שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ג'קלין ג'ולס: "ילדים מזדהים עם קשיים אמיתיים"
    ב"כוח זפאטו" ילד ממשפחה לא פשוטה מוצא נעלי ספורט שמעניקות לו מהירות על טבעית. הסופרת ג'קלין ג'ולס מתארת עולם בו ילדים רוצים להיות גיבורים, ומסבירה מדוע היא כותבת על אלו, אחרי שכתבה ספרי שואה עבור הקוראים הצעירים. ראיון

    הסופרת האמריקנית ג'קלין ג'ולס כתבה ספרי ילדים רבים המבוססים על המקורות היהודיים, אך התרגום הראשון לעברית ליצירתה הוא דווקא של ספר נטול הקשר יהודי. "כוח זפאטו - פרדי גיבור-על" הוא הראשון בסדרת ספרים למתחילים לקרוא, הרואה אור בימים אלו בהוצאת "טל מאי", בשיתוף עם "ידיעות ספרים" (איורים: מיגל בניטס, תרגמה: רונית רוקאס).

     

     

    במרבית ספריה מתמודדים הגיבורים הילדים עם בעיות שונות, חלקן נוגעות למסורת המשפחתית, חלקן לקשיים בבית הספר - וגם בספר זה, הגיבור, פרדי ראמוס, שמוצא יום אחד נעלי ספורט סגולות עם כנפי כסף המעניקות לו כוח-על שגורם לו להיות מהיר יותר מרכבות, מתמודד עם מציאות לא פשוטה: אביו נהרג במהלך שירותו הצבאי, והוא מתגורר עם אמו, הנחושה לפרנס את בנה ולא להחסיר ממנו דבר.

     

    ג'קלין ג'ולס. המורה שיודעת מה טוב לילדים
    ג'קלין ג'ולס. המורה שיודעת מה טוב לילדים

     

    "את הרעיון ל'כוח זאפטו' קיבלתי מהתלמידים שלי", מספרת ג'ולס בראיון באמצעות הדואר האלקטרוני. "בנוסף להיותי סופרת, אני גם מורה וספרנית בבית ספר. כאשר עבדתי בספרייה, שמעתי פעמים רבות את התלמידים מבקשים סיפורים על גיבורי-על. יום אחד, דמיינתי לעצמי מה יקרה אם לאחד מהתלמידים הללו תתגשם משאלתו, והוא יזכה במתנה של מהירות-על. כיוון שהדמות היתה מבוססת על ילדים שעבדתי איתם מדי יום, הקול של הגיבור הגיע בטבעיות. לאחר תקופה יכולתי לשמוע את הדמות בראש שלי, כאילו היא מספרת לי את הסיפור".

     

    ג'ולס כתבה עד כה למעלה מעשרים ספרים לילדים ולקוראים צעירים, ואף מפרסמת ספרי שירה למבוגרים. אחד הזיכרונות הראשונים שלה מבית הספר היסודי, הוא הצהרתה מול הכיתה כי היא רוצה להיות סופרת. "החלטתי שאני רוצה להיות סופרת כשהייתי בת שמונה", היא מספרת. "קריאה היתה התשוקה שלי. אהבתי כל מיני סוגים של ספרים: פנטזיה, מסתורין, היסטוריה, ריאליזם, שירה. זה היה טבעי עבורי להצהיר על שאיפותיי להיות סופרת כי אהבתי לקרוא. מאוחר יותר, גיליתי שכתיבה מהווה פורקן רגשי יוצא מן הכלל".

     

    ממסורת יהודית לפנטזיה עכשווית

    ג'ולס כתבה סיפורים ושירה במהלך התיכון, ובקולג' התמחתה בכתיבה יוצרת. אבל רק עבור שנים רבות התחילו לפרסם את יצירתה. "כתיבה היא מלאכה שיש להתאמן בה עוד ועוד, בדומה לכל מיומנות אמנותית אחרת", היא מבארת. "הדרך לפרסום יצירתי היתה מלווה בהתמדה. כתבתי סיפורים ושלחתי אותם למגזינים למבוגרים. במשך מספר שנים, לא השכלתי להבין, משום מה, שמרבית יצירתי מציגה דמויות ראשיות של ילדים ומתאימה בהרבה לקוראים צעירים; פשוט כתבתי את הסיפורים שרציתי לספר".

     

    "אחרי שנים של דחייה, התחלתי לשלוח את סיפוריי למגזינים לילדים, והנה, קיבלו אותי. חקרתי את תחום ספרי הילדים וגיליתי שאני בהחלט סופרת לקוראים צעירים. אני כותבת למעלה משלושים שנה, וקריירת הכתיבה שלי נבנתה לאט. אבל אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. בכל פעם שהספרים שלי מוזכרים על ידי אחרים, אני מאוד אסירת תודה על כך".

     

    הספר הראשון בסדרת "כוח זפאטו", כמו גם ספרים נוספים שכתבה, זיכו אותה בפרסים ובאהדת הקהל הצעיר. ספרי הילדים שלה, כדוגמת Once Upon a Shabbos, The Hardest Word ,The Princess and Ziz, הם גרסאות רופפות לסיפורים מהמסורת היהודית, שמשולבים בהם יסודות פנטסטיים. אך בכך לא מסתיים הקשר שלה לעם היהודי. הספר הראשון שלה לקוראים צעירים, שראה אור ב-1995 ונקרא The Grey Striped Shirt, עוסק ביחסים של פראני בן התשע עם סבו וסבתו, שהם ניצולי שואה.

     

    "בזמן כתיבת הספר, הייתי מורה ללימודי השואה", מסבירה ג'ולס. "זה היה נושא שלמדתי קודם כל כקוראת, ואחר כך כמורה. סיפורי הניצולים ריתקו אותי. היהודים ששרדו את השואה איבדו הכול, את משפחותיהם, בתיהם, מדינתם. כיצד ניתן לבנות מחדש את חייך אחרי טרגדיה והרס שכזה? רציתי לדעת, אז קראתי וקראתי עוד מסיפוריהם. זה יצר אצלי דחף לכתוב ספר לקוראים צעירים שיספר על הניצולים".

     

    מה חשוב לך כסופרת להעביר לילדים באמצעות ספריך?

     

    "אני רוצה שהילדים יהנו מהקריאה. אהבתי סיפורים טובים כילדה, ואני מקווה לספק את אותו סוג של בידור לקוראים. אין דבר שמשמח אותי יותר מאשר לשמוע שקורא צעיר, במיוחד סרבן קריאה בדרך כלל, בילה את אחר הצהריים בקריאת אחד מספריי. קריאה היא מיומנות הכרחית בעולמנו, אבל ילדים לא יעשו את המאמץ לקרוא ספרים שלא מעניינים או מרתקים אותם".

     

    מיהם הסופרים האהובים עלייך?

     

    "כילדה, לא הייתי 'מאוהבת' בסופרים מסוימים. אהבתי ספרים ספציפיים, לדוגמא, 'הלקחנים' מאת מרי נורטון, 'ספר הג'ונגל' מאת רודיארד קיפלינג, 'סוד הגן הנעלם' מאת פרנס הודג'סון בורנט, ועוד. הרגלי הקריאה שלי כבוגרת הם דומים: אף על פי שיש מספר סופרים שאני יכולה לסמוך עליהם שיספרו סיפור טוב, אני עדיין מוצאת עצמי 'מאוהבת' רק בספרים מסוימים. אני קוראת בעיקר ספרות לילדים. חשוב לי לדעת מה מתרחש ועכשווי בשדה העיסוק שלי. אני אוהבת לקרוא מה שהתלמידים שלי קוראים ולהיות מסוגלת לשוחח איתם על הספרים. אני גם מסתובבת עם סופרים וספרניות שמתעסקים בספרות לילדים. במועדון הקריאה שלי קוראים את הספרות העדכנית ביותר בתחום".

     

    קסם כדרך להתמודדות

    ג'ולס מתחברת לנושאים עכשוויים ואוניברסליים כאחד. בספריה מתמודדים הגיבורים הילדים עם מגוון רחב של מכשולים, ממשיים ונפשיים, כאשר תחושה של הומניזם שורה מעל כולם; כך גם ב"כוח זאפטו": הנעליים שמוצא פרדי והקסם הטמון בהם מהוות דרך התמודדות עם מציאות יומיומית די אפורה. בספר הראשון הוא מנסה להתחקות אחר השולח המסתורי, ובשאר הספרים בסדרה הוא מאמץ את כוח העל שלו לטובת עזרה לזולת.

     

    "'כוח זאפטו' הושפע מתלמידים שהתמודדו עם אתגרים בחיי היום יום שלהם", היא מבארת. "לא כל הילדים חיים בסביבה נטולת דאגות. למעשה, רובם אינם חיים כך. הם רואים את המבוגרים בחייהם נאבקים עם בעיות כלכליות, וילדים רבים מאבדים הורה אחד או יותר בגלל מוות או גירושין. ספרות ילדים צריכה לשקף את חייהם של ילדים אמיתיים. קוראים צעירים מעריכים את ההזדמנות להזדהות עם דמויות שמתמודדות עם אותם קשיים שהם חווים".

     

    האם חשוב לך כסופרת לקבל פידבק מהקוראים הצעירים?

     

    "אני תמיד מודעת לקהל שלי. האם הם יאמינו לספרים שלי? אני לעולם לא מרוצה ממה שכתבתי עד שאני חושבת שזה מספיק טוב להיקרא בפני כיתה שלמה, ושהסיפור יצליח למשוך את תשומת הלב של התלמידים שלי. לעתים אני 'זורקת' רעיונות לתלמידים, אבל אני לא מקריאה להם קטעים שאינם גמורים. אני מקריאה את הסיפורים שלי לקבוצת מבקרים המורכבת ממבוגרים שכותבים לילדים".

     

    ג'ולס מוסיפה כי מאוד טבעי לה לכתוב בסגנונות שונים (ריאליזם, פנטזיה, סיפורי מסורת,

    "ספרות שואה" וכן הלאה), משום שהיא גם אוהבת לקרוא ספרים בז'אנרים מגוונים. מוקד המשיכה של "כוח זאפטו" הוא החיבור בין המשאלה הרווחת להיות גיבור-על, לבין מציאות יומיומית שאין בה שום דבר יוצא דופן.

     

    "אני חושבת שלכולנו יש משאלה להיות גיבורי על", מסכמת ג'ולס. "אנחנו רוצים לעזור לאהובינו ולחברינו. כמבוגרים, אנו מבינים שלא תמיד צריך כוחות-על בכדי לעשות זאת. אבל ילדים מרגישים נטולי כוח פעמים רבות. הפנטזיה להיות 'סופר-מהיר' או 'סופר-חזק' מעצימה אותם. כשאני מבקרת בבתי ספר, אני תמיד שואלת תלמידים איזה כוח על הם היו בוחרים. מתקיימות קבוצות דיון נהדרות על היתרונות והחסרונות של יכולות-על שונות. למשל, מה היית עושה אילו היית בלתי נראה? האם היית משתמש ב'סופר-מהירות' שלך כדי לנצח בתחרות ריצה? שיחה על נושאים אלו מפתחת חשיבה ביקורתית ומגדירה ערכים אינדיבידואליים. אני מקווה שכאשר ילדים יקראו את 'כוח זאפטו' הם ידמיינו את עצמם כבעלי כוחות-על, אבל כאלו שמנסים לעזור לאחרים".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ג'קלין ג'ולס: "ילדים מזדהים עם קשיים אמיתיים""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים