שתף קטע נבחר

 

סטארטאפ: מרגיעים את האלימות ברשת

45 צוותים התמודדו בתחרות רעיונות נגד אלימות. הזוכה המציא כפתור מצוקה אדום. במקום השני, רובוט עם כוונות טובות. ואפרופו כוונות טובות שאין שום ספק לגביהן: האם יש בכלל סיכוי לרסן את האלימות והגזענות הווירטואלית?

מה אנחנו יכולים לעשות עם כל האלימות הווירטואלית הזו? במסגרת קמפיין למאבק באלימות ברשת, ערכה הקרן החדשה לישראל תחרות סטארטאפים, שאמורים לסייע להרגיע את הרוחות באמצעות חינוך, פרסום או טכנולוגיה. שלב הגמר של התחרות נערך היום (ג') בשעות הצהריים, במהלכו הוכרזו הזוכים ששאיפתם היא שכולנו נהיה מאושרים יותר. במסגרת התחרות הוגשו למעלה מ- 45 הצעות הכוללות פתרונות טכנולוגיים לאלימות ברשת, מיזמים חינוכיים וקמפיינים בתחום הפרסום.

 

במקום הראשון ובפרס בסך 50 אלף שקל, זכו עדי זוטא (29), אלון בר דוד (25) ולירון פטאו (25), סטודנטים מהמרכז הבין תחומי, שהגו רעיון בשם "הכפתור האדום". כדי לצמצם את הופעות הקללות והאלימות ברשת, גולשים יתבקשו להקליק על אייקון (הכפתור האדום) שיופיע באתרים השונים. לאחר ההקלקה, ישלח צילום מסך של האתר לתיבת אימייל של ארגון סטודנטים-מתנדבים שיבדקו את התלונה ויעבירו אותה לגורם המתאים. השתתפות במיזם תקנה לסטודנטים נקודות זכות ללימודי התואר הראשון שלהם.

 

 (צילום: לימור אדרי) (צילום: לימור אדרי)
(צילום: לימור אדרי)

 

במקום השני ובפרס של 30 אלף שקל זכו יעל קליגר נבון (37), מקימת הדף "חרדים נעים להכיר", ודוד שורץ, הודות למיזם FaceGood, המתבסס על בוט שמאתר אמירות פוגעניות ברשת ומעלה בתגובה אמירות מפייסות. משתמשי הבוט יאוגדו בהמשך בפייסבוק ובפורום מיוחד לקהילה של אנשים המגיבים אוטומטית באמצעות משפטי פיוס המנוסחים על ידם לטוקבקים ופוסטים פוגעניים.

 

 (צילום: לימור אדרי) (צילום: לימור אדרי)
(צילום: לימור אדרי)

 

במקום השלישי בפרס בגובה 20 אלף שקל זכו נועה המאירי (34), מומחית לשיווק דיגיטלי וליאור גואטה (34) עבור הפרויקט "שמים X על האלימות" המתבסס על קמפיין מודעות בפייסבוק שמזמין גולשים להחליף את תמונת הפרופיל שלו לתמונה עם ידיים המוצלבות בצורת איקס. בשלב השני, הגולשים מוזמנים לעשות לייק לעמוד ייעודי אליו יתנקזו לינקים לתגובות אלימות, כדי שכל שאר הגולשים ידעו להיכנס לאותו תגובה ולדווח עליה כעל תוכן פוגעני.

 

 (צילום: לימור אדרי) (צילום: לימור אדרי)
(צילום: לימור אדרי)

 

בנוסף, פרס מיוחד, "הסטרטאפיסט הצעיר", ניתן לאיליה בלום, בן ה-13 מקריית אתא, על פיתוח משחק חברתי-חינוכי בשם "ואהבת לרעך כמוך", שנועד להיאבק בגזענות ובגילויי אלימות והצקות של ילדים בבתי ספר. המשחק מאפשר להתנסות בחוויות שליליות של הסתה ואלימות ולהבין כיצד המשתתפים הם היו מרגישים אילו ההצקות היו מופנות כלפיהם. בית הספר בו לומד איליה אימץ לאחרונה את המשחק, שישולב עוד השנה בשיעורי חברה לכיתות ז'.

 

האם הרשת יכולה לטפל בעצמה?

בתחילת החודש פורסם מחקר לפיו אחד מתוך כל שלושה פוסטים בנושאים פוליטיים וחברתיים ברשת הם אלימי וגזעניים. המחקר, שנערך על ידי חברת "יפעת" עבור הקרן החדשה לישראל, בחן 4,000 פוסטים שעלו ברשתות החברתיות בחצי השנה האחרונה כדי לבדוק איך מתייחסת אומת הרשת לערבים, פליטים, חרדים, מתנחלים, אנשי שמאל, בעלי הון, פוליטיקאים ועיתונאים. 

  

המחקר מצא כי הקבוצה הפגיעה ביותר ברשת היא הערבית, כאשר 50% מהשיח האלים מופנה כלפיהם. במקומות השני והשלישי נמצאים פליטים ושמאלנים, עם 43% גילויי אלימות כלפי כל קבוצה. אחריהם תמצאו את המתנחלים (32%) ובמקום האחרון החרדים (19%).

 

הזירה האלימה ביותר היא כמובן הטוקבקיה עם למעלה מ-56% התבטאויות אלימות כאשר מאחוריה נמצאים פורמים בנושאי אקטואליה ופייסבוק, עם 18% התבטאויות אלימות לכל אחת מהפלטפורמות. טוויטר אגב, היא רשת חברתית צדיקה ותמימה בדורה, עם 7% התבטאויות אלימות (האם יכול להיות שעורכי המחקר פשוט לא הבינו את הסרקזם הארסי).

  

ומה בדיוק יש לכל אחד מאיתנו להגיד על כל אחד מהם? המחקר מגלה כי הדימויים והאמירות הגזעניות שמבטאים הגולשים נגד הקבוצות להן הם מתנגדים ודאי ישמעו לכם מוכרים. ואם לא, רק תמתינו שיהיו לכתבה הזו מספיק טוקבקים. השמאל מכונה בביטויים כמו "אוהבי ערבים" ו"בוגדים". הפליטים והמסתננים זוכים למחמאות כמו "מסריחים" ו-"מפיצי מחלות", בעלי ההון הם כמובן "חזירים" , ערבים הם "טרוריסטים" ימנים הם "מטומטמים" ו"פרימיטיביים" והחרדים נתפשים כאנטי דמוקרטיים מורמים מהחוק. בקיצור, אם אתם אוהבים בדיחות עדתיות א-לה שלום אסייג, אתם תמותו על הרשת.

 

עצור בטרם תגיב

מי שהנתונים הללו מפתיעים אותו, ודאי שייך לקבוצת האנשים שמאמינה שרשת האינטרנט היא יקום נפרד, מערב פרוע בו הפושעים נשמעים ואינם נראים (טוקבקים) או נשמעים ונראים מעולה (פייסבוק). אך יש לזכור כי הרשת אינה אלא בבואה של המציאות. היא משקפת את השיח הציבורי, ומי שמשתמש במילים רעות ברשת, שמן הטעם הטוב לא נחזור עליהן כאן, כנראה אינו מתבייש לבטא אותן גם כשהוא נגרר לוויכוח פוליטי או חותך מכונית בכביש.

 

רחל ליאל, מנכ"לית הקרן החדשה לישראל, מסכימה ואומרת כי "הרשת היא זירת פעילות חדשה יחסית, שלצערנו, המחקרים מצביעים על כך שלא רק שמשעתקת דפוסים של אלימות וגזענות, אלא אף מגבירה ומעצימה אותה. אי לכך הצורך בטיפול מונע רק הולך וגדל".

 

לא לצנזר - לבייש

הרעיונות הזוכים אמנם מעניינים, אבל האם קמפיין תמונות יוכל באמת לעצור את אחד שיודע חמום המוח מלכתוב תגובה פוגענית? אולי בכלל עדיף לנקוט מדיניות של צנזורה ולא לתת במה למי שבוחר במילים שפוגעות יותר ממקלות? דנה קול, מנכ"לית חברת דיבור לשיווק במדיה חברתית, לא מסכימה עם טענה זו. היא מאמינה שהרשת צריכה להישאר דמוקרטית. "הטיפול צריך להגיע מתוך הרשת עצמה. אפשר לדווח על תוכן פוגעני ואפשר להביש את הגולש שמתנסח בצור גזענית ואלימה, כמו שכבר קרה ברשת, אבל לא לצנזר".

 

תגובת עמוד הפייסבוק "סטטוסים מצייצים" בתגובה לסטטוס אלים  ()
תגובת עמוד הפייסבוק "סטטוסים מצייצים" בתגובה לסטטוס אלים

 

"הפתרון הטוב בעיני הוא כמובן חינוך", מוסיפה קול, "אנחנו הרי חיים במדינה דמוקרטית, צריך להיות דיון ואנשים צריכים להרