שירה: "סוף סוף מלחמה אמיתית"

החיים האלה תחילתם ילדות

הַחַיִּים הָאֵלֶּה תְּחִלָּתָם יַלְדוּת

וְסוֹפָם מָוֶת. הַחַיִּים הָאֵלֶּה וְהַשָּׁנִים

הָעֲקָרוֹת הַגּוֹרָלִיּוֹת

הַזּוֹרְמוֹת הָעוֹקְבוֹת הַשְּׁקוּפוֹת

הַמְּאֻשָּׁרוֹת הַדְּאוּבוֹת הַחֲדָשׁוֹת

הָעֲתִידוֹת. גַּלְגַּל הַזְּמַן מִי יֵדַע

שְׂחֹוק הַגּוֹרָל אַתָּה יוֹדֵעַ

בְּכִי תִּינוֹקוֹת אַהֲבַת אִמָּהוֹת

כָּל מַה שֶּׁיָּפֶה

מֻפְלָא אַכְזָר קָסוּם

פָּשׁוּט נוֹרָא עָלוּם

מַתְמִיהַּ מִכֻּלָּם

הֲמָתַת אוֹהֵב רַחוּם

אוֹ אוֹיֵב עָרִיץ קַנַּאי. הָאָדָם

אֵיךְ הוּא לוֹחֵם אוֹהֵב שׂוֹנֵא מְקַנֵּא

מִתְגָּרֶה בְּעַצְמוֹ בְּכֹחוֹ בִּבְשָׂרוֹ

בְּחֻלְשָׁתוֹ בְּאִי יְדִיעָתוֹ.

וְכִי בְּאִי יְדִיעָתוֹ

אֶת הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא הֶעָלוּם הַדּוֹאֵג הָאוֹרֵב

הַשּׁוֹתֵק הַמֵּצִיק הָרוֹגֵז

הַקַּטְנוּנִי

הַסּוֹלֵחַ לוֹ הַמֵּמִית

הִיא זֹאת

הַתְּשׁוּבָה?

בעונות המעבר

אָבוֹא רַק בְּעוֹנוֹת הַמַּעֲבָר

אֶעֱבֹר עַל פִּי דַּרְכִּי

כְּמוֹ בַּעַל כָּנָף

אֶדְאֶה

לְלֹא הִתְחַיְּבוּת

עֲמֻקָּה

אִם בִּכְלָל

אֶמְצָא מָנוֹחַ

לְאֶצְבְּעוֹתַי כְּסוּסוֹת הַצִּפָּרְנַיִם.

בַּחֹרֶף קַר מִדַּי

הָרוּחוֹת בִּלְתִּי צְפוּיוֹת

לְטַעֲמִי

בַּקַּיִץ חַם מִדַּי

וְהַלַּחוּת

אוֹיֶבֶת דְּבִיקָה

עוֹכֶרֶת שַׁלְוָה

מְנִיסָה כָּל שְׁעַת חֶסֶד

מַטְרִידָה וּמְחַרְחֶרֶת.

בְּבָרָק מוּזָר

וְלֹא יְדִידוּתִי

מִמַּרְאַת הַשֵּׁרוּתִים.

שני שירים ממלחמת יום כיפור

סוֹף סוֹף

מִלְחָמָה

אֲמִתִּית

צַ'אנְס לֹא רָגִיל

לִמְשׁוֹרֵר

עִם קְצָת כִּשָׁרוֹן

עִם קְצָת נִסָּיוֹן

(צַ'אנְס גָּדוֹל

אוּלַי כִּמְעַט

כִּמְעַט כְּמוֹ

שֶׁל מְשׁוֹרְרֵי מִלְחֶמֶת הָעַצְמָאוּת).

הַדִּמּוּיִים יוֹתֵר פְּשׁוּטִים:

עַכְשָׁו נַעֲרָה אַחַת

הִיא כָּל הַמֶּרְחָק בֵּין פֶּרַח

לְאֶבֶן

וּבֵין שָׁתִיל לְזֵר

מַפְרִיד רַק רֶגַע קָט.

עַכְשָׁו פִּסַּת מַתֶּכֶת

הִיא מֶרְחַק הַבָּשָׂר וְהַמֶּרְחָק בֵּין בָּשָׂר לְבָשָׂר

הוּא נִיד רוּחַ קַל.

אֵין יוֹתֵר מֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים

וְהַמֶּרְחָק הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר

הוּא בֵּין קוֹל עָמוּם אֶחָד

לְקוֹל עָמוּם אַחֵר.

2. כל אֵימַת שאתה הולך

כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת פִּסּוֹת הַבַּרְזֶל

הָרַבּוֹת

הַשְּׁחוֹרוֹת

הַמְּשֻׁנָּנוֹת

הַנִּנְעָצוֹת

בַּחוֹל הָרַךְ

הַנָּקִי כָּל כָּךְ

(אֶת הַלִּכְלוּךְ נָבִיא אָנוּ,

כְּשֶׁאָנוּ עַכְשָׁו כָּאן, עוֹד מְעַט)

כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת פִּסּוֹת הַבַּרְזֶל

הנ"ל

עַל כֹּל מֶטֶר

לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל

לְכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ

בְּכֹל אֲשֶׁר תִּדְרֹך

בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב

לַעֲשׂוֹת אֶת צְרָכֶיךָ בַּמְּרְחָבִים הַבְּתוּלִיִּים הָאֵלֶּה

כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת הַבַּרְזֶל הַשָּׁכוּב כָּאן לְאַחַר מַעֲשֶׂה

אַתָּה חוֹשֵׁב עַל מִלְחָמָה בֵּין בַּרְזֶל לְמַשֶּׁהוּ רַךְ וּמְלַבֵּב

הַרְבֵּה יוֹתֵר, אַתָּה אֲפִלּוּ לא שׁוֹאֵל

שֶׁאֵלָה מְאֹד מֻכֶּרֶת

שֶׁל מִי הַפָּגָזִים הַלָּלוּ

שֶׁלָּנוּ אוֹ שֶׁלָּהֶם?

סיני, 25.11.73.

ד"ר דוד אדלר (1945) הוא מהנדס רפואי. שימש בעברו כמנהל האגף למכשור, הנדסה רפואית ותקשורת, וחבר "פורום ההנהלה" של המרכז הרפואי "הדסה". אף שהוא כותב שירים מנעוריו, הוא החל בעריכתם ובפרסומם רק לאחרונה. זכה בתחרות "שירה חדשה" של "צומת ספרים" (2010). ספרו "סקיצות לתמונה בלתי שלמה" ראה אור בהוצאת "אבן חושן".