"חירום טוטאלי": סדקים ומצוקה ביישובי עוטף עזה

שתי רקטות נורו במהלך הלילה (ד') לעבר יישובי המועצה האזורית אשכול. אחת מהן התפוצצה בשטח פתוח בתוך אחד היישובים. לא נגרם נזק ואיש לא נפגע. "אנחנו חווים מלחמת התשה ואין כאן הפסקת אש", אמר חיים ילין, ראש המועצה. "עברנו עוד לילה שבו הורים וילדים לא ישנים ונדרשים בבוקר לתפקד כאילו שום דבר לא קרה. תושבי הדרום ראויים לחיים נורמליים. אתם חייבים להביא שקט לאזור", קרא לממשלה.

בחירות בארה"ב 2012 - לכל הכתבות של CNN ו-ynet בעמוד מיוחד

שגרת החירום שהתפתחה בדרום בשנים האחרונות עוטפת במעין "ריח מלחמה" את יישובי הסביבה - שילוב של אבק שריפה וטיח שבור. יובל מחברת "חזן סמי-שיקום נזקים" פועל כבר שמונה שנים לטשטש את אותו ריח ולתקן את נזקי הירי המתמשך. "בשבוע שעבר היינו בקיבוץ שספג פגיעה ישירה, ובסך הכול אני יכול לומר שהייתי במעל 30 בתים שספגו פגיעה. היו תקופות שבהן עבדתי בבית, ותוך כדי עבודה נופלת רקטה והולכים לבית השני להזיז דברים. מישהו צריך לעשות את העבודה הזו". 

השגרה של רמי נגבי. "צפונה זו מדינה אחרת" (צילום: רועי עידן)

ליאת ביטון, אם חד-הורית לשני ילדים - בן 3 וחצי ותינוקת בת 10 חודשים, מתגוררת בבית סמוך לזה שספג פגיעה. "הבן שלי ישן בממ"ד והבת שלי עוד מעט תעבור אליו", סיפרה. היא ילידת שדרות אך עברה למרכז, ואז שבה לדרום. "חזרתי כשאני בהיריון ואחרי חודש הייתה 'עופרת יצוקה'. עכשיו הייתה הפעם הראשונה שעברה בי המחשבה שאולי לא צריך לגור פה. פשוט שכחו את הדרום. כשירי הרקטות התפרס לבאר שבע, אשדוד וצפונה חשבנו שיעשו משהו, אבל לא". 

למרות שהתרגלו לספוג, נדמה שחוסן התושבים מעט נסדק בתקופה האחרונה. במועצה האזורית אשכול, רושמים ממוצע של שלוש נפילות רקטות ביום. משפחות חדשות נקלטות באזור כל העת, אך הייאוש מתחיל לחלחל.

"פעם התגאינו שאנחנו חזקים וחסונים מהם, אבל פשוט מרגישים שכלו כוחותינו. השגרה שלנו הפכה לחירום טוטאלי. לא לעולם חוסן", הדגישה מירב כהן מעין השלושה. "זה נמאס. זה חיים שהם לא חיים. כל הזמן יש בומים. אנחנו חיים בחודש האחרון לפי ההנחיות של צה"ל. אנחנו לא אזרחים חופשיים, אלא מקבלים SMSים שמכתיבים לנו את החיים, אם להיכנס לממ"ד או לצאת לממ"ד, או להיות בקרבה של 15 שניות ממנו, או אם יש לימודים או אין לימודים".

כהן תיארה כיצד השגרה הקשה הזאת משפיעה על ילדיה, ואמרה כי אלו מגלים כבר סימני חרדה גופניים. "הילדה שלי בת השמונה רועדת כל נפילה, ללא יכולת שליטה. הילדים כבר לא עומדים בזה, ומבינים שכל יציאה לשחק בחוץ צריך אישור. הם לא רוצים לישון במיטה שלהם כי יש סיכוי טוב שיתעוררו ויצטרכו ללכת משם. החוסן הפך לעייפות, פחד וחרדה".

ממוצע של שלוש רקטות ביום (צילום: AFP)

גלריית כתבות שמתארת את החיים באזור עוטף עזה בצל הירי מוצגת במשרדה של דוברת המועצה, רונית מינקר. לדבריה, ההסלמה האחרונה לוותה בפניות רבות יותר של תושבים, שהביעו חוסר אונים. "אני רואה עכשיו עייפות יותר גדולה של הציבור, פחות מוכנות של התושבים להמשיך ולספוג, והרבה יותר ביקורת על המצב".

ההחלטה למגן את היישובים שממוקמים ב"טווח האפור" - בין 4.5 ל-7 ק"מ - תוביל אולי להקלה, בעיקר אם מתחשבים בתיאור המצב שקדם לה, על פי מינקר. "את רואה את הבעירה של האנשים. השגרה שלנו היא שלוש נפילות ביום, ואחרי זה יש את ההסלמות, אבל בתקופה האחרונה התדירות גבוהה. את עוד לא מתאוששת מהגל שעבר ויש עוד גל".

חוזרים ללימודים בעוטף עזה: "שגרה זה לא" (צילום: רועי עידן)

במרכז החוסן של המועצה מדווחים על עלייה בפניות תושבים, שמצביעה במשהו על שחיקה. על פי אחת העובדות הסוציאליות, "אנשים חדשים שעד עכשיו היה ברור שהם מתמודדים עם המצב, פונים כעת. גם הם כבר עייפים", העריכה.

"לצערנו, קוראים לזה שגרה", אמר רמי נגבי, רכז הביטחון של אחד הקיבוצים, בעת שהוא בוחן את אחד הבתים שניזוקו ותוקנו. "סידרו יפה", הוא מתפעל. "אנו חשים שצפונה מעבר לקו אשקלון זו מדינה אחרת. זה שייתנו כמה מיליונים לעוד ממ"דים זה לא הפתרון. זה לא חיים נורמליים לגדל ילד מינקות ועד גיל 18 בממ"ד. הקהילה פה היא חזקה אבל זה בכל זאת מחלחל. זה עושה לך משהו".