'לא חי, רק מחכה לביקור הבא'. נסחט שברח מספר

ביום אחד לפני שנה וחצי השתנו ללא הכר חייו של רונן פרידמן, בן 45, נשוי ואב לשלושה ילדים. חמישה אנשים - שלפי המשטרה מזוהים עם ארגון הפשע של ריקו שירזי - הופיעו אצלו במשרד, בבית העסק באזור המרכז. "הם שאלו איפה השותף שלי לשעבר", הוא נזכר, ומשחזר בווידוי נדיר מצד קורבן סחיטה של עבריינים, את הסיוט שעבר עליו מאז.

רונן מספר ל-ynet על התרחשות שכאילו לקוחה מסרטים. אבל זה יכול לקרות לכל אזרח, גם מי שמעולם לא הסתבך בפלילים ולא נגע כלל בעולם הפשע, לא הימר ולא לווה בשוק האפור. ובכל זאת הם הגיעו אליו. הוא ברח מהמרכז עד לאחד המושבים בערבה - אבל גם לשם באו כדי לאיים. גם אז הוא לא חשב לפנות למשטרה, פחד שאותם עבריינים יהרגו אותו ואת משפחתו. בסוף הוא כבר הרגיש שאין מוצא, וחבורת הסוחטים האלימה גמרה בכלא. עכשיו רונן בחר לספר את הסיפור שלו, כדי שמי שנמצא במצב דומה יבין שאפשר גם לצאת מזה.

"הסיפור מתחיל כשיום אחד הופיעו אצלי חמישה עבריינים שחיפשו את השותף שלי לשעבר", הוא נזכר. "הכניסו אותי לחדר עם מנהל הכספים שלי. עברנו שם שעה של פחד, אימה. דיברו על המשפחה, על הילדים שלי". החמישה היו קשורים, לפי המשטרה, לארגון הפשע של ריקו שירזי מנתניה.

באותו מעמד הכריחו אותו לשלם חובות של אותו שותף, פלוס ריביות רצחניות. "רעדה לי היד כשחתמתי על הצ'ק. הייתי משוכנע שאם לא הורגים אותי הם הורגים את המשפחה". ילדיו של פרידמן בני 13, 8 ו-3. בדיעבד, הוא אומר היום, "הייתי צריך לאסוף את עצמי באותו רגע, לא לשלם, ולהתקשר 100".

שמונה חודשים של גיהנום

מאותו אירוע, הוא מגדיר זאת, "מתחילים שמונה חודשים של גיהנום. עוברים לידך ואומרים 'שלום מה שלומך'?. מופיעים אצלך באמצע הלילה ועכשיו דורשים עשרת אלפים שקל. זה עוד וזה עוד, ואתה נכנס לסרט בו אתה לא חי, אתה מחכה לביקור הבא. אתה מתעורר בבוקר ורואה את הדלתות של הרכב פתוחות ואתה מפחד להתקרב אליו, אולי יש איזה פצצה מתחת".

רונן לא ידע כיצד נפלו דווקא עליו. "לא ראיתי אותם מעולם או התרועעתי עם האנשים האלה. זה ממש כמו שרואים בסרטים אבל הרבה יותר. הפחד הגדול היה שיפגעו באשתי והילדים. אתה לא חי בחודשים האלה. אתה נכנס לתוך מרה שחורה, מסתיר את זה מכל העולם, מסתיר את המכות, מתבייש בזה".

ברח לערבה. אבל גם שם מצאו אותו(צילום: טלילה ליבשיץ, קק"ל)

אחרי כמה חודשים העבריינים הפסיקו לבוא. "חשבתי שמניחים לי. אבל אז קיבלתי טלפון מאדם ושמעתי 'עכשיו השתחררתי מהכלא ואני מחזיק צ'ק שלך על 100 אלף'. הוא אמר 'יש לך חצי שעה לפגוש אותי או שאני מגיע אליך הביתה'.

 כמובן שהגעתי לפגישה כי לא הייתה ברירה. האישה הייתה מפורקת לגמרי, הבית התפורר".

באותה פגישה האמין רונן שהחיים כפי שהכיר אותם נגמרו. "התחלנו למכור דברים בבית כדי לנסות להציל את המשפחה. נתתי להם 20 אלף שקל שהיו לי. נתתי צ'קים בידיעה שאין להם כיסוי, בידיעה שלמחרת אני בורח. הייתי במרוץ כמו חיה, כשכל המטרה להציל את המשפחה".

רונן מעיד שחשב אפילו על מעשים אובדניים, אבל החליט לברוח למושב בערבה לאחר שהעסק שבנה במו ידיו התרסק כלכלית. "הגענו לפה כמעט על סף רעב. הם לא פנו אליי וחשבתי שהבינו שאין יותר מה לקחת ולא ימצאו אותי".

כל הלילה על מדרגות הבית עם צינור ביד

אף שנמלט מאימת העבריינים, תוך זמן קצר גם החיים בערבה התבררו כהמשך של הרדיפה המשתקת. "יום אחד שכבתי על הספה ודפקו בדלת. הבן שלי פותח ואומר 'אבא יש פה אנשים שרוצים לדבר איתך'. הסתכלתי בדלת וקפאתי. הם עמדו שניים, אחד ראש החבורה. עברתי פה שלוש שעות של... אני לא יכול לדבר על זה. הייתי די בטוח שפה זה נגמר. אשתי הייתה בתוך הבית בוכה, הילדים ראו הכול. לשונא הכי גדול שלי בעולם אני לא מאחל לעבור את מה שהיה פה. לאחד הילדים שלי יש שיער לבן מאותה פגישה. הוא הודיע לי שיש לי שבוע לארגן את יתרת הכסף. עד אותו רגע לא חשבתי לפנות בכלל למשטרה".

באותם ימים רונן עבד אצל חבר באילת. עד שהגיע טלפון שהודיע לו שהוא צריך לשלם. כשרונן אמר שאין לו, הקול בצד השני הודיע "טוב, אנחנו בדרך". מתוך פאניקה, הוא יצר קשר עם מנהל כיתת הכוננות ביישוב, שהפנה אותו לבסוף למשטרה. יום לפני שפנה ליחידה המרכזית (ימ"ר) של מרחב נגב, בילה את הלילה על מדרגות הבית עם צינור, כשהוא חושב שבכל רגע חייו עלולים להסתיים.

למחרת הגיע למשרדי הימ"ר, שם אמר לו אחד החוקרים "אנחנו מבטיחים שאם יהיה לך אומץ ותשתף איתנו פעולה - נשנה לך את החיים". "תוך שלוש שעות, פעם ראשונה בחיים, חזר לי הביטחון. זה לא שוטרים. זה מלאכים. זה קודם לתת לך את התחושה שאתה לא לבד יותר, שיש מישהו בעולם שכן איכפת לו. אחרי מעצרים התקשר אליי החוקר ואמר 'אני אתן לך מתנה שלא הרבה אנשים מקבלים'. שאלתי מה. והוא אומר 'רוב האנשים חושבים שהם יודעים את האמת על מה שקורה סביבם אבל הם לא יודעים כלום'. כשהוא סיפר לי מה קרה ישבתי ובכיתי כמו תינוק".

"אין כסף? טוב, אנחנו בדרך", אמרו לרונן בטלפון(צילום: מוטי קמחי)

בדיעבד התברר כי השותף לשעבר, אהוד וייספלד, עמד מאחורי מסכת הסחיטה באיומים. הוא זה שהפנה אליו את אותם עבריינים. "אני רוצה לומר לכל אדם שעובר את מה שאני עובר - לך למשטרה. הם רציניים, לא מזלזלים. לא הלכתי למשטרה בהתחלה כי אתה רואה בתקשורת משטרה רפה. אתה חושב שתשב מול חוקר, הוא יכתוב תלונה ואחרי שלושה חודשים אקבל מכתב 'נסגר מחוסר עניין לציבור'. אבל זה לא ככה".

לגרות את החשודים

בימ"ר אומרים שהם מטפלים בעשרות תלונות כמו זו של רונן. "להבדיל מעבירות אחרות, המשטרה נכנסת לתמונה כשהעבריין מבצע את העבירה,

 וצריך לגרות את החשודים לבצע פעולות שיגרמו להם לעשות טעויות ולשמור על המתלונן", הוסיף רס"ר סבן.

סוף דבר: פרקליטות מחוז דרום, באמצעות עו"ד דרור שטורק, הגישה נגד הסוחטים כתבי אישום חמורים. כיום אותם עבריינים יושבים בכלא לאחר שהורשעו בשורה של עבירות, בהם סחיטה באיומים. על דניאל בן סימון נגזרו 20 חודשי מאסר בפועל, 12 על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 20 אלף שקלים. על שמעון חנוכה הושתו שמונה חודשי מאסר בפועל, חמישה לריצוי במצטבר ל-42 חודשי מאסר שנגזרו עליו בתיק אחר, ופיצוי של 4,000 שקלים. על אבי דרור מנדל נגזרו שלושה חודשי מאסר בפועל ו-4,000 שקלים פיצויים לאחר שהורשע בסיוע לסחיטה באיומים.

השותף של רונן, אהוד וייספלד, הודה והורשע אחרי תיקון כתב האישום בעבירות של סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע. במרס האחרון הוצג הסדר הטיעון בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע וכעת הוא ממתין לגזר דינו. על פי כתב האישום המתוקן השניים היו בעליה המשותפים של חברה, ובעקבות קשיים כלכליים השותפות פורקה. וייספלד החליט לגבות מרונן את חלק מהסכום בו השקיע בחברה,

 ופנה אל "הסוחט הראשי" בן סימון כדי שיעשה זאת באיומים. וייספלד סיכם עמו כי יסחט כספים, כאשר רוב הסכום יועבר אליו, ונתן לו פרטים על השותף לשעבר.

"אני משלם את המחיר על החטאים שלו" בטוח רונן. "הוא יכול לרצוח משפחה מבחינה נפשית וכלכלית, ויש סיכוי סביר שהוא עוד יקבל עבודות שירות". עכשיו הוא חוסך להגשת תביעה אזרחית, כי האגרה צפויה להיות גבוהה.

סניגוריו של וייספלד, עו"ד צפריר יגור ועופר קופרמן, מסרו כי הוא עצמו היה קורבן בפרשה. "למרשי לא הייתה כל כוונה להגיע למצב אליו נקלע", אמר עו"ד יגור. "הוא מבין שטעה והביע צער וחרטה מיד כשנעצר. הוא הביע את התנצלותו מעומק לבו כלפי המתלונן. גם מרשי נפגע כתוצאה מכל הפרשה הזו ונסחט ואוים אף הוא בבית המעצר, שכן המשטרה לא הפרידה בינו לעבריינים. כולי תקווה כי בית המשפט יידע להתייחס לאירוע הזה כחריג, שמרשי לא רצה בו".