שתף קטע נבחר

שירה: "בירושלים איש אינו מפיק תועלת"

"(גם לא הנושא בסבלה)/ מנשיקה שקיבל ממי/ שפשפשו בציציות האל במחסום/ ולימים, כאשר נערתי נסעה - / זו משבט העזרד - / דבר אינו מעניין אותי עוד". שירים מאת מַרְוַאן מַח'וּל

ירושלים

אֲנִי רוֹצֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם.

לֹא אֶת זֹאת שֶׁל אֱלֹהִים

וְלֹא אֶת זֹאת שֶׁל רְחוֹבוֹת שֶׁבִּקְּרָה בָּהֶם הַהִיסְטוֹרְיָה

בִּמְחוֹל-טֶבַח-נֶחְפָּז

וְהֵם הָמוּ.

בִּירוּשָׁלַיִם דְּבָרִים נָאִים יוֹתֵר

כְּמוֹ עֶרֶב הַמְכַנֵּס אֶת קְהָלוֹ בְּבָּר

וּפוֹצֵעַ אֶת הַשֵּׁנָה בְּעֵרָנוּת הַבֹּקֶר עַד זוֹב לֵיל.

וּבָהּ, בָּעִיר הַזֹּאת, יֵשׁ לִי

נַעֲרָה שֶׁאֵינָהּ מִכּוּר מַחְצַבְתִּי

אֲבָל הִיא כִּדְבַשׁ

מִשֵּׁבֶט הָעֻזְרָד.

 

אֲנִי אוֹהֵב אֶת יְמֵי הַחֹל בָּעִיר

כִּי יוֹם הַשַּׁבָּתוֹן מַשְׁבִּית אֶת שִׁכְרוֹן חוּשַׁי,

וְהָעִיר דּוֹמָה לִי בַּסַּכָּנָה שֶׁגּוֹבֶרֶת בְּתוֹכָהּ

כָּל אֵימַת שֶׁעוֹלָה בָּהּ הֲמֻלַּת הָעוֹלִים אֵלֶיהָ

לַשָּׁוְא.

 

בִּירוּשָׁלַיִם

אִישׁ אֵינוֹ מֵפִיק תּוֹעֶלֶת

(גַּם לֹא הַנּוֹשֵׂא בְּסִבְלָהּ)

מִנְּשִׁיקָה שֶׁקִּבֵּל מִמִּי

שֶׁפִּשְׁפְּשׁוּ בְּצִיצִיּוֹת הָאֵל בַּמַּחְסוֹם.

וּלְיָמִים, כַּאֲשֶׁר נַעֲרָתִי נָסְעָה –

זוֹ מִשֵּׁבֶט הָעֻזְרָד –

הֶחְלַטְתִּי שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם

דָּבָר אֵינוֹ מְעַנְיֵן אוֹתִי עוֹד.

חֵיפָה יָפָה יוֹתֵר.

 

מערבית: רוז'ה רזיאל תבור

 

 

מחנה הפליטים "אל-ניירב" , בערך  

(חשבתי שזה יהיה ביקור סתמי, אבל ראיתי דברים שאינם מתקבלים על הדעת, שכלל לא ניתן לדמיין. זהו מחנה הפליטים "אֶל-נַּיְירֶבּ", המקום שבו הבנתי שאני כותב על אודות הבעיה הפלסטינית ולא מתוכה)

 

יָצָאתִי לְחַפֵּשׂ אֶת מַזָּלִי,

לִרְאוֹת דְּבַר-מָה חָדָשׁ.

בָּאתִי אֶל מַחֲנֵה הַפְּלִיטִים

מִתּוֹךְ כַּף יָדוֹ שֶׁל זָקֵן

הַנּוֹעֵץ מַסְמְרִים בְּסֻלָּמוֹ הַנִּצְחִי

שֶׁנִּשְׁעָן עַל כִּתְפֵי הַשָּׁמַיִם.

הִגַּעְתִּי,

מָצָאתִי אֶת דַּרְכִּי בְּעַצְמִי.

מַרְאֶה שֶׁל רַכֶּבֶת יְשָׁנָה, מִתְפּוֹרֶרֶת

צָבַע אֶת פָּנַי

גִּדֵּל בִּי חֲרָדָה

שָׁאַלְתִּי אֶת הַמַּדְרִיךְ מֶה הָיָה שָׁם

וְהוּא עָנָה: אֵלּוּ שְׂרִידִים חַיִּים שֶׁנּוֹתְרוּ

לַחְמֹק מִתּוֹלְעֵי הַמָּוֶת,

אֲנָשִׁים כִּרְסִיסִים

שֶׁל אֲדָמָה נוֹסַעַת.

