שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    חופש, שוויון, אבל מה עם אחווה? צרפת ומוחמד
    לצרפת ולמוסלמים יש היסטוריה ארוכה של מלחמות ועימותים ואחרי פרסומן השבוע של קריקטורות מוחמד בשם חופש העיתונות, יהיה קשה לצרפתים להשיב לבקבוק את שד השנאה

    "לשם מה לשחק באש? לשם מה לנופף בסדין אדום בפני המוסלמים? כאשר ידוע כי הדבר עלול לגרור התפרצות אלימה ולחזק את המעגל הדמוני של השנאה והפחד? מדוע לעורר באיסלאם את התגובות השפלות ביותר והאגרסיביות ביותר (רמז לפונדמנטליזם האיסלאמי)? / הפילוסוף עבד א-נור בידאר, "לה מונד", 21.09.2012

     

    התרגלנו לחשוב כי לרוב המוסלמים שנאה לארצות הברית. לא רק בשל התמיכה הבלתי מסויגת בישראל, אלא גם בגלל דימויה כסמל לאימפריאליזם המערבי המודרני ולניסיון לכפות את הערכים האמריקניים על המזרח התיכון. אין ספק, כי פלישת ארה"ב לעיראק ולאפגניסטן בשם המאבק לדמוקרטיה מחזקת תחושות אלה. אולם לתחושות השנאה של המוסלמים לצרפת שורשים עמוקים הרבה יותר. פרסום הקריקטורות הפוגעות באיסלאם בשבועון הסאטירי הצרפתי "שארלי הבדו" מעורר מחדש את העוינות המסורתית לצרפת בעולם המוסלמי. מרגע שהתפרץ, יהיה קשה לצרפתים להשיב את שד השנאה לבקבוק.

     

    בחירות בארה"ב 2012 - לכל הכתבות של CNN ו-ynet

     

    בצעד חסר תקדים, סגרה צרפת אתמול (יום ו') 20 שגרירויות ונציגויות תרבותיות נוספות ברחבי העולם מחשש שצרפתים יותקפו על ידי מוסלמים אחרי תפילות יום השישי במסגדים. כל התסבוכת הייתה נחסכת, אלמלא העיתון הצרפתי היה מבקש להתפרסם באמצעות יצירת פרובוקציה מכוונת נגד האיסלאם בשם חופש העיתונות. אף על פי שבעבר פורסמו באירופה קריקטורות פוגעניות נגד הנביא מוחמד, לא זכורים אמצעי ביטחון קיצוניים כאלה הננקטים כיום בצרפת.

     

    "לא ללעוג". קריקטורת מוחמד על שער "שארלי הבדו" הצרפתי (צילום: AFP )
    "לא ללעוג". קריקטורת מוחמד על שער "שארלי הבדו" הצרפתי(צילום: AFP )

    לא הפרובוקציה הראשונה. מוחמד בשער השבועון לפני שנה (צילום: AFP)
    לא הפרובוקציה הראשונה. מוחמד בשער השבועון לפני שנה(צילום: AFP)

     

    העם הצרפתי רואה עצמו מאז המהפכה הצרפתית כנושא הדגל של הסיסמאות "חופש, שיוויון ואחווה". לדעת רוב הצרפתים, עיתונות חופשית היא תנאי בסיסי לקיום הרפובליקה. העיתון "לה-מונד" פרסם תגובות של צרפתים במדינות מוסלמיות ורובם טענו כי אינם חשים מאוימים. חלקם טענו כי פרסום קריקטורות מוחמד בעיתון, חלקן כשהוא בעירום, מיותר ומביך, אולם לא תקפו את עצם הפרסום.

     

    המוסלמים נגד הפרנקים שכבשו את ישראל

    העיתון הצרפתי פרסם תגובות המופיעות בעיתונות התוניסאית בתגובה לקריקטורות, כגון "העיתון הצרפתי חסר החשיבות לא מצא דרך אחרת להתפרסם, מלבד לעורר זעם בקרב העולם הערבי והמוסלמי, הנמצא כעת במצב רגיש ממילא".

    מרין לה פן, מנהיגת מפלגת "החזית הלאומית" הימנית קיצונית בצרפת, ניצלה את המתיחות כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי הממשל הצרפתי שאפשר הגירה מסיבית ובלתי חוקית של מוסלמים ואפשר למוסלמים בצרפת לארגן תפילות ציבוריות ברחוב ולקבל תקציבי מדינה למסגדים, בניגוד לעיקרון החילוניות של הרפובליקה. לה פן התריאה מפני הסכנה של "האביב הערבי" לביטחונה של צרפת.

     

    רגישותם של המוסלמים לפגיעה באיסלאם, כשהיא באה מצרפת, גדולה במיוחד. בזיכרון ההיסטורי המוסלמי, זכורה צרפת כמי שעצרה את פלישת הצבא המוסלמי לאירופה דרך ספרד, בראשית המאה ה-8. הצלבנים שכבשו את ארץ ישראל והקימו בה את ממלכת הצלבנים, נקראו בפי הערבים "אל-אפרנג'" כלומר הצרפתים (הפרנקים). מאז תקופת הצלבנים, פרסה צרפת את חסותה על המיעוט הנוצרי במזרח התיכון ובמסגרות נוצריות רבות באזורנו נלמדת הצרפתית במוסדות לימוד נוצריים.

     

    הפגיעה במיעוטים שמיים הפכה לכלי משחק חדש בידי גורמים אנטישמיים (צילום: רויטרס)
    הפגיעה במיעוטים שמיים הפכה לכלי משחק חדש בידי גורמים אנטישמיים(צילום: רויטרס)

    פלישת נפוליאון בונפרטה, כיבוש מצרים והמסע לארץ ישראל בסוף המאה ה-18 הוכיחו כי צרפת לא ויתרה על שאיפותיה האימפריאליסטיות במזרח התיכון. למרות כישלונו של נפוליאון, יש למסעו לאזור תרומה מכרעת לקידום הרעיון שניפץ את האימפריה המוסלמית לרסיסים - רעיון הלאומיות. במאה ה-19 שוב הופיעו כוחות צרפתיים בחופי לבנון על מנת להגן על הנוצרים, וכוחות צרפתיים החלו בכיבושה של אלג'יריה עד לסיפוחה המלא לצרפת.

     

    לא שוכחים את העזרה לגרעין הישראלי

    בשנות ה-50 הזדהה העולם הערבי כולו עם מלחמת העצמאות של אלג'יריה נגד צרפת, אשר גבתה כ-700 אלף הרוגים. העולם המוסלמי לא שוכח את תמיכתה של צרפת בביטחונה של מדינת ישראל עד 1967, בעיקר באספקת מטוסי מיראז' צרפתיים לחיל האוויר הישראלי והקמת הכור הגרעיני בדימונה ב-1957. גם עליית המיעוט העלווי לשלטון בסוריה, אותו שלטון הטובח כיום באלפי מוסלמים, אינו אלא תוצאה של קידום העלווים בתקופת המנדט הצרפתי באמצעות גיוסם לצבא

     

    אין ספק כי נחישותם של הצרפתים לשמור על עיקרון החופש מעוררת הזדהות וכבוד. אולם, על צרפת גם להשקיע מחשבה לגבי השאלה:

    האם במקרה של פרסום קריקטורה נגד האיסלאם אין היא חוטאת לעיקרון השלישי של המהפכה הצרפתית - עיקרון האחווה, מאחר והוא פוגע במיעוט המוסלמי המהווה יותר מעשרה אחוזים מהאוכלוסייה הצרפתית.

     

    הפגיעה במיעוטים השמיים (יהודים ומוסלמים) בשם עקרונות החופש באירופה הפכה לכלי מלחמה חדש ולגיטימי בידי גורמים אנטישמיים. איסור טקס ברית המילה בגרמניה בשם ההגנה על גוף האדם כביכול, פרסום קריקטורה הלועגת ליהודים והמוסלמים ב"שארלי הבדו" בשם חופש העיתונות וקריאת מרי לה-פן לשלול שימוש ברעלה ובכיפה במקומות ציבוריים בשם השוויון, הן דוגמאות הממחישות תופעה זו.

     

    ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מלמד ערבית ומרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון, בבית הגפן ובמכללת הגליל. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות", יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חופש, שוויון, אבל מה עם אחווה? צרפת ומוחמד"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AFP
    "מיותר ומביך". יהודי חרדי ומוחמד על שער השבועון הצרפתי
    צילום: AFP
    "לא מצא דרך אחרת להתפרסם". עורך העיתון "שארלי הבדו"
    צילום: MCT
    פקיסטן הפגנה סרט נגד מוחמד תמימות המוסלמים
    צילום: EPA
    רעיון הלאומיות ניפץ את האימפריה המוסלמית לרסיסים. נפוליאון ה-1
    מומלצים