לכופרים הגאים: 10 המלצות לסרטים קווירים
יום כיפור הוא הזדמנות מצוינת להשלים חסכים קולנועיים ולצפות בכל מה שרציתם לראות ולא הספקתם עד כה. ג'וזף וקסלר עם 10 סרטים בעלי תודעה גאה שימלאו אתכם בהשראה
חלקם אולי ברחו מההד התקשורתי או נבלעו בתוכו, אחרים אינם ידועים דווקא בהקשר המיני שלהם, ועדיין כל הסרטים הבאים הם חשובים וטובים, ומרכיבים סדרה נפלאה וגאה המומלצת מאד לצפייה.
1. גו פיש
סרט קומי-לסבי מקורי ועצמאי משנת 1994. אחד מהדברים הנפלאים כאן הוא שאהבת נשים היא מובנת מאליו. אין התעסקות יתר בכך. לעומת זאת, מערכות יחסים עומדות במרכז היצירה, והניסיון להפוך חוסר התאמה להצלחה זוגית מוביל לאינסוף פילוסופיות, דרמות ואהבה אחת גדולה.
הסרט כולו מצולם בשחור-לבן, והוא ערוך בצורה מושקעת ומעניינית ביותר (יש הטוענים שלולא "גו פיש", "רקוויאם לחלום" לא היה יכול להיווצר). מחלוצי הסרטים הלסביים (הטובים), שנעשו אי פעם בארה"ב.
2. חינוך רע
סרטו של הבמאי והתסריטאי פדרו אלמודובר משנת 2004. למרות השימוש הקבוע שלו כיוצר בנושאים כמו מגדר ומיניות, מדובר באחד הסרטים הבולטים והיפים שעשה ושנעשו בתחום בכלל. העלילה בנויה מאפיזודות קצרות המוגשות לצופים כמעין פילם נואר.
הסרט עוקב אחר שני חברי ילדות, בוגרי בית ספר קתולי בשנות ה-60 של ספרד, אשר דרכם נפרדה. האחד הופך לבמאי קולנוע מוצלח ואילו השני שחקן כושל המתפקד גם כאמן דראג. השניים נפגשים לאחר עשרים שנה, כאשר השחקן מגיש לבמאי תסריט שכתב ודרכו השניים נאלצים להתמודד עם העבר המודחק. בין יתר הסוגיות שעולות – סמים, זנות, התעללות ילדים, מגדר, אהבה, בדידות ומוות. מדובר ביצירה ייחודית שמצליחה להתעלות על עצמה בכל סצנה מחדש.
3. קרייזי
קומדיה דרמטית המתארת את קנדה של שנות ה-70 ומתמקדת בחייו והתבגרותו של זק הצעיר. החל מרגע לידתו אנו במעקב צמוד על משפחתו השמרנית, הסביבה המנוכרת והקשיים שחווה בעקבות השוני שלו. בקלות רבה הסרט היה יכול ליפול לקלישאות הידועות, אך בעזרת כתיבה תסריטאית שנונה והרבה הומור עצמי, מדובר ביצירה מפתיעה ומרגשת, שמצליחה לסחוף גם את הצופה העקשן אל אורח החיים הגאה ומשמעותו.
4. סינגל מן
אם אהבתם את הסדרה 'מד מן', אתם הולכים להתאהב בסרט הזה. מדובר ביצירה ששמה לעצמה דגש על כל פרט, מהקטן ביותר ועד לגדול והמשמעותי. החל מעיבוד הרומן (בעל אותו שם) לכדי תסריט, ליהוק השחקנים (קולין פירת' וג'וליאן מור), בימוי (סרטו הראשון של מעצב האופנה טום פורד), ועד לצילום, עריכה ובעיקר העיצוב והסטיילינג (שנעשה על ידי האנשים שעשו את 'מד מן').
העלילה מתרחשת בארה"ב של שנות ה-60, ועוקבת אחר מרצה הומוסקסואל במשך 24 שעות מחייו. הסרט כולל דיבורים מועטים לצד מראות מרהיבים ורגעים דרמטיים ועוצמתיים. יש כאן סיפור אהבה בין שני גברים המובע בצורה ייחודית ושונה מהקולנוע ההוליוודי הטיפוסי. ניגודיות מוחלטת בין מעצמת רגש מתפרצת לאיפוק מוחלט הופכים את הצפייה למסקרנת ומותחת במיוחד.
5. פאקינג אמאל
פאקינג אמאל הוא סרט שוודי מסוגת דרמת הנעורים שמעולם לא ראיתם. הוא נעשה בתקציב זעום ושוחרר לאקרנים ב-1998, ללא כל כוונה להפוך להצלחה מסחרית. תוך שנים ספורות הסרט שעורר לא מעט פרובוקציות (בעיקר בעקבות שמו), נחשב לאחד מהסרטים השוודים הנצפים בכל הזמנים. העלילה מתמקדת בשתי נערות שונות לחלוטין, אשר מתחברות על רקע חוסר החיבור שלהן למקום בו הן נמצאות. יחד הן מנסות לברוח, מתחברות, מגלות מיניות ובעיקר מסתבכות.
