אתה לא רוצה שאתפשט קודם, דוקטור?

עוד בנושא:

רופאי נשים מפלים אותי רק מפני שאני רווקה

אני לא אוהבת סקס. החדירה כואבת לי

בבואך אל רופא הנשים, עלייך לזכור מספר דברים. ראשית, כשהוא מבקש שתתפשטי, זה לא בהכרח כיוון שאת מוצאת חן בעיניו. אגב, הוא לא מתכוון להתפשט בעצמו. חוץ מזה, הוא כבר ראה מספיק מכל דבר, והפוזיציה שלך לא עושה לו את זה. גם כמה פעמים עשית את זה ועם מי, לא מאוד מעניין אותו.

מה שכן, אם כבר ללכת לרופא נשים, אז כדאי ללכת לאחד מבוגר, רצוי לפני גיל הפרישה, כשהוא עייף ומנוטרל. אחד שתרגישי שההתעניינות שלו בך משתווה להתעניינות שלו בניצחון של הפועל בשבוע שעבר. שיהיה כרסתן, עב זרועות ובעל חוש הומור של מלפפון בחומץ.

182 גוונים של השפלה

מכוונת משימה, די הופתעתי כשפתח לי את הדלת רופא צעיר ומסוקס שחלוקו הלבן מתחרה בשיניים הצחורות שלו. 182 סנטימטרים של גבריות מהלכת על שתיים וידיו החסונות הצביעו על הכיסא.

"אתה לא רוצה שאתפשט דוקטור?", המשפט השגור הקדים את זמנו.

"ספרי לי עליך קודם", ביקש.

"בשמחה. אני גרושה כשנה וחצי, עצמאית, רגישה וספונטנית".

"מבחינה רפואית", הוא יישר קו מנחה, אז גם אני התיישרתי.

"רפואית", חייכתי במבוכה. "אין לי שום בעיה", ורק בכדי שלא יחשוב שאני 'סלאטי', ציינתי מיד שאני לא עושה סקס, אבל רק לייתר ביטחון, הגעתי כדי שירשום לי גלולות, התקן תוך רחמי ואם אפשר, אשמח לקבל קצת מהקונדומים האלה שמלבישים על האולטראסאונד הוגינאלי, "ואם לא אכפת לך גם 'פוסטינור', כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה ביום שאחרי".

אחרי כל אלו, התבקשתי להתפשט ולשכב על מיטת הגינקולוג. הרשו לי להתעכב רגע על המיטה הזאת: מדובר בהכלאה בין כיסא עינויים מימי האינקוויזיציה לבין מזרן השפלות נמוך, שנראה כך רק בשביל שתדעי שלמרות העינויים שתעברי ותעמדי בהם מחוסר ברירה, את עדיין מושפלת עד קצות אוזניך. כאילו, לא מספיק שאת ערומה למחצה ואגנך שלוח במלוא תפארו הישר לפרצופו הבוחן של הדוקטור, רגלייך גם מפוסקות ושלוחות בזווית כזו, שלא יישאר שום מקום לספק.

והרופא הזה נראה מעולה, ואני לא רוצה לדחוף לו אגן לפרצוף לפני שאכיר אותו קודם. "מה אתה עושה בחיים?", אני מנסה שיחת חולין קלה ( "סתומה הוא רופא נשים, באמת"). "כלומר, כשאתה לא מטפל", אני ממשיכה. "אני סקסולוג", הוא משיב ביבשושיות מה, ואני כבר מבינה שהשיחה הזו לא הולכת לכיוון הנכון.

תנשמי כשאני מכניס אותו

המשפט הזה יכול להישמע הרבה יותר טוב בסיטואציה אחרת. אז הוא מרחיב ודוחף ובודק ומהנהן, ופתאום זה נגמר. "זהו, את יכולה להתלבש". כשאני יוצאת מאחוריי הפרגוד לבושה ומהוגנת הוא כבר מהצד השני של השולחן מול המחשב, מקליד את פרטי הבדיקה. "רשמתי לך גלולות", הוא מחייך וקורץ לי. "רק כדי שיהיה בבית". "תודה", אני מחייכת בעיניים מזוגגות והוא מעביר לי את המרשם.

יש לי הרגשה שאני אחזור הנה שוב, אולי אפילו לפני שתחלוף חצי השנה שביקש לבדיקה. ייתכן שאפילו אביע סלחנות כלפיי מיטת הטיפולים הבלתי מתפשרת. אחריי הכול, לא כל יום חתיך כזה שהוא גם רופא, מבקש שאתפשט לכבודו, מסתכל לי בין הרגליים ועדיין נשאר שלו כדי לספר לי על זה.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק