקבות חנוניות. וכולם-כולם נתנו עבודה.
זאת לא היתה עונה מושלמת. חלק מהמשתתפים הגיעו למיצוי הרבה לפני ההדחה (אדי ומשי, אני מסתכלת עליכם) וכמו לא מעט סדרות ריאליטי היא סחבה עוד קצת אחרי השיא, אבל ברובה המכריע סיפקה את הסחורה. הרבה סטריאוטיפים על גבריות ונשיות הוקעו ונלעגו בעונה הזאת, כמו בכל עונה של "היפה והחנון", וסטריאוטיפים בכלל, לא רק כאלה שקשורים לזוגיות או תפיסות חברתיות. כל הזוגות שירתו נאמנה את המסר הזה, מתחת לטקסט ומעליו, אבל הזוג שעשה את ההבדל והוסיף את העומק היה שירלי ומייקל.
מה שיפה אצל הזוג ההפוך, שהצטרף קצת אחרי כולם, הוא לא רק השבירה הנעימה של התבנית וההוכחה שאפשר גם להיפך. שירלי ומייקל כבשו את המסך בגלל מה שהם ולא בגלל התפקיד שייעד להם הטייפקאסט. הם לא היו יפה וחנונית טיפוסיים. יותר מכל השאר הם חרגו מהשטנץ, טיפסו ויצאו מהשבלונה שיצרה עבורם ההפקה, והפתיעו עם אישיות לא רק שובת לב, אלא יוצאת דופן.
התובנות החשופות כל כך של שירלי, סגנון הדיבור הבוטה שלה שלא היינו מצפים לכמותו מבחורה מופנמת. ומולה הכאב האמיתי של מייקל, שסוג של הפרעת קשב מונע ממנו לייצא את הכישרונות והיכולות שלו לחברה, אבל ברור שהבחור הוא כולו רגישות. היה בהם משהו שהחזיק, כי אפשר לעשות בחמש דקות מייק-אובר שיעשה אותך "תקין" בעיני החברה עם תגלחת-צחצחת כלשהי, אבל יש דברים שהרבה יותר קשה (וחבל שצריך) "לתקן", שאנחנו הרבה פחות סלחניים כלפיהם. לרגעים במהלך העונה נדמה היה לי שמייקל הוא היחיד שלא מרוויח מהסדרה, רק נתקל שוב ושוב במכשולים, אבל ממילא זה לא משהו שכמה עשרות אלפי שקלים היו מתקתקים.
בלי אסטרטגיה, עם רגש
אם "הישרדות" ממוקמת בקצה אחד של טווח הריאליטי, "היפה והחנון" ממוקמת כנראה אי שם בקצה השני. אם בראשונה מדובר באסטרטגיה נטו, "היפה והחנון" מציעה לנו את כל סוגי הריגושים חוץ מאסטרטגיה. אין פה מניפולציות, תכנונים, ערמומיות. האקט הכי אסטרטגי שיכול אחד הזוגות לנקוט הוא לזכות במשימה ולשלוח לחדר הניפוי זוג שהוא חושש שיתעלה עליו.
הפרס הראשון (200 אלף שקלים לזוג המנצח, לפני המס) הוא לגמרי לא האישיו פה, ולא שמעתי אפילו פעם אחת את המתמודדים אומרים שהם חייבים לנצח כי הם יעשו הכל בשביל 75 אלף שקל. נסו להיזכר כמה פעמים גיא זוארץ אמר את הצירוף "מיליון שקלים" ב"הישרדות" ותבינו את ההבדל. עם כל הפרמטרים האלה, "היפה והחנון" מוכיחה שריאליטי שכולו נשמה הוא עדיין בר השגה, גם בתקופות בהן נדמה כי רובוט ששואב אבק הוא ההישג הגדול ביותר של המין האנושי.
אז כן, זאת כנראה אחת הסדרות המצחיקות, הנוגעות ללב, הקיטשיות, המודעות לעצמן. אנושית, כנה ומעוררת אמפתיה, כמו ריאן לוכטה משתין בבריכה. היא אולי אחת הסדרות היחידות שגם כשהיא מדקלמת תובנות פסיכולוגיות בשקל, כאלה שבכל פורמט אחר אוזנינו היו ניצלות למשמען, מצליחה לרגש ולהגניב צביטה ללב.
כל זה תקף, כמובן, לכל הפרקים של העונה חוץ מהגמר - שבסדרה מהסוג הזה לעולם יבייש את נעוריו. ואם הייתי עושה לו מייק-אובר, הייתי מכווצת אותו לפרק משימות קצר ועוד שלוש דקות הכרזה. מה לעשות שהכוח של "היפה והחנון" הוא בעריכה ולא בשידור החי, לא ברפליקות מתוסרטות מראש, לא
באולפן המאולתר המזעזע שהרעיל את הפריים בירוק מחריד, ולא ברגעי-קונפטי מבאסים כמו אדי שמבקש מדניאל לצאת איתו. תודה באמת שהשלמתם את החסך והבאתם אותה באינסטנט מייק-אובר, אבל זהו בערך. השאר היה ארוך ומיותר יותר מהזקן הבלתי אפשרי של דניאל פלפל. וכן, דניאל. לקצץ.
זאת היתה "היפה והחנון" להפעם. בעולם של שינויים מהירים, חלונות הזדמנויות קצרצרים ומקבצי פרסומות ארוכים מנשוא, טוב שישנם "היפה והחנון" שמחזירים משהו מהמתיקות הנאיבית, וההוכחה שעוד אפשר לעשות פה ריאליטי וול-דאן. בחורף, בקיץ, כמה שתצליחו להחזיק - אני מחזיקה אצבעות לכם ולעונה הבאה. פעם רביעית גלידה.