6. טראנס-אמריקה
פליסטי האפמן, הידועה גם כ'לינט סקאבו' מ'עקרות בית נואשות', משחקת בסרט בחור המצוי בעיצומו של תהליך לשינוי מין. התפקיד, שנראה במפתיע כתפור עליה, הופך אותה בין רגע לשחקנית אמינה, משכנעת ומוצלחת במיוחד. בעלילה תוכלו למצוא אותה נקלעת לסוג של 'רוד טריפ' מוזר עם הבן שלה שאינו יודע על כך או על עצם היותה בחור. השניים מתחברים, מגלים אהבת הורה ובן, רבים, מתפצלים, מנסים להתאחד ואובדים כל אחד בדרכו שלו. זהו סיפור מרגש שמובא על ידי שחקנית ראשית ומוצלחת, הגורמת לכל צופה להאמין בה ובתסריט.
7. מילק
אם 'טראנס-אמריקה' הוא סרט שכולו שחקנית אחת טובה ומשכנעת (פליסטי האפמן), אז שון פן הוא הגרסה הגברית והאפילו יותר מוצלחת של כך, בסרט עליו זכה בפרס האוסקר – 'מילק'. בביוגרפיה הקולנועית הזאת, התמקם פן בתוך נעליו של הארווי מילק, ההומוסקסואל (המוצהר) הראשון שנבחר לכהונה ציבורית בכירה בקליפורניה.
הסיפור שלו היה ידוע בכל העולם עוד לפני יציאת הסרט דאז בשנת 2008 - החל מרגעי החלום ועד לרצח האכזר, ועדיין הוא מצליח להפתיע, לרגש ולסחוף. זאת כמובן בזכות המשחק המרהיב. "מילק" שווה את הצפייה ואם לא עבור תפקיד חייו של פן, אז בכדי לדעת איך התחילה המהפכה בכל הנוגע להומוסקסואליות.
8. יצורים שמימיים
"יצורים שמימיים" הוא אולי מהסרטים הבודדים שמצדיקים את הסטיגמה של 'קולנוע לסבי ומישהו חייב למות'. הסרט, שיצא בשנת 1994, פותח לפנינו מקרה רצח אמיתי משנות ה-50 ומגולל את הסיפור של שתי נערות מאוהבות עד כדי אובססיה. העלילה קלאסית ומותחת, כמו שקולנוע אמור להיראות.
9. העור בו אני חי
מסתבר שצפייה בסרט מספר 18 של במאי-העל אלמודבר, מצריכה עור של פיל, ולו בכדי לעמוד בדרגות החדשות של החולניות אותה הביא לכדי ביטוי. כמו בסרטיו הקודמים, גם הפעם עולות שאלות בדבר זהות מגדרית ושינוי מין, אך נראה כי אלמודבר למד מהביקורות בדבר עבודותיו האחרונות והקצין גם את אלו לרמה חדשה שעוד לא ראיתם בקולנוע.
האמת היא שלמרות כמות הביזאר וההלם הניכרים בסרט, היוצר הפורה עדיין בקו השפיות ואפילו ממוקד מתמיד. אם העלילה גורמת לכם לחשוב שהוא ירד מן הפסים אזי דווקא ההפך הוא הנכון – אלמודבר חזר הישר אל המסלול הראוי. במרבית יצירותיו התעסק בעלילות ותסריטים הנוגעים באאוטסיידרים של החברה וגם הפעם הוא חוזר למקום המוכר שאפיין אותו לאורך רוב הקריירה הארוכה שלו.
כיאה לו, "העור בו אני חי" מבויים בקפידה רבה, תוך שימת דגש על כל פרט, ולו הקטן ביותר. אומנם הסרט לא קל לצפייה אך זה לא בהכרח אומר כי אינו יפה לעין. כל פריים מעביר חוויה חזותית מרהיבה, לצד פסקול מוזיקלי משובח, סטיילינג מקורי וגולת הכותרת – תסריט רענן, מפתיע ומצמרר. מדובר ביצירה מרשימה, מרהיבה ואינטליגנטית, אשר מביאה את הצופה לשיאים חדשים בכל סצנה. עצה – אל תתעלמו מההלם שהסרט מעניק, הוא טומן בתוכו חומר מעניין למחשבה.
10. יללה
הסרט מבוסס על שירו של אלן גינזברג משנת 1955. חלקו מובא על ידי אנימציה מופלאה של האמן הפוליטי אריק דרוקר (אשר גם עבד עם גינזברג לפני מותו), ובחלקו האחר אנו נחשפים לקריאת השיר, וראיון דמיוני שנערך איתו. למרות שמדובר במעיין ביוגרפיה, עריכת הסרט בנויה היטב כך שהתחושה היא עלילתית לכל דבר.
חייו המיניים של גינזברג - גם הם לוקחים חלק ביצירה, ואנו נחשפים לגילוי המיניות שלו, להתנסויות הראשונות ואף לאהבה ואכזבה מצד המין הגברי. הסיפור חושף את המערכת המשפטית הצדקנית במערומיה, וממתג את גינזברג בדיוק במקום שמגיע לו - כיוצר חשוב, שונה ודעתן.
גמר חתימה טובה לכולם!
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
