פסטיבל העוּד: מוזיקה יהודית רלוונטית

גם הפעם לא איכזב מופע הפתיחה של פסטיבל העוּד המקסים. ואם הטעם הטוב שנותר אמש ימשיך ויישמר בעשרת ימי הפסטיבל, נכון לנו עונג עוּד אמיתי. לפסטיבל הזה יש מסורת של מופעי מחווה למשוריי תור הזהב של יהדות ספרד. זכורים לטוב המופע של ברי סחרוף ורע מוכיח שרים את שירי שלמה אבן גבירול, והשילוב הלוהט של רוק ופיוט כש"נקמת הטרקטור" שרו פיוטים משל רבי משה אבן עזרא ואמש שוב העלה הפסטיבל מופע מחווה שכזה, הפעם לאברהם אבן עזרא בן המאה ה-12. להקת הרוק היהודי "המדרגות" שרה פיוטים ושירים בני 900 שנים, תוך שהיא מארחת מן העילית שבזמרים.

במעלה המדרגות

"המדרגות" הם צמד זמרים מיוחד במינו. הצמד נולד בתחילת שנות ה-90, כשהוד דיין ואילן דמרי נפגשו במסגרת לימודיהם אצל המורה הרוחנית ימימה אביטל. הוד - אחיו הצעיר של הגיטריסט המוכר נאור דיין וכבר מוזיקאי בזכות עצמו (מפיק של ה"פופלקס", ניגן עם דני בסן ואדם) - היה אז בתחילתו של תהליך חזרה בתשובה. אילן דמרי (נהגה: dam – ri) הוא בן למשפחת פייטנים תוניסאית מחצור הגלילית ש"התפקר" והחל חוזר אף הוא בתשובה. השניים (אז בני 22, היום בני 45) הקימו צמד קטן וצנוע והחלו מופיעים בפאבים, בפני קהל זעיר, עם שירים שכל עניינם רוח ואמונה.

פסטיבל העוד. מוזיקה משובחת (צילומים: עמרי בר אל)

באותה תקופה מוזיקה יהודית, על מצע של רוק, היתה עניין נדיר ומוזר בעליל. אבל דמרי ודיין, לעיתים בשיתוף המתופף איגי דיין מ"משינה" (אח נוסף של הוד), החלו צוברים בהדרגה קהל אוהדים קטן, רובו ככולו דתי. השניים כותבים ומלחינים את שיריהם יחד, כשהוד דיין מופקד על העיבוד המוזיקלי ואילן דמרי הוא הזמר. לדמרי יש לו קול מיוחד – לעיתים צלול וגבוה, לעיתים מחוספס משהו – אך תמיד גדוש בנשמה והתכוונות מרובה ורגישות מיוחדת.

עניינם של מאזינים במוזיקה יהודית עכשווית תפס את תשומת לבו של ניצן זעירא מ"נענע דיסק" - שהתמקדה באותה העת ברוק אלטרנטיבי (רמי פורטיס, נקמת הטרקטור, כרמלה גרוס ואגנר) – והוא הקים יחד עם הלייבל הדתי "סיהרא" לייבל חדש בשם מ.י.מ שתכליתו להוציא מוזיקת רוק באוריינטציה יהודית-דתית – לקהל הרחב. את אלבומם הראשון "בפתח הדלת" הפיקו המדרגות באולפן ביתי במשך כמה שנים, עד שראה אור ב-2000. שלוש שנים אחר-כך יצא אלבומם השני "מעיין החיים" שהלך והרחיב את מעגל המתעניינים בצמד. באלבום השלישי, "שואף" (2007), עברו הצמד להלחנת טקסטים משל פייטני תור הזהב כמו משה אבן גבירול. שירי האלבום, בעיקר שיר הנושא "שפל רוח", חדרו לפלייליסטים של התחנות ה"חילוניות" והעניין בלהקה גבר עוד. ב-2010 יצא תקליטם עץ בו שוב חזרו השניים לטקסטים מקוריים משלהם, בדרך כלל של אילן דמרי ולהלחנה משותפת. 

אהוד בנאי. השתלב באופן מושלם

המופע הגדול אמש, במסגרת פסטיבל העוּד, הוא למעשה מופע ההשקה לאלבומם החדש והחמישי, ששמו כשם המופע "הלב, הרוח והנשמה".

שירה דתית חילונית

המוזיקה של "המדרגות" היא מוזיקה תפילתית ורוח של פיוט נסוכה עליה. ברור אם-כן שאהוד בנאי ישתלב במופע שלהם באופן מושלם. וכך אמנם היה. פיוט הקינה ששרו יחד ( "אש תוקד בקרבי / קינות אעירה / למען אזכורה / צאתי מירושלים") היה מלהיב. גם הפייטנים המסורתיים אלברט עמר, העדין והפגיע, וליאור אלמליח המעולה (מי שהיה סולן התזמורת האנדלוסית) מצאו את מקומם במופע אמש בצדו המסורתי. אני אהבתי במיוחד את הפיוט ששרו "המדרגות" עם אלמליח - בסגנון ספק חזני-מרוקני ספק אנדלוסי - "אגדלך אלוהי כל נשמה".

שלומי שבן. קטע סולו וירטואוזי

אך אין דבר רחוק יותר מהמוזיקה של "המדרגות" לבין ה"מוזיקה היהודית" במשמעה הפופי-קיטשי הנורא. "המדרגות" עושים מוזיקה אותנטית, מורכבת, עשירה בשכבות – רוק, מעט ג'אז, נימים של מוזיקה ערבית, לעיתים צוענית-אנדלוסית, לעיתים טורקית. זוהי מוזיקה עדכנית מאוד ורלוונטית. ולכן ממש לא מפתיע שבצד האמנים הדתיים הופיעו גם אורחים מהשפיץ של האיניוּת התל-אביבית העכשווית: סולן "הדג נחש" שאנן סטריט ושלומי שבן. הפיוט ששרו "המדרגות" עם שלומי שבן עשוי להיות המנון החוזרים בתשובה ("לך אלי תשוקתי / בך חשקי ואהבתי / לך ליבי וכלייתי / לך רוחי ונשמתי / השיבני – ואשובה / ותרצה את תשובתי"). שבן היה מזהיר ממש, בעיקר בקטע הסולו הוירטואוזי בפסנתר. ושאנן סטריט היה חינני לגמרי ברגיי העליז-עצוב ("אויה לאיש עני, נולד בלי כוכב").

זוהי השנה ה-13 של פסטיבל העוּד בירושלים. פסטיבל קסום בעיני שאני מקפיד לשמור לו אמונים. המפעל הזה – שמזוהה לחלוטין עם מנהלו האמנותי אפי בניה (מנהל בית הקונפדרציה) - הוא מפעל מיוחד במינו. תכליתו לחבר מסורות מוזיקליות – מוזיקה ערבית קלאסית, מסורות הים התיכון השונות, עם המוזיקה המערבית. זהו פסטיבל של חיבורי ניגודים לכאורה. וכך גם הקהל, הטרוגני מעין כמותו: מזרחים ואשכנזים, מבוגרים וצעירים, חילונים ודתיים. על כל מופעי הפסטיבל המיוחד הזה שורה רוח של חיבור ואחווה, והוא לדידי סטייטמנט מוזיקלי כמו גם פוליטי. ויותר מכל פסטיבל של מוזיקה משובחת ומעשירה.