וולקאם ג'ק / הקאמבק של ווילשייר
בתום 14 חודשים מסויטים מחוץ למגרשים ולאחר ששרד מאבק בשרשרת פציעות שאיימו לחסל את הקריירה שלו בגיל 20, ג'ק ווילשייר סוף סוף חזר והצית מחדש את התקווה בלבם של אוהדי ארסנל ונבחרת אנגליה. מחר (ש', 14:45) המלך החדש של התותחנים פוגש את קודמו בתפקיד, רובין ואן פרסי
כשהוא בן 16 ו-329 ימים הפך ג'ק ווילשייר לכדורגלן הצעיר ביותר שלובש את מדיה של ארסנל במשחק פרמייר-ליג. פחות משבועיים לאחר מכן שוב נחרט בספרי ההיסטוריה - הפעם כשחקן הצעיר ביותר שכובש עבור המועדון הלונדוני. באוגוסט 2010 ובטרם מלאו לו 19, רשם קשר התותחנים עוד ציון דרך מרשים בדמות הופעת בכורה בנבחרת אנגליה, וחודשים ספורים לאחר מכן נמנה על ה-11 של העונה בליגה הטובה בעולם, כשבמקביל הקדים את רובין ואן פרסי וססק פברגאס במירוץ לתואר השחקן המצטיין של השנה במשאל שערך אתר האינטרנט הרשמי של הקבוצה. ואז, הכל התהפך.
חגיגת תקצירים ב-ynet ספורט:
- פספסתם את הטיול של מכבי ת"א מול גדיניה? צפו בתקצירי היורוליג
- ראשל"צ מדהימה את מכבי בנוקיה - צפו בתקצירי הכדורסל
- בית"ר והפועל מציגות משחק ענק - צפו בתקצירי ליגת העל
ביוני 2011, לאחר שהשלים 90 דקות במשחקה של אנגליה מול שווייץ במסגרת מוקדמות היורו, חש ווילשייר כאבים בקרסול שברגלו הימנית. ההערכה של הצוות הרפואי בארסנל הייתה שלא מדובר בפציעה רצינית וכי הטאלנט הצעיר צפוי לחזור לפעילות בתוך ימים. מספר שבועות אח"כ פגשה הקבוצה את ניו יורק רד בולס והאקס תיירי הנרי במסגרת טורניר האמירויות המסורתי, אלא שעל הפסטיבל באצטדיון הביתי העיבה פציעה נוספת של ווילשייר, בדיוק באותו המקום. הפעם האבחנה של רופאי המועדון הייתה חד משמעית וקבעה כי הכוכב העולה סובל משברי מאמץ בקרסול.
מנוחה בת שבועות ספורים, כפי שסברו תחילה, הפכה בדיעבד לסיוט בלתי נגמר עבור הקשר המבטיח, שכעבור זמן קצר התבשר כי הוא זקוק לניתוח. חסרונו של ווילשייר הגיע בתזמון הגרוע ביותר מבחינתה של ארסנל, שבדיוק איבדה את ססק פברגאס למועדון נעוריו ברצלונה ובהמשך גם את סמיר נאסרי, שבחר ללכת אחר כספי הנפט של מנצ'סטר סיטי. בתחילת 2012, אחרי חודשים של שיקום
וכשנראה היה שהקאמבק למגרשים הולך ומתקרב, איתרע מזלו של ווילשייר פעם נוספת לאחר שבדיקת רנטגן גילתה שברי מאמץ נוספים בכף רגלו הימנית, הפעם בעקב. במועדון החליטו שלא לקחת סיכון ו-ווילשייר סגר עונה שלמה מבלי לשחק.
כאילו לא סבל מספיק, במאי האחרון התווספה עוד פציעה לגליון הרפואי של השחקן, בסה"כ בן 20, וזה נאלץ לעבור ניתוח נוסף, הפעם בעקבות קרע בגיד שבברכו. ווילשייר, שדאג לשדר אופטימיות במשך כל תקופת השיקום דרך עדכונים תכופים בחשבון הטוויטר הפופולארי שלו (אותו סגר בהמשך לאחר שמספר גולשים כתבו בו כי הסיבה להיעדרותו היא התמכרות לקוקאין), החל לאבד תקווה ועננה של חשש ריחפה מעל הקריירה שלו.
"אלמלא הבן שלי, אני לא יודע מה הייתי עושה. במשך מספר חודשים כל מה שרציתי זה לחזור הביתה ולראות אותו. הוא עזר לי מאוד לאורך התקופה הקשה ומנע ממני להתפרק", סיפר ווילשייר, אב לארצ'י בן השנה. על הספקות שליוו אותו לאורך התקופה הארוכה, הוסיף: "ככדורגלן אתה שואל את עצמך האם תצליח
לחזור לרמה שבה שיחקת קודם לכן, ובהתאם יש לך ימים של עליות וירידות. למזלי, המשפחה שלי והאוהדים של ארסנל עזרו לי בזמנים הכי שחורים".
פרק 2
בשבת האחרונה, תמו הימים הנוראים. אחרי 14 חודשים מחוץ למגרשים ו-542 ימים מאז הופעתו האחרונה בליגה, ערך ווילשייר את הקאמבק המיוחל למדי ארסנל ושיחק 67 דקות בניצחון 0:1 על קווינס פארק ריינג'רס. החלודה הייתה ניכרת לעין, אך גם הדינמיות, הזריזות, החוצפה והיכולת הטכנית שאפיינו אותו טרם הפציעה. הקשר, שנראה כי הוסיף מסה בלתי מבוטלת של שרירים, דרש את הכדור, סיים את המשחק עם 44 מסירות מוצלחות מ-47 ניסיונות וגם לא פחד לרדת לדשא למספר תיקולים חזקים, רק כדי לשלוח מסר לקהל המקומי - הקרסול בסדר.
"זה היה מסע ארוך בכל קנה מידה ספורטיבי, אבל על המגרש הרגשתי מדהים. בחודשיים האחרונים ממש חייתי בחדר הכושר וכעת אני מבין שכל העבודה הקשה השתלמה", אמר בסיום הכוכב המתקמבק. ארסן ונגר, שהעניק לווילשייר את החולצה עם המספר 10 (כמו אלילו דניס ברגקאמפ וכן האקס הבוגדני ואן פרסי), הילל: "ברור לכל שיש לו את זה מבחינה טכנית ומי שמבין בכדורגל ישר שם
לב לקלאסה של ג'ק. מה שעדיין חסר לו זה דקות וקצב משחק. מבחינה רפואית, בעטו בו לא מעט פעמים והוא בסדר - זה הכי חשוב. יתר הדברים יחזרו עם הזמן".
תומאס ורמאלן, חברו של ווילשייר לקבוצה, נדבק גם כן באופוריה הכללית ששררה במועדון לאחר הניצחון בשבת. "אני חושב שג'ק יכול להפוך לאחד הקשרים הטובים בעולם, בגלל שאני זוכר אילו דברים נהדרים הוא עשה בעונת הפריצה שלו", אמר הבלם הבלגי. עם זאת, אסור לשכוח שהקבוצה הנוכחית בארסנל שונה לחלוטין מזו שווילשייר זוכר מאותה התקופה, ובפרט חוליית הקישור שאיבדה חלק ניכר מהדומיננטיות והאיכות שבה עם עזיבתם של שמות כפברגאס, נאסרי וסונג. למעשה, ווילשייר נותר השריד המשמעותי היחיד מאותו מרכז שדה איכותי ועתה, כשהוא מבוגר בשנתיים, הציפייה היא שישחק תפקיד מרכזי בהרבה מזה שהורגל לעשות עד כה.
כבר במפגש מול החבורה של מארק יוז ניתן היה להבחין בפוטנציאל האדיר שבשילוב בין ווילשייר, סנטי קסורלה ומיקל ארטטה, שיוצר למעשה את הקישור הכי ספרדי בפרמייר-ליג ושני באיכותו רק לטריו הזאר-אוסקר-מאטה בצ'לסי. ואכן, מספר 10 החדש באדום נראה פחות כקשר האנגלי הטיפוסי דוגמת סטיבן ג'רארד, מייקל קאריק, פרנק למפארד, גארת' בארי ואחרים - הן במבנה (ווילשייר מתנשא לגובה של 1.72 מ') והן בסגנון המשחק - ויותר כדבר הכי דומה בממלכה לצ'אבי הרננדס ואנדרס אינייסטה. "בעל טכניקה ספרדית, אך עם לב אנגלי", אמר עליו ונגר בעבר.
אוצר לאומי
אלא שבשלב הנוכחי של הקריירה, כשמאחוריו 65 משחקים בלבד במדי ארסנל וכשהוא מתאושש מסדרת פציעות שכמעט גמרה לו את הקריירה, השוואות מהסוג הזה גורמות עוול לווילשייר, שעדיין צריך לצבור קילומטראז' מכובד כדי להיות מוזכר באותה נשימה עם שני המנועים של ברצלונה הגדולה. גם תווית המושיע של נבחרת אנגליה שהודבקה לו ישר עם חזרתו לכשירות, או המחשבה שיעשה סוף לבצורת התארים של ארסנל, על שלל המחדלים בסגל הנוכחי שלה, רק יוצרות רף ציפיות בלתי אפשרי עבור הקשר בן ה-20, שגם מודע לכך.
"לא קל לחזור אחרי שאתה לא משחק תקופה כה ארוכה. הציפיות ממך הן אדירות ולדעתי טוב שאין לך יותר מדי זמן פנוי לחשוב על כך", אמר ווילשייר. גם ונגר מיהר להרגיע לאור הקולות שקראו לזמן את התותחן הצעיר למשחק הידידות בין אנגליה לשבדיה, ב-14 לחודש: "בואו ניתן לג'ק לחזור ולשחק במדי ארסנל לפני שבכלל מתחילים לחשוב על הנבחרת. אתם יודעים מה זה עבור כדורגלן להיעדר מפעילות במשך שנה וחודשיים? כשווילשייר יחזור לכושר משחק מלא, הוא גם ישחק עבור אנגליה. אשוחח עם רוי הודג'סון על כך ואפילו אחליף מילה עם המלכה במידת הצורך".
עושה רושם שההייפ התקשורתי המוגזם שליווה את חזרתו, לא הכניס את ווילשייר לסחרור: "כך הדברים עובדים בכדורגל, בייחוד באנגליה. כשאתה פצוע הופכים אותך לשחקן יותר טוב משאתה בפועל. יש ציפיות ממני ואני חושב שאני מסוגל לעמוד בהן". בפרמייר-ליג, אולי יותר מכל ליגה בעולם, ניתן למצוא אין ספור דוגמאות של שחקנים שהומלכו ונופחו מעבר למידותיהם האמיתיות - עד שהתרסקו. מה יעלה בגורלו של ווילשייר? קשה לדעת. בינתיים, הדבר החשוב ביותר שניתן לאחל לו הוא לשחק כדורגל.
לפנייה לכתב/ת 
