כריך עם סיפור: סנדוויץ' ברכה
41 שנים שברכה מכינה כריכים עם גבינה ונקניק, ביחד ובנפרד, בחנות קטנה בעיר התחתית שבחיפה. לאה גולדה הולטרמן יצאה לבדוק את סוד הקסם של המקום. כתבה ראשונה במסגרת טור צילום חדש בערוץ האוכל
"הסנדוויץ' של ברכה" ממוקם בעיר התחתית שבחיפה. כשהגעתי לכאן ב-11:30 החלל הקטן היה מלא עד אפס מקום. כמעט כולם גברים, כולם שואלים לשלומה של ברכה וממתינים בסבלנות מפתיעה, ברחוב או בכביש גברים כאלה מפגינים הבה פחות סבלנות. זה מקום שנעים להיות בו.
עוד בערוץ האוכל:
- שווה את הכסף? הארוחה היקרה בישראל
- אומלט מהאגדות: 4 חביתות יצירתיות
- תן לו בכופתה: מתכונים מסביב לעולם
"במסעדה רגילה אתה אומר מה אתה רוצה, פה אומרים לך מה אתה אוכל", אומר אביטל, לקוח שבא למקום בקביעות ומוסיף: "זה מקום מאוד ותיק ששרד כי עושים כאן דבר אחד: סנדויץ' מושלם"
"מי שאוכל כאן פעם אחת זהו, לא יכול להפסיק. אם תנסי - תדעי. מאז שביקרתי בפעם הראשונה, אני חייב להיכנס לכאן פעמיים בשבוע", מספר לי לקוח שרואה שעוד לא טרחתי להזמין.
ברכה מחליפה מילים עם הלקוחות, תוך כדי שהיא מכינה במיומנות מעוררת הערצה כריכים. "אני בלי חריף", אומר לקוח. "פחדן אשכנזי", עונה לו ברכה. היא מורחת בנדיבות מכל ממרח, ממיסה את הגבינה, מחממת את הנקניקים, מחממת את הלחם, ותוך כדי מפטירה: "אם לא תדבר הרבה הכל יהיה יותר טוב".
"פעם היה מגיע לכאן קבוע השופט המחוזי והוא היה נראה כמו מטאטא רחובות, הייתי צועקת עליו עד שאמרו לי שהוא שופט", היא צוחקת.
הלקוחות מספרים על עצמם תוך כדי אכילה. הם לוקחים את הזמן ואוכלים את הכריכים במשך חצי שעה לפחות.
ברכה, דקת גזרה, מעוטרת בשני תכשיטי זהב ואודם, גופייה לבנה ומכנסיים שחורים, ניחנה בעיניים חכמות ואדיבות. היא זוכרת כל לקוח ויודעת מה הוא אוכל. "המקום הזה הוא כמו מוסד. באים מכל הארץ, לא רק חיפאים. יש אנשים שמבקשים ממני להכין סנדוויץ ולקחת לאנשים בחו"ל!", היא מצהירה בגאווה.
למקום נכנסים ערבים ויהודים, כיאה לעיר ושכונה מעורבת, ויושבים יחד. ברכה מדברת עם אלו בשפתם ועם אלו בשפתם. היא נולדה וגדלה ברחוב גדעון, לא רחוק מהמקום. היא מזמינה אותי לסנדויץ', ענקי בגודלו, מהסוג שיכול להחזיק גם אדם עם תיאבון גדול יום שלם."זה לא סנדויץ', זו חוויה", היא אומרת לי.
"אנחנו הראשונים בארץ וכולם מזוייפים", קובעת ברכה. "אנחנו לא משתמשים באלף האיים ובבאגטים מגומי, מהסוג שמהם אנשים נחנקים והגוף הופך לחולה. כאן אנחנו לא עובדים בשיטה הזו. אנחנו עושים את הלחם לבד כמו גם את החריף ואת המיונז. הכל לבד ובעבודת יד. זה הקסם".
"אל תראי אותי כאילו אני לבד", היא מוסיפה ואומרת. "יש פה צוות שלם, כי יש שעות שקשה מאוד לקבל סנדויץ'. מחכים הרבה הרבה זמן לפעמים. אני עובדת עם הבת שלי ועם עוד עובדת".
הטלפון מצלצל. ברכה לא עונה; היא מתמסרת להכנת כריך ולא שועה לצלצוליו של המכשיר. אחריו היא מתפנה לדבר איתי.
"איך הגעתי לכאן? שאלה מצויינת. בפעם הראשונה כשנכנסתי למקום הייתי בת 20. באתי לפתיחה והבעלים של המקום היה חבר של אחי - אמנון צידון, דמות מאוד ידועה בחיפה של אותם ימים. הוא הכריז ש-'כולם אוכלים חינם' והגיעו 300 אנשים לפתיחה. הוא ראה אותי וביקש: 'תעזרי לי'. אמרתי: 'אין בעיות', נכנסתי לעמדה ומאותו יום לא יצאתי מכאן. 41 שנה אני פה. צידון נפטר לפני 30 שנה בגלל טעות בבית החולים. המזל הוא שהוא מכר לי את העסק בעודו בחיים כי הוא היה צריך את הכסף. אחי שהיה עשיר קנה לי את המקום ושיניתי את השם".
"איפה בעלי? בעלי קיבל ויזה לכיוון אחד כשהייתי בת 24 והדבר המוצלח היחיד שעשה זה את הבת שלי. אחרי שנולדה לנו הילדה, הבנתי שאם הוא לא מספיק טוב עבורי אז עדיף לי לבד. גם לא רציתי עוד ילדים, אחרי שסיבוב אחד כבר עשיתי. בתי עובדת איתי כבר 20 שנה. היא האדם שאני הכי סומכת עליו".
- את אדם מאמין?
"למה לא".
- אז למה לא כשר כאן?
"ביננו, לא חשוב מה נכנס לפה, חשוב מה שיוצא מהפה. וחוץ מזה, כולם יודעים שלא כשר יותר טעים מכשר".
נסתיימה ההפוגה בזמן שדיברנו. המקום שוב מתמלא באנשים חדשים וברכה חוזרת למלאכתה.
סנדוויץ' בר ברכה. שבתאי לוי 12, חיפה.
- לאה גולדה הולטרמן היא צלמת ועיתונאית. את עבודותיה תוכלו לראות בתערוכה החדשה שלה, "פוטואנליזה
" (אוצר: גיא פינס) שנפתחת הערב (18.10) במתחם השוק הטורקי שבחיפה.