שָׁמַעְתִּי,

הִתְכַּחַשְׁתִּי לְחוּשַׁי

הָלַכְתִּי בְּתוֹךְ הֵעָדְרוּתִי

הֵטַחְתִּי בְּעַצְמִי:

מָה הַתַּרְדֵּמָה הַזֹּאת

שֶׁאָחֲזָה בִּי זְמַן רַב כָּל-כָּךְ?

גָּדַלְתִּי

כְּזָר לְפִצְעֵי עַמִּי

רָדַפְתִּי אַחַר שָׁרָשַׁי

בְּפַחְדָנוּת אַמִּיצַת לֵב

שֶׁחָזְקָה מִמֶּנִּי

וְרִחֲפָה.

בָּאתִי לַמַּחֲנֶה

מִתּוֹךְ דְּמָמָה שֶׁל חֲתֻנָּה

מִתּוֹךְ צִירֵי לֵדָה שֶׁל אִשָּׁה

וְיֶלֶד שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהַבְקִיעַ

מִיַּלְדוּתוֹ אֶל הַבַּגְרוּת.

בָּאתִי

גִּלִּיתִי סִמְטָאוֹת הַחוֹלְמוֹת עַל מֶרְחָב.

הַלְוַאי שֶׁלֹּא רָאִיתִי נָשִׁים הָרוֹת

מְחַלְּקוֹת פִּתּוֹת עֲשׂוּיוֹת שְׂעוֹרָה,

וּמְסַפְּרוֹת אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל פַּת לֶחֶם עִקֶּשֶׁת.

עָבַרְתִּי

פָּגַשְׁתִּי בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ

נְעָרוֹת שֶׁחָסְמוּ אֶת דַּרְכִּי.

חָשַׁבְתִּי שֶׁהֵן מְבַקְשׁוֹת אֶת יָפְיִי

וְשָׂמַחְתִּי

אַךְ הֵן אָמְרוּ: הִרְחַקְתָּ לֶכֶת בְּמַחְשַׁבְתְּךָ,

בְּמָקוֹם זֶה אָנוּ מְחַכּוֹת,

כִּי בֵּיתֵנוּ דָּחוּק וּבוֹ אוֹרֵחַ.

פָּגַשְׁתִּי בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ

נְעָרוֹת יָפוֹת בּוֹכוֹת זוֹעֲקוֹת

נוֹעֲצוֹת מַבָּטָן בְּתִקְרַת הַפַּח

הַקּוֹרֶסֶת.

נָשָׂאתִי עֵינַי

רָאִיתִי עַל אַחַד הַגַּגּוֹת

אָדָם הַמּוֹסֵר לְאִישׁ אַחֵר

אֲרוֹן קְבוּרָה שֶׁל נַעֲרָה גּוֹוַעַת

שָׁאַלְתִּי אֶת הָאִישׁ הַמְיַלֵּל עַל הַמִּתְרַחֵשׁ

וְהוּא עָנָה כִּי פִּתּוּלֵי הַסִּמְטָה

מוֹנְעִים מִנּוֹשֵׂא הָאָרוֹן

לְמַלֵּא אֶת יִעוּדוֹ.

רָאִיתִי הַרְבֵּה,

נִסִּיתִי לְכַסּוֹת עַל בָּשְׁתִּי

קִוִּיתִי לְהַסְתִּיר אֶת בּוּרוּתִי

וְאֶת כְּפִירָתִי יִרְאַת הַשָּׁמַיִם.

נִדְהַמְתִּי וּבִקַּשְׁתִּי מְחִילָה מֵהָאֵל:

אֶתְפַּלֵּל לְכִוּוּן אֶלְחִגַ'אז ,

אַךְ הַמָּקוֹם הָיָה צַר,

חֲלַל הַחֶדֶר הוֹרָה עַל כִּוּוּן הָפוּךְ

וְעַל אָבְדַן הַהַבְטָחוֹת.

לַעֲזָאזֵל הַסִּיסְמָאוֹת, רָפוֹת הֵן,

וִיחִי

נְהִי הָאִמָּהוֹת הַשַּׁכּוּלוֹת אֲשֶׁר יִהְיֶה

שִׁיר בְּאָזְנֵי הַחֵרֵשׁ

יְחִי

הַפָּצוּעַ שֶׁעוֹד יִצְלַע לְאִטּוֹ לְאָחוֹר

וְיִדְרֹךְ עַל הַקֶּבֶר לְמַעַן

יִחְיֶה הַקֶּבֶר.

 

מערבית: אלמוג בהר

  

שירים יומִיים

אַחֲרֵי שֶׁהַמּוֹלֶדֶת צָנְחָה אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר

הֻטַּל עָלֵינוּ, מִקֵּץ שִׁשִּׁים שָׁנָה,

לִמְשֹׁךְ מְעַט בַּחֶבֶל, וְאָז לְהַרְפּוֹת שֶׁיָּשׁוּב וְיִצְנַח

רַק כָּךְ תתאמן הַתִּקְוָה לִהְיוֹת סַבְלָנִית.

 

***

 

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינֶנִּי מֵבִין:

שֶׁכֵּן אֵינֶנִּי יִשְׂרְאֵלִי

אַךְ גַּם לֹא לְגַמְרֵי פָלַסְטִינִי.

 

***

 

מוֹלַדְתִּי נַעֲרָה שֶׁנֶּאֶנְסָה.

אתחתן עמה.

 

***

 

סָבִי אָמַר לִי: פָלַסְטִין הִיא פֹּעַל חָסֵר בִּזְמַן עָבָר.

אָבִי אָמַר: לֹא, הִיא פֹּעַל בִּזְמַן עָתִיד.

וַאֲנִי אוֹמֵר, כְּשֶׁלְּיָדִי הֶמְיַת מְטוֹסִים : סַבָּא צוֹדֵק

וְכָךְ גַם אַבָּא.

 

מערבית: חנה עמית-כוכבי

 

*

 

שירים אלו מאת מַרְוַאן מַח'וּל, לקוחים מתוך הספר "ארץ הפָּסיפלוֹרָה העצובה - ושירים נוספים", בעריכת אלמוג בהר. מתרגמי השירים בספר: מיה אנגלר-ספקטור, אלמוג בהר, יותם בנשלום, לאה גלזמן, ברוריה הורביץ, מאיה ירושלמי, רג'אא נאטור, חנה עמית-כוכבי, חמוטל פישמן, סאוסן קטיש, גיא רון-גלבע ורוז'ה רזיאל תבור.

 

מרוואן נזיה מח'ול נולד בכפר פקיעין שבגליל ב-1979, וכיום הוא חי במעלות. הוא הנדסאי בניין ומנכ"ל חברת בניה. ב-1997 זכה בפרס הכותב הצעיר של עיתון "כֻּל אל-עַרַבּ", ב-2002 פרסם את ספר

שיריו הראשון, "מכתב מהגבר האחרון". השתתף ב-2005 בכיתת השירה הערבית-עברית של הליקון, וב-2007 השתתף בעריכת אנתולוגיית השירה המעמדית העברית-ערבית "אדומה". על מחזהו הראשון, "לא תיבת נוח", זכה בפרס המחזאי הטוב ביותר לשנת 2009 בפסטיבל "מסרחיד" בעכו.

 

באותה שנה זכה בפרס מחמוד דרוויש למשוררים פלסטינים מטעם התאחדות הסופרים הפלסטינים. שיריו התפרסמו בעיתונים ובכתבי-העת המרכזיים של העולם הערבי. רבים משיריו הולחנו, וכן תורגמו לשפות רבות, ביניהן אנגלית, תורכית ועברית. ספרו השני, "ארץ הפסיפלורה העצובה", ראה אור בערבית ב-2011, עורר עניין רחב וזכה בביקורות משבחות בכל רחבי העולם הערבי. זהו קובץ שיריו הראשון המתורגם לעברית.

 

ערב השקת ספר שיריו של מרואן מח'ול יערך בבית-הקפה תמול שלשום בירושלים, רח' יואל משה סלומון 5 (סמוך לנחלת שבעה) ביום ה', 15.11.12 בשעה: 19:00.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עטיפת הספר
"ארץ הפסיפלורה העצובה". ספרו של מרואן מחול
עטיפת הספר
לאתר ההטבות
מומלצים