הרגשתי חשופה, התאהבתי בסרוגייט שטיפל בי

יוחאי (שם בדוי) היה חבר טוב שלי. למדנו יחד פילוסופיה, אהבתי לשמוע אותו מנגן, מי היה מאמין שיום אחד הוא יהיה הסרוגייט שלי?! הצעדים הראשונים התחילו בתום לב מוחלט. שיתפתי אותו שמזה שנה אני לא מקבלת מחזור, לא ידעתי למה הגוף שלי מתנהג כך והאמת שגם לא טרחתי לבדוק זאת לעומק, הכחשתי את המציאות הישירה שהגוף רוצה לומר לי משהו והעדפתי לא להקשיב.

עוד בנושא:

לא על המין לבדו: סרוגייט כבן זוג חלופי

סרוגייט מדברת: בהתחלה חשבתי שזה מזעזע

מישהו יכול ללמד את בעלי לעשות סקס?

בשיחה איתו התחלתי להרגיש את הדחף לרפא את המצב, הבנתי שגוף של אשה בסוף שנות העשרים לחייה, לא מפסיק כך סתם את המחזוריות הטבעית שלו. חשבתי שיש להתרחשות הזו קשר לקושי שלי ביחסים עם גברים, ואולי אפילו שהגוף מאותת לי בדרכו הייחודית שזה הזמן לגעת בכל מה שהסתרתי מעצמי עד אז בהקשר המיני והאינטימי.

שנינו ידענו שאנחנו חורגים מהכללים: יוחאי אמנם עבר הכשרת סרוגייטים, אולם לא היה גורם שלישי טיפולי בתמונה כפי שמקובל. נוספה לכך העובדה שהיו לנו חברים משותפים והיה ברור שנמשיך להיפגש גם במהלך הטיפול וגם אחריו במסגרות אינטימיות יותר. הייתי מאד מבולבלת ולא ידעתי אם להיענות להצעה שלו. הרגשתי את המניע האמיתי שלו – הוא באמת הרגיש שהוא יכול לסייע לי, ואני חששתי להיקשר.

צעדים ראשונים

אני זוכרת שהתייעצתי עם חבר בנושא הפחד להיקשר, הוא חייך אליי ואמר לי בפשטות רבה שאכן, אשה מטבעה הביולוגי נקשרת כאשר היא עושה אהבה, הוא הסביר לי את המנגנון ההורמונאלי שפועל ושזה בלתי נמנע. הרגשתי שאני נכנסת לעולם מושגים שמסקרן אותי מאד, ובאותה עת מפחיד אותי עד מוות – להיות חשופה, להרגיש מחדש, להתאהב, והכל בתוך מסגרת מלאכותית ומוזרה עם אדם שהוא למעשה המטפל שלי? המשכתי להקשיב.

באותה מידה שבה נרתעתי מכל המהלך, גם נמשכתי אליו מאד. הלב אמר לי שיוחאי דובר אמת, שהוא לטובתי, ויותר מכך תמיד ידעתי שיש לי את עצמי, את הידיעה שבתוכי שאני יכולה להכל. התחלנו להיפגש על בסיס שבועי. אפשר לומר שאלה היו הצעדים הראשונים שלי לגילוי של אינטימיות אמיתית. דיברנו על הכל, ומצאתי את עצמי הולכת ונחשפת, נעשית יותר ויותר חדירה, רכה ורגישה, כפי שמעולם לא הרשיתי לעצמי להיות בנוכחותו של גבר.

יוחאי נתן לי את ההרגשה שכאן אפשר, שהוא יכול ורוצה לשמוע הכל, שהוא לא מפחד מהפחדים שלי. את ההקשבה שלו אני זוכרת יותר מכל, את העיניים הצוחקות שפשוט רצו לראות אותי שמחה. דיברנו על מערכות יחסים קודמות שלי ועל הכמיהה לאהוב, ודרך השיחות איתו פגשתי את המורכבות הפסיכולוגית שלי, כשאינסוף רבדים של רגשות, מחשבות וזיכרונות נחשפו בפניי.

התחלתי ללמוד את עצמי, לראות את הקשר שבין העבר להווה, להבין את הדרך שבה המוח שלי הסיק מסקנות על בסיס כל חוויה שלילית שחוויתי ולימד אותי להיסגר, לפחד ולהיזהר מהחיים ומגברים. בזכות המפגשים עם יוחאי גיליתי שאני לא רוצה יותר להיזהר, שאני לא רוצה להישאר מוגנת מאחורי סיפורים והצדקות עצמיות. גיליתי שאני רוצה להיות אשה, שאני רוצה לאהוב ולהיות אהובה, ושאני יכולה.

רציתי שיהיה שלי ולנצח

ככל שהקשר בינינו העמיק, כך עוצמת הרגשות שבתוכי גאתה. רציתי שהוא ירצה אותי לא רק כמטופלת אלא גם כאשה. לא הפסקתי לבחון האם הוא באמת אוהב אותי - והוא פשוט היה שם, מסביר לי בעדינות ובסבלנות שהוא אוהב אותי ושאני יפה בעיניו, מעודד אותי להסכים להרגיש, לשתף בכנות ולכאוב. אלה היו הרגעים שבהם הקשר עם יוחאי הפך ממרחב לעיבוד העבר – להזדמנות לריפוי של הכאן ועכשיו.

כי עכשיו הלב כואב, כי עכשיו הלב רוצה, ואני מבולבלת, כועסת וחוששת מהפרידה הצפויה. העוצמה הרגשית היתה מוכרת, היא לא היתה קשורה ליוחאי – היא היתה נביעה פנימית שפגשתי שוב ושוב בכל פעם שהתאהבתי בגבר. הרצון הזה לאחוז בו, לרצות שהוא יהיה שלי ולנצח.

המחויבות שלי למה שאמיתי כיוונה אותי להתבונן פנימה לתוכי, ולבחון מי אני מעבר למחשבות ולרגשות שלי. ראיתי שישנו הרובד של הקשר האנושי והפשוט עם אדם אהוב, שבו יש היקשרות ורצון ותשוקה, אך ישנו גם רובד אחר בתוכי, רובד דומם ושקט שנחשף בפניי בתרגול מדיטציה או בישיבה בטבע. ידעתי אז ואני יודעת היום שהדממה הזו היא-היא הבית האמיתי שלי. אני מאמינה שרק בזכות היכולת הזו לנוח בתוך עצמי יכולתי להכיל את המורכבות של הקשר הזה.

הפרידה מיוחאי הגיעה בהפתעה, חבר משותף פגש אותי וסיפר לי שיוחאי נוסע לעבוד ולגור בעיר אחרת. הכאב חדר ישירות ללבי ובכיתי. לא היה לי קל לשחרר אותו. נפגשנו ודיברנו, ניסינו ככל יכולתנו לעבד את הפרידה, ואני ידעתי שעכשיו זה הזמן שלי, שעכשיו עליי לגלות את הכוחות הפנימיים שלי להכיל את המציאות, להבין את המורכבות של האהבה ובעיקר להודות לו על כל המתנות שהוא הותיר בלבי – על אהבה ללא תנאי, על רצון אמיתי וכנה להיות לצדי, ועל העיניים הצוחקות שמזכירות לי עד היום שאני אהובה.

זה הזמן להודות לך, חבר יקר, על כך שהסכמת לצלול ביחד איתי למים עמוקים, על זה שלימדת אותי מה זה אומר להיות קרובה, וגילית לי שפגיעות היא הטבע העמוק שלי, ושדווקא הרכות הזו שבוקעת מתוכי היא גם העוצמה שבי.

להיות אשה

שלושה שבועות אחרי הטיפול עם יוחאי, המחזור החודשי שלי חזר, שמחתי לקראתו וראיתי את הקשר שבין הפתיחות הרגשית החדשה לתנועה הבריאה שבגופי. הסכמתי להיות אשה. הבנתי שהאהבה שבלב היא נצחית גם אם בצורתה הממשית היא זמנית וחולפת.

היום, שמונה שנים אחרי הטיפול, הפכתי בעצמי למטפלת ואני מלווה נשים וגברים שמתמודדים עם אתגרים מגוונים בתחום המיני והאינטימי. כיום אני מבינה עד כמה חשובה הדינמיקה שמשלבת עבודה תרפויטית עם מטפל מוסמך לצד העבודה עם הסרוגייט, ואני שמחה ומודה על החוויה הטיפולית שלי.

היא ריפאה אותי ושינתה את חיי, ודווקא בגללה אני לומדת על החשיבות הגדולה של תמיכה מקצועית מגורם שלישי – שמאזן את הכוחות, שמאפשר עיבוד רגשי ומשמש אוזן קשבת בתוך תהליך כל כך מעודן של ריפוי.

שוב תודה לך יוחאי,

אוהבת מאד,

דורית.

לכל הכתבות והעדכונים, כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים