שתף קטע נבחר

כשהפכתי משותק, פחדתי שלא אמצא אהבה

בהתחלה חשבתי שאף אשה לא תרצה אותי. מי תחשוק בי כשאין לי יותר את האפשרות לענג אותה בספונטניות, להרים אותה ולהשתובב איתה? פיתחתי סוג של דיכאון וסירבתי לפתח קשרים חברתיים עם נשים ועם נשים נכות בפרט. האחרונות הזכירו ושיקפו לי את כל מה ששנאתי בעצמי

"תגידי, למה את מסתכלת עלי מגבוה?" התריס לעברי ברק (שם בדוי). "אני?", גמגמתי, מנסה לבלוע את הרוק. "כן, את! אז מי?!". "באמת שלא", השבתי רועדת. ברק הביט בי בעיניו הכחולות שעד לפני רגע נראו כמו ים שליו שרק רציתי להתכסות בו, ועכשיו נדמה כי הן סערה המאיימת לבלוע אותי.

 

פתאום הוא התפרץ בצחוק קולני, ואמר: "תירגעי! אני צוחק אתך, איזו רצינית את. זה ברור שתסתכלי עלי מגבוה, זה לא שיש לך ברירה. אחרי הכל, אני יושב בכיסא גלגלים. אפילו אח שלי בן ה-12 מסתכל עלי מגבוה".

 

לפני חמש שנים ברק בן ה-36, היה אחד הספורטאים המצטיינים בכדורסל. תאונת דרכים קטלנית בה היה מעורב, הרגה את חברו הטוב ביותר על המקום. ברק נותר בחיים, אבל חייו כמובן, השתנו לתמיד. כתוצאה מהתאונה נפגע עמוד השדרה שלו והוא נותר פרפלגי, משותק מבית החזה ומטה כשהוא יכול להניע רק את זרועותיו בלבד.

 

 

"בהתחלה", מספר ברק, "כשרק התיישבתי על הכיסא, השתמשתי בו בעיקר כמכשיר ניגוח, תרתי משמע. התנגשתי בכל מה שאני יכול. הרגשתי כלוא בתוך הכיסא המזוין הזה, בתוך הגוף הבוגדני הזה. כלוא בתוך מבטים של אנשים שלא הכירו אותי ובמיוחד אלה שהכירו. היום אנחנו חוגגים חמש שנים, הכיסא ואני. מזל שבאת, חשבתי כבר שנחגוג לבד".

 

כששאלתי מה נסגר עם הניגוח, הסתכל עליו ברק בעיניים רכות, כשפיו לוחש לי חיוך קטן המסגיר גומת חן מקסימה. "מי אמר שהוא הפסיק?", השיב. "זאת אחת הדרכים שלי מידי פעם להוציא כעסים. למזלי סיגלתי לעצמי עוד דרכים לשחרר מתח ולחץ, כמו ההתחברות לעצמי, ככה במצבי. תארי לעצמך אדם שיש לו תשוקות ודחפים מיניים בדיוק כמו לכולם והוא לא יכול ללכת או לממש אותם".

 

"שתדעי שעוד לא נולד הגבר, נכה או לא נכה, שיכול להיחשף במידה כזאת או אחרת לעכוזים בכמויות שאני נתקל בהם ממרומי הכיסא שלי, ולהישאר אדיש. מעליות זה בכלל גן עדן לנכים, אני מת עליהן, במיוחד כשהן מלאות", אמר. גם אני כבר לא יכולתי להישאר אדישה ופרצתי בצחוק.

 

קללת הכסא

רבים מאתנו מתחלחלים מעצם המחשבה על נכה שעושה סקס. האמת היא שקשה לבוא בהאשמות מוסריות כאלו ואחרות. המדיה הפרסומית והשיווקית עושה הכל על מנת למכור לנו את ההגדרה של מה מדליק מבחינה מינית. הרי לעולם לא תתקלו בפרסומת שמקשרת בין משיכה מינית לאופי, כי הרי אופי לא ניתן לקנות בכסף. כתוצאה מכך, אם אנחנו נמוכים, כבדי משקל או זקנים, אנחנו לא מרגישים סקסיים או שייכים, על אחת כמה וכמה אם גופנו נפגם וחסרה לנו רגל, מוחנו נפגע ודיבורנו מעוות, או שאנחנו משותקים מהחזה ומטה. אם זאת הגזרה שנפלה עלינו תשכחו בכלל מסקס. נכון?

 

אז זהו, שלא. לדברי ברק, "אחד המכשולים המשמעותיים העומדים בפני נכים היא לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו כמיניים וסקסיים". ברק טוען שאם נוכל להתגבר על מכשול זה ולראות עצמנו כמושכים, סביר להניח שאחרים יוכלו לקבל אותנו ככאלה. אף אחד לא אומר שזאת משימה פשוטה, הרי גם ההולכים על שתי רגליהם מרגישים לעיתים תקועים עם עצמם. "לא נולדתי נכה", הוא אומר, "אני זוכר מה הרגשתי קודם. אבל כשהאיברים שלך לא עומדים בסטנדרט המקובל בחברה, זאת כבר משימה הרבה יותר קשה".

 

ברק מסביר: "בהתחלה, כשעוד לא התרגלתי לרעיון שלעולם לא אלך, חשבתי שאף אשה לא תרצה אותי. מי תחשוק בי כשאין לי אפילו את היכולות שהיו נראות לי קודם כמובנות מאליהן כמו הספונטניות הנפלאה של חפוז מתי שבא לנו, או האפשרות לענג אותה, להרים אותה, ולהשתובב איתה? פיתחתי סוג של דיכאון וסירבתי לפתח קשרים חברתיים עם נשים ועם נשים נכות בפרט. האחרונות הזכירו ושיקפו לי את מה ששנאתי בעצמי".

 

ובחרת בחיים

"לא אשכח את הפעם הראשונה שפגשתי את ענת", מספר לי ברק. "לימים היא הפכה לאחת החברות הכי יקרות שלי. גם היא נכה בכיסא גלגלים. שנינו התגלגלנו להנאתנו ליד הים בטיילת הומה אדם, ומשכנו אלינו כל כך הרבה מבטים. בהתחלה עוד צחקנו על זה וכל אחד מאיתנו ספר את המבטים, אבל באיזה שהוא שלב התייאשנו, הרגשנו כמו חיות בקרקס והפסקנו לספור.

 

"שנאתי את היום הזה אבל לא יכולתי להתכחש לתחושה הטובה שהייתה בי כשהתקרבתי לאדם אחר, לענת. היא הבינה אותי לחלוטין, לא ריחמה עלי ולו לשנייה. יכולתי לחלוק איתה את התחושות והרגשות שלי. אני זוכר שהחזקנו ידיים והתלטפנו. לא היה שום קשר למין. הייתה שם חברות וקירבה שעד אז מנעתי מעצמי, אבל באותו היום הבנתי עד כמה היא הייתה חסרה לי".

 

"אז אם אתם נמצאים במצבי אל תמנעו מעצמכם את הטוב כי רע לכם. המצב הזה שאתם נמצאים בו, המציאות החדשה שלכם היא אולי קשה ואכזרית, אבל אם החלטתם לבחור בחיים, אתם חייבים לחיות ולא להתגלגל ממקום למקום מתים. זה לא פשוט אבל אפשרי".

 

תגיד, עומד לך?

"עכשיו?", ברק צוחק, "מעניין שכולם סקרנים אם לגברים נכים עומד הזין ואף אחד לא שואל אם נשים נכות מרטיבות, אבל לשאלתך - כן, עומד לי. רק ההבדל הוא שקודם לכן יכולתי להגיע לזקפה מגירוי מחשבתי, מחרמנות, ועכשיו אני מגיע לזקפה רק ממגע פיזי ישיר עם הפין".

 

מה עוד השתנה בתחושה?

"קודם לכן נעשיתי מודע לחרמנות שלי כשהאיבר שלי היה גדל. עכשיו אני מסתמך על סממנים אחרים כמו התקשות של פטמות, נשימה מאומצת ודפיקות לב מואצות. כל זה לא שונה ממה שהרגשתי קודם כשהייתי חרמן, אבל מי היה שם לב לזה בכלל, כשהזין שלי היה צועק הנה אני! אני! אני!".

 

אתה מרגיש שאתה פחות מיני ממה שהיית קודם?

"לאחר שהתגברתי על המחסום הרגשי שהיה לי לגבי אהבה לעצמי, אני מרגיש מיני בדיוק באותה המידה. למדתי מחדש מהי אינטימיות מינית ואיך אני יכול להשתמש במה שכן פעיל אצלי, כמו הזרועות שלי. אני מקפיד על פעילות ספורטיבית כמו שחיה שמשפרת את מצב רוחי, מחזקת את זרועותיי ומזרימה בי כוחות. וכמובן שלמדתי איך להשתמש כמה שיותר בלשון לעינוג מיני".

 

סוד קסמה של הזקפה

ד"ר מנואל צווקר, מנהל המרפאה לשיקום תפקוד מיני במרכז השיקום של בי"ח שיבא, תל השומר, מסביר: "בפגיעות בחוט שדרה - המוח נותר תקין. בכדי להפיק זקפה המוח שולח אותות דרך חוט השדרה לאיבר המין שנמצא בדרך כלל במצב רפוי עד לגירוי המיני, ואז כלי הדם מתרחבים ונוצרת זקפה. ישנן שני סוגים של זקפות: האחת היא 'פסיכו-גנית', שבה כל גבר יכול להגיע לזקפה על ידי עוררות של המרכז הלימבי במוח על ידי גירוי ויזואלי, פנטוז ומחשבות ארוטיות.

 

"היכולת הזאת נפגעת אם הפגיעה היא נמוכה, כלומר חלה על חוליות נמוכות בחוט השדרה. הזקפה מהסוג השני היא 'הזקפה הרפלקסורית'. זו זקפה שנוצרת במגע ישיר עם איבר המין. זקפה כזאת אינה רצונית ויכולה להתרחש ללא מחשבות מיניות".

 

"אגב, מעל 90% מנפגעי חוט השדרה יכולים להגיע לזקפה, אך לרוב היא לא תפקודית. זקפה תפקודית היא זקפה מספיק חזקה לחדירה או מספיק חזקה בכדי לשמור על אורך זמן תקין. כמו כן, חשוב לדעת שנפגעי חוט השידרה ממשיכים להיות מיניים, לקיים יחסי מין גם לאחר פגיעתם. השילוב וההסתגלות לפעילות מינית הוא חלק מרכזי של כל תהליך השיקום".

 

"לאמיתו של דבר, השאלה 'מתי אוכל לקיים יחסי מין?' היא החשובה ביותר לאחר השאלה 'מתי והאם אלך שוב?', ולכן כמו שפרויד היטיב להגדיר זאת, לחזור לחיים תקינים משמעו 'אחד לעבודה ושתיים לאהבה'. כלומר, ליצור קשר משמעותי עם בן או בת זוג, לתפקד מבחינה מינית ולחזור לפעילות פרודוקטיבית בחברה".

 

 

איך מטפלים בזקפה?

"הרפואה התקדמה בעשור האחרון משמעותית. אם לפני 30-40 שנה היו משתילים תותב, היום הטיפול הניתוחי-פולשני הפך להיות זעיר ושולי בשל ההתפתחות התרופתית. לנפגעי חוט שדרה עם פגיעה גבוהה, תרופות כמו ויאגרה, לויטרה או סיאליס למשל, מאפשרות בצורה מעולה להשיג זקפה טובה ותפקודית, ואצל נפגעי חוט שידרה עם פגיעה גבוהה בחוט השדרה, מספיק מינון יחסית נמוך של תרופות".

 

"ישנם מצבים בפגיעות יותר נמוכות בחוט השדרה שבהן טיפול תרופתי לא עוזר. במקרים כאלה אנחנו מלמדים את הנכים ללמוד להזריק באופן עצמאי חומרים לאיבר המין. ההזרקה גורמת להרפיית השרירים המקיפים את כלי הדם בפין, ומגבירה את זרימת הדם לגופים הספוגים הנמצאים משני צידי איבר המין. כך נוצרת זקפה תפקודית טובה. אפשרות נוספת היא להשתמש במשאבת וואקום (Vacuum pump)".

 

"חזרתי לחיים תקינים באמת רק כשמצאתי אהבה והצלחתי שוב ליהנות מהמגע המיני", אומר ברק ומוסיף: "למדתי את נקודות הכוח והתורפה של המיניות שלי. למדתי כיצד להביא את הפרטנרית שלי לסיפוק.

 

"למדתי שאמבטיה חמה לפני סקס רק משפרת לי אותו. נכון, אין לי את הספונטניות שכל כך אהבתי, אבל יש לי את היכולת לפתוח את הלב ועדיין ליהנות מסקס. אז כשתראו בפעם הבאה נכה שעובר לידכם בכיסא גלגלים חשמלי אל תגעלו, תחששו, ואל תביטו בו כאילו היה מפלצת. כמוכם גם אנחנו פעם נהגנו ללכת", מחייך ברק.

 

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
יש חיים אחרי התאונה. צילום אילוסטרציה
צילום: shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים