היא יהודיה, הוא מוסלמי. היכן עליהם להתגרש?

עוד בנושא:

אני ערבי, היא יהודיה. האם האהבה תנצח?

הם שומעים ברגש שלו ערבית ולא אהבה

החשש מנישואים עם ערבי הוא חשש קיומי?

הבעיות הקשות מתחילות על פי רוב לאו דווקא בנישואין, אלא בהחלטה להתגרש. החוק הישראלי מחייב שהגירושין ייערכו במסגרת הדין הדתי אליו משתייכים בני הזוג, וכאשר בני הזוג מגיעים מרקע דתי שונה – מתפתחים סיבוכים רבים. חוק המזונות למשל, לא מחייב גברים בני דתות אחרות שהתחתנו עם נשים ישראליות

בתשלום מזונות מינימאלי, וגבר שמצהיר כי הינו חסר דת, או שאיננו יהודי, עשוי למצוא את עצמו משלם מזונות נמוכים מהמקובל. על כן, פעמים רבות, הסיבוכים המתגלים הם פרי יוזמה של אחד מבני הזוג, שטוען לפתע שהוא מוסלמי דתי, נוצרי, או חסר דת.

"בוקר טוב - אני מוסלמי!"

לפני מספר שנים הגיעה אלי אשה, עולה חדשה מאוזבקיסטן, שטענה בתוקף שהיא ובעלה מחוסרי דת. היות והסמכות לגירושים של חסרי דת נתונה לביהמ"ש למשפחה, מיהרתי להגיש לשם תביעה למזונות, תביעה למשמורת ותביעה להתרת נישואין. אלא שאז החל בעלה טוען שהוא בכלל מוסלמי, וכי גם לאשה יש דת, שכן אביה הוא מוסלמי ואמה הינה יהודיה. כאשר טענותיו של הבעל הוכחו, האשה החלה להיחשב כיהודיה לפי הדין היהודי, וכמוסלמית לפי הדין המוסלמי, והדבר גרם לבלימה מיידית וטרגית של הליך הגירושים.

בנסיבות שנוצרו, בית המשפט האזרחי דרש חוות דעת מבתי הדין הרבני והשרעי, מפני שבמקרים שכאלה, בהם אין הסכמה על גירושים, אין בסמכותו של ביהמ"ש למשפחה לגרש את בני הזוג – אלא אם בחן תחילה את החלופות האפשריות. קבלת חוות הדעת מבתי הדין וממומחים מצדה של האשה - ארכו זמן רב מאוד. כעבור שנתיים, לאחר שהתביעות בנושא הרכוש, המשמורת והמזונות כבר נדונו והסתיימו, הסכימו לתת שני בתי הדין את הסכמתם לכך שבית המשפט למשפחה יכריע בסוגיה, ותהליך הגירושים הגיע סוף-סוף לסיומו.

עולים רבים מארצות חבר העמים לשעבר היגרו לישראל כחסרי דת ואפילו כנוצרים לכל דבר, וזאת על סמך חוק השבות, המחייב מתן אזרחות גם למי שאיננו יהודי, אך לפחות קרוב אחד שלו - הורה או סב, הם יהודיים. שיעור הגירושים בין בני זוג שכאלה נפוצים מאוד. ייתכן שמסיבה זו מגיעות אל שולחני כעשרים תביעות להתרת נישואים מדי שנה.

ברוב המקרים מדובר בגירושים בהסכמה של בני הזוג, וכאשר זהו המצב, בית המשפט לענייני משפחה יתיר את נישואי הצדדים אף ללא קיום דיון בבית המשפט. יחד עם זאת, תביעה להתרת נישואים דורשת הגשת תצהירים שונים, ואם מדובר במחוסרי דת, נדרשת חוות דעת מבית הדין הרבני המתירה לבית המשפט לגרש את בני הזוג.

הליך פרידה ארוך וסבוך

הזוגות המעורבים בישראל עלולים לסבול מהליך גירושים ארוך וסבוך, בהשוואה לישראלים אחרים. מצד אחד כאזרחי המדינה, עליהם להתגרש בארץ. מצד שני, הם אינם יכולים להתגרש בבית הדין הרבני, וזאת גם אם אחד מבני הזוג - יהודי. הסיבה נעוצה בכך שעל פי ההלכה היהודית, אם אחד מבני הזוג יהודי, לא ניתן להשיאו כדת משה וישראל עם בן דת אחרת, ועל כן בני הזוג הללו גם לא יוכלו להתחתן, וגם לא יוכלו להתגרש בבית הדין הרבני.

במקרה שכזה מתחיל הליך הנקרא 'התרת נישואים', במהלכו ייבחנו משפטית הדרכים השונות בהן ניתן לגרש את בני הזוג, ייאספו המסמכים הדרושים, וחוות הדעת, ותידרש פניה אל המסגרת המשפטית בה רשאי הזוג להתגרש. את ההליך הזה מומלץ לעשות בליווי משפטי, מפני שהנתיב בו בוחרים הצדדים עלול להתגלות כגורלי ביותר, וטיפול בתיק שהסתבך, עלול להימתח על פני שנים.

מאבק הסמכויות מסתבך

כאשר לא מתקיימת הסכמה על גירושים מצד בני הזוג, החוק הישראלי מורה על סמכויות שונות, על פי הרכבו הדתי של הזוג. כאשר מדובר בגבר מוסלמי ואשה יהודיה – על פי הדת היהודית לא ניתן לגרשם ברבנות – כי הם זוג מעורב, ועל פי ההלכה המוסלמית ניתן לגרש אותם בבית הדין השרעי. לעומת זאת, במידה והאשה מוסלמית והגבר יהודי, גם בית הדין הרבני, וגם בית הדין השרעי יהיו חסומים בפניהם, והם יוכלו להתגרש רק בבית משפט אזרחי, כלומר בבית המשפט לענייני משפחה המצוי במקום מגוריהם המשותף האחרון.

הכנסייה הנוצרית, אגב, איננה מחילה את אותה מגבלה, ומבחינתה מספיק שרק בן זוג אחד מבין השניים יהיה נוצרי, ללא חשיבות אם זה הגבר או האשה, כדי שהם יוכלו להתגרש בכנסיה. בחירת בית הדין הרלוונטי תהיה כבדת משקל, זאת משום שכל בית דין מחיל על התרת הנישואים את הדינים הרלבנטים לגביו.

כך למשל, הגבר יכול לטעון לפתע שהוא מוסלמי. טענה שכזו עלולה לשלול את סמכותו העניינית של בית המשפט האזרחי, ולהפנות את הצדדים לבית הדין השרעי, שם פעמים רבות מוצא הגבר את עצמו בעמדת עליונות על אשתו. התוצאה מבחינת האשה במקרה שכזה עלולה להיות קשה ביותר, שכן החוק המוסלמי מאפשר לגבר לסרב למתן הגט באופן מוחלט. מדובר בהליך קשוח אף יותר מזה שמתרחש בבתי הדין הרבניים.

להבדיל מהחוק המוסלמי הקשוח, דווקא החוק נוצרי מקל יותר, וזאת גם בהשוואה לדין היהודי, ומאפשר את התרת הנישואים גם על פי רצונו של אחד הצדדים בלבד. על כן, כאשר קיימת בין בני הזוג הסכמה להתגרש, תמיד ישתלם להם יותר להצהיר שהם מחוסרי דת, שכן אז יחול עליהם החוק האזרחי והם יוכלו להתיר את נישואיהם בבית המשפט לענייני משפחה.

ההליך בבית המשפט האזרחי, יכול להיות קצר לאין שיעור מזה שמתרחש בבתי הדין הדתיים, ולעיתים אפילו לחסוך את הדיון בבית המשפט. אך כאשר בני הזוג עוינים אחד את השני, ויש להם הרבה מה להרוויח או להפסיד מהגירושים, יכול כל אחד מהם לערוך תרגילים משפטיים שעלולים לסבך את הגירושים עד מאד, ולהכריח את הצד שרוצה בחופש, להתפשר מאד בדרישותיו.

מזונות קטין – עדיף לאב להצהיר שאיננו יהודי

אגב, רבים אינם יודעים זאת, אך דיני המזונות היהודיים מכבידים הרבה יותר על האב, בהשוואה לדיני המזונות של נוצרים, מוסלמים או חסרי דת. כאשר בני הזוג מעורבים והאב איננו יהודי, לא ניתן לחייב אותו במזונות מלאים על ילדיו, אלא לאחר שנערכת השוואה בין הכנסתו לבין הכנסת אשתו.

במקרים שכאלה, כאשר האם משתכרת משכורת הגבוהה משל האב, ניתן להפחית באופן משמעותי את המזונות אותם עליו לשלם, והם עשויים לרדת אל מתחת לסף המזונות המינימאלי המושת על אבות יהודיים, העומד כיום על 1300 שקלים לילד, לחודש.

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

• עו"ד עינבר לב עוסקת בדיני משפחה, גירושין, כתיבת צוואות, מאבקי ירושה ועיזבונות