שתף קטע נבחר

הגיע הזמן להשתחרר ממוסד הרבנות המיושן

"בישראל, הביטוי האזרחי של האהבה נשלט על ידי ממסד דתי, שוביניסטי, שמרני, מפלה ולא רלוונטי, ולו יש מונופול על מה שנחשב נורמלי, טבעי ונכון. הגיע הזמן לשינוי, הגיע הזמן להראות שקיימת יותר מדרך אחת לאהוב"

״אז ארקוד על מדרגות הרבנות״ שרה שלומית אהרן מלהקת 'הכל עובר חביבי' בשירה המפורסם. שיר הבלוז ההומוריסטי, מתאר סטריאוטיפ של אשה המנהלת מערכת יחסים עם גבר נשוי שמושך אותה בהבטחות שווא על היום שבו יעזוב בשבילה את אשתו.

 

עוד בנושא:

מוסד הרבנות: הציבור בוכה ושיירת הרבנים עוברת

עם חופשי: 5 אלטרנטיבות לחתונה אורתודוכסית

נישואים אזרחיים בישראל: כישלון ידוע מראש?

 

השיר הפך את הביטוי ״מדרגות הרבנות״ לסימן לשחרור ממערכות נישואים כובלות ויציאה לעצמאות. ביום שישי הקרוב נתכנס, קבוצה של פעילות ופעילים אזרחיים, גאות וגאים, חילוניות וחילונים, כדי לציין משמעות נוספת של שחרור זה: שחרור ממוסד הרבנות עצמו.

 

מחר (יום ו'), כולנו ניפגש על מדרגות הרבנות, ונתנשק זו עם זה וזה עם זה וזו עם זו כדי לסמן משהו מאוד פשוט ועם זאת מאוד מסובך; מה שכבר הפך שקוף ומובן מאליו אבל יש צורך לשוב ולהזכירו, עד שישתנה: בישראל, הביטוי האזרחי של האהבה נשלט על ידי ממסד דתי, שוביניסטי, שמרני, מפלה ולא רלוונטי, ולו יש מונופול על מה שנחשב נורמלי, טבעי ונכון.

 

מדוע יש להפריד בין דת למדינה?

נושא דיני האישות בישראל נידון אין ספור פעמים בעבר. ידוע לכל כי נישואים וגירושים בישראל נערכים במוסדות דת בלבד, וכי זהו אחד הביטויים לאי-ההפרדה הישראלית בין דת ומדינה. יש הטוענים כי בכך בא לידי ביטוי הצביון היהודי של המדינה, אולם האמת היא שישראל נמנית על הדמוקרטיות היחידות שלא הפרידו את הדת והמדינה, ובכך נותרה הרחק מאחור עם אופי אזרחי פגום ומעוות.

 

ההשלכות לאי הפרדה זו רבות ומפתיעות. מעבר לעובדה שבישראל נשללת זכותם של זוגות להינשא על פי השקפת עולמם וקיימת כפיה דתית מובהקת, המצב הקיים בעייתי בשורה של היבטים נוספים. אחד המשמעותיים שבהם הוא נחיתות מבנית של נשים בתחום דיני האישות. נחיתות זו באה לידי ביטוי בקיומן של נשים עגונות, של הסכמי גירושים משפילים, של נשים שנאלצות לוותר על מזונות הילדים ועוד ועוד. תחום משמעותי נוסף הוא חוסר האפשרות לנישואים שלא במסגרת משפחה הטרוסקסואלית של גבר ואשה.

 

מוסדות הדת והרבנות אולי מעדיפים להתעלם מכך, אבל קיימת יותר מדרך אחת לאהוב. וגם להינשא. במדינות רבות בעולם כבר הכירו בנישואים חד מיניים, אמנם, גם שם זה לא קרה ללא התנגדות חוגים שמרנים וריאקציונרים. בארצות הברית למשל, ישנן מדינות שסערו סביב אישור נישואים כדין בין בני ובנות אותו מין. בצרפת, רק לאחרונה אישר הנשיא פרנסואה הולנד נישואים בני אותו מין, מה שגרר הפגנות הומופוביות של מאות אנשים המתנגדים לכך.

 

בצרפת, אל מול הפגנות אלה, עמדו שתי צעירות והתנשקו. נשיקתן הפשוטה והתמימה תפסה את תשומת הלב העולמית. אל מול גלי ההומופוביה והריאקציה, הנשיקה מסמלת את ההפך הגמור: את היעדר הגבולות של האהבה, את הפשטות שבה היא ניתנת חינם לכולם, את האבסורד שבניסיון ממסדי למנוע אותה אך ורק בגלל דעות קדומות של אלה האוחזים בכוח. ודווקא לכן, היא הפכה גם לסמל של חוסר היכולת למנוע דבר פשוט כל כך.

 

הזכות לאהוב

בישראל, המאבק אינו רק בין קבוצות אזרחיות מתקדמות לעומת שמרניות. בישראל, על העמדה השמרנית אמון הממסד הרבני הקשור בעבותות לממשלה, ולכן הוויתור על הכוח העודף נראה לפעמים קשה ורחוק. דווקא משום כך, הנשיקות שלנו על מדרגות הרבנות אינן רק ביטוי עמדה, כי אם ביטוי של מחאה.

 

 

הנשיקה שלנו מתכתבת עם הנשיקה הצרפתית, וגם עם גל חדש של מחאות וביטויים של אמיתות בלתי מתפשרות שרווחות בעולם בשנים האחרונות: החל מהבלוגרית המצרית אל מהדי שהצטלמה בעירום למען חופש הביטוי, ועד הקמפיין המלבב ״אנחנו אוהבים אתכם ולעולם לא נפציץ אתכם״ הישראלי-אירני.

 

אזרחי העולם משתמשים במדיה חדשה ובכוח האזרחי שלהם כדי להעביר לממשלות שלהם מסר: אנחנו לא מפחדות ומפחדים מכם. אנחנו יודעות ויודעים את האמת, והיא פשוטה: לא תצליחו לשלוט בנו באמצעות ההפחדות הישנות שלכם.

 

מחר ניפגש על מדרגות הרבנות. בואו להתנשק לאור היום, למען אהבה פשוטה ואמיתית שלא זקוקה לרבנות כדי להתממש, למען מימוש אישי של אזרחות, למען שוויון לכל בני ובנות אדם וחווה. בואו להתנשק.

 

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

 

 

לעמוד האירוע של "מתנשקים ומתנשקות מול הרבנות"

 

הכותבת חברת מועצת עיריית תל אביב יפו מטעם מרצ

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
תמר זנדברג
צילום: גיל לביא
צילום: חיים צח
מחזיקים במונופול על הנורמליות. רבנים
צילום: חיים צח
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים