אמא, הנה השכנה שלא אומרת לא לגברים

אף אחד לא הכיר אותה באמת, אבל כולם ידעו שהיא האשה שתמיד מסכימה לכולם, בעיקר בלילה. היא חיה לה בקומה העליונה בבניין גבוה, מרוחקת מכולם, מרוחקת מהעולם. היא נהגה להסתגר בביתה בכל הזדמנות אפשרית.

עוד בנושא:

מי יכול לישון כשהשכנים גונחים בלי הפסקה?

הגונחת מרחוב ריינס

בשעות הערב, הילדים מהדירות השכנות אהבו לעלות לקומה העליונה ולהקשיב לה מהמסדרון. הם לא באמת ידעו למה היא מסכימה ועם מי, או באיזה עניין מתרחשים ונשמעים הקולות הללו שיוצאים לה מהדירה, אבל זה הצחיק אותם, אז הם המשיכו להאזין מידי ערב ולברוח בריצה מלווה בצחוק בחזרה לביתם.

כשלא הייתה לה ברירה והייתה חייבת לצאת מהבית לקנות חלב או יין או תפוחים (היא מאוד אהבה תפוחים), הייתה מתעטפת שכבות, משפילה את ראשה ומקווה שאיש לא יראה אותה.

כמעט תמיד הייתה נתקלת באחד מילדי הבניין שהיה מצביע, צוחק וצועק: "אמא, הנה זאת שמסכימה!", ולפעמים אף היה מוסיף חיקוי קטן של "כן, כן", למורת רוחה של האם הנבוכה.

חייבים לגרש אותה מהבניין

אחת לכמה חודשים היו נערכות אסיפות ועד הבית של הבניין, והנושא היה חוזר על עצמו שוב ושוב. "אי אפשר להשאיר אותה כאן!", הייתה מכריזה השכנה מקומה 2, ומוסיפה: "היא כל הזמן מסכימה, עם כולם! בקולי קולות! וזה דורש ממני להסביר לילדים הקטנים שלי כל פעם מחדש מה זה. וכמה פעמים אפשר להגיד שהיא בשיחת טלפון? שהיא נורא מתלהבת? שזאת הטלוויזיה? נגמרו לי השקרים! צריך לגרש אותה מכאן!".

בכל אסיפה היה בחור אחד שהגן עליה. כל פעם היה זה מישהו אחר. פעם היה זה האחד שנשוי לשמנה עם הציצי שכבר מדגדג את הרצפה, פעם היה זה השכן המבוגר, האלמן והבודד שמתגורר בגפו בקומה 3. גם ההוא שאשתו חטפה אלצהיימר והיא בכלל לא יודעת שהיא אשתו - נהג להגן עליה.

הם היו אומרים שהיא מסכנה ושאי אפשר לזרוק אותה לרחוב. "היה לה סיפור חיים קשה אז חייבים לוותר לה", היה מוסיף בדרך כלל, הרווק הצעיר, זה שמסתובב בכל מקום עם הכלב שלו. את הדיון נהגו לסגור בהצהרה שכל אחד יעסוק בענייניו שלו.

בכל אסיפה היו מסתכלים הבחורים אחד בשני בהסכמה, בהבנה, בשתיקה. כל בחור ידע את הסוד של הבחורים שסביבו. הם לא יתנו לה ללכת. כן, היא זאת שמסכימה איתם, כן. ולפעמים, בשקט-בשקט, גם הם מסכימים.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים גם בפייסבוק, ולהתעדכן בכל מה שעולה וקורה בערוץ