צייר לי הפיכה: האביב הערבי, גרסת הגרפיטי
ציורי הגרפיטי כבשו את רחובות קהיר עם תחילת ההתקוממות והוכיחו עצמם ככלי אפקטיבי לביטוי פוליטי ואמנותי - אך גם נמחקו ונעלמו תוך זמן קצר. כעת, קבוצת צלמים ואמנים מבקשת לשמר את מה שלדבריהם היה "הקול החזק ביותר של המהפכה"
אמנות הגרפיטי הוכיחה עצמה כאחת מדרכי הביטוי היעילות ביותר במהלך ההפיכה במצרים ובחודשים הסוערים שהגיעו בעקבותיה - אך גם התבררה כאחת הפגיעות והרגעיות ביותר. במהלך קרוב לשנתיים, ציורי הקיר והסיסמאות שצצו ברחבי המדינה והציגו את מטרות ההפיכה וגיבוריה, נמחקו ונעלמו כמעט באותה מהירות בה הופיעו.
קבוצה של אמנים וצלמים, בעזרתו של מוציא לאור, מנסה לשנות את המצב הזה באמצעות "Wall Talk" - ספר בן 680 עמודים שיצא לאחרונה ומבקש לשמר מאות יצירות אמנות רחוב שנוצרו מתחילת המהומות בינואר 2011 ועד היום. במהלך התקופה הזו, גם הנושאים התחלפו - ומי שמככב כעת כמטרתם של רבים מהאמנים הוא הנשיא הנוכחי מוחמד מורסי ומפלגת "האחים המוסלמים". הכתובות והציורים הללו, כמובן, לא שורדים זמן רב ברחוב.
שריף בוראיה, המו"ל של הספר החדש, טוען כי גרפיטי היה כלי שביטא אמירות נוקבות, ברורות וכועסות בתקופת ההתקוממות נגד הנשיא הקודם, חוסני מובארק, וגם לאחר מכן: לדבריו, כעת זהו כלי לביטויו של התסכול מכך שמטרותיה של ההפיכה לא הושגו - והפעם, הביקורת מביעה אפילו יותר זעם. "אנחנו בתקופה קשה, והנוער כועס, ויכולתו להתבטא מוגבלת", הוא אומר. "האם הזעם ימשיך להצטבר, בלי להגיע לסף פיצוץ? אני בספק".
הספר "Wall Talk" מציג גם את ההתפתחות שעברה אמנות הרחוב הזו במצרים במהלך השנתיים האחרונות. בתקופת השלטון הארוכה של מובארק, כמעט ולא ניתן היה למצוא גרפיטי במצרים. אבל ברגע שהחלה ההתקוממות, זו היתה אחת מדרכי הביטוי הבולטות של צעירי השמאל. "זה חלק משוב מההיסטוריה שלנו", מספר גנזיר, אחד האמנים שסירב לחשוף את שמו האמיתי. "הרבה מהגרפיטי שמתועד בספר הזה כבר הוסר ונעלם".
הגרפיטי שליווה את המהפכה נע מסיסמאות הקוראות למובארק לעזוב, דרך מסרים אופטימיים שצצו לאחר התפטרותו ושוב בחזרה למסרים המרדניים, בתקופת השלטון הצבאי של מוחמד חוסיין טנטאווי. "הגרפיטי העניק לנו חופש שלא העזנו לחלום עליו", טוען מוחמד האשם, מו"ל מצרי שמשרדיו בקהיר הפכו לאחד ממוקדי הכינוס של פעילי השמאל. "זה היה הקול החזק ביותר של המהפכה".
