"כשעומדים בקצה החלל, חושבים על לחזור בחיים"
לאחר שהפך לאיש הראשון ששבר את מהירות הקול, סיפר פליקס באומגרטנר על תחושותיו כשקפץ משכבת הביניים של האטמוספירה. הפסיכולוג שלו סיפר כיצד התגבר הצנחן המנוסה על הפחד שכמעט מנע ממנו את השיא - קלסטרופוביה
"כשעומדים על קצה העולם הופכים לענווים. לא חושבים על שיאי עולם. חושבים על לחזור בחיים. אתה לא רוצה למות לנגד עיני ההורים שלך, החברה שלך וכל הצופים". כך תיאר פליקס באומגרטנר את תחושותיו, רגע לפני שקפץ מ"קצה החלל" והיה לאדם הראשון ששבר את מהירות הקול. במסיבת עיתונאים שערך אמש (יום א') לאחר הצניחה ההיסטורית, הסביר באומגרטנר מה אמר לפני שקפץ מהקפסולה שנשאה אותו לגובה הגבוה מ-38 קילומטרים: "אמרתי שאני יודע שכל העולם צופה בי כרגע, שהלוואי שהעולם היה יכול לראות מה שאני רואה. לפעמים צריך לעלות לגובה רב כדי להיווכח עד כמה אתה קטן".
לאחר שנים של אימונים, ושתי דחיות מאכזבות, אתמול הגשים באומגרטנר את חלומו. במשך יותר משעתיים הוא נסק בעודו נתון בתוך קפסולה שחוברה לבלון הליום. הוא היה לבוש חליפת חלל מיוחדת שנועדה להגן עליו מפני לחץ האוויר הנמוך והקור הקיצוני בשכבת הביניים של האטמוספירה. באומגרטנר שמר על קור רוח וקשר רציף עם חדר המצב לאורך הנסיקה ואף הצליח לדבר במהלך הנפילה.
על הקרקע, בחדר המצב, ליווה אותו קולונל ג'ו קיטינר, שקבע את השיא הקודם, ב-1960. הוא קפץ אז מגובה 31,333 מטרים במסגרת הפרויקט ההיסטורי Excelsior lll. כשהגיע לאדמה כרע באומגרטנר על ברכיו והניף את זרועותיו במחוות ניצחון. לאחר מכן נעמד על רגליו בבטחה. אמו, אווה, פרצה בבכי נרגש כשפתח את המצנח, לאחר ארבע דקות ו-20 שניות.
איך התגבר על הפחד?
הוא ידוע בכינוי "פליקס חסר הפחד", אבל במהלך האימונים לשיא נאלץ באומגרטנר להתגבר על פחד עמוק ביותר – קלסטרופוביה. המגזין "וויירד" דיווח כי כדי להתגבר על הפוביה, שכרה חברת "רד בול", שהעניקה חסות לאירוע, את ד"ר מייקל גרווייס, פסיכולוג ספורט שמתמחה בענפי ספורט אתגרי. באומגרטנר איננו פחדן גדול. "הפחד הפך להיות חבר שלי", אמר הפעלולן, שמאחוריו 2,500 צניחות לפני הקפיצה, "הוא מונע ממני ללכת רחוק מדי. במשימה כזו, צריך להיות כשיר מבחינה מנטלית ולשלוט במה שאתה עושה".
על פי דיווח ב"ניו יורק טיימס", הקלסטרופוביה של באומגרטנר גרמה לו להתקפות חרדה כשהתאמן בתוך החליפה המיוחדת, ההכרחית לשמירה על חייו בתנאים הקיצוניים בגובה כה רב. גרווייס סיפר על התהליך שעבר באומגרטנר כדי להתגבר על החרדה מהחליפה ולחזור להיות ממוקד במטרה. הוא תבע מהצנחן "להתחבר מחדש לחזון שלו" ולימד אותו להשיב לעצמו שליטה.
"כשאנחנו במצב אינטנסיבי או בסיכון גבוה, אין זה נדיר מצדנו לחשוב קדימה על הרגע הבא ולדאוג בנוגע למה שיקרה אם הוא לא יסתדר. אנחנו מקדישים 50 אחוזים לדבר שטרם התרחש ו-50 אחוזים לרגע ההווה".
גרווייס סיפר כי עזר לבאומגרטנר להתחבר ל"מסע הנסתר" שלו – רצונו להיות במקום שאיש לא היה בו, ולימד אותו שתי טכניקות של נשימה ודיבור. "דיבור עצמי הוא אחת הטכניקות המנטליות בעלות העוצמה הרבה ביותר. הוא הבסיס לביטחון עצמי ולהערכה עצמית", אמר הפסיכולוג. כדי לחזק את יכולותיו המנטליות שם אותו גרווייס במצבים לא נוחים, שלגביהם סירב לפרט.
היום הוכיח באומגרטנר כי עמד במבחן. הוא שמר על קור רוחו במשך העלייה לגובה, שנמשכה יותר משעתיים, במהלך עשרות שלבי ההכנה לקפיצה בתוך הקפסולה, כשעמד על סף המכונה וקפץ אל עבר הלא נודע, ואפילו בזמן הצניחה עצמה, אז המשיך לדבר עם חדר המצב. הוא היה לאדם הראשון ששבר את מהירות הקול.
טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר, הסביר ל-ynet על משמעות ההישג של באומגרטנר: "הקפיצה היא קודם כול אתגר כמו כיבוש פסגת הר או קרקעית אוקיינוס. כלומר, באופן ראשוני היא לא נועדה כדי לקדם את המדע.
אולם, תוך כדי ההכנות למבצע הראווה, פותחו שיטות מתקדמות לשמירה על חיי אדם בגבהים רמים ותנאים קיצוניים. הידע שיושם במבצע יוכל לשמש בעתיד טייסי חלל בעת הצורך לנטוש את כלי הטיס שלהם בגובה רב".
"כולנו זוכרים את אסון מעבורות החלל קולומביה וצ'לנג'ר, אם ניזכר רגע ניווכח שיכולים להיווצר מצבי קיצון שבהם קיים צורך לנטוש חללית בגובה רב. אחד מאנשי הצוות של הקפיצה היום הוא לא אחר מהאלמן של לורל קלארק, אסטרונאוטית שנספתה באסון קולומביה. מאז מות אשתו, הוא שם לעצמו למטרה לעורר מודעות לחיזוק הבטיחות של אסטרונאוטים במשימות חלל עתידיות. מדובר במבצע מורכב מאוד, הדורש מרכז בקרה מתקדם הכולל תקשורת וניטור מתמיד של סימני החיים של הקופץ. כך שמבצע זה מזכיר יותר טיסת חלל מאשר צניחה חופשית".
לפנייה לכתב/ת 
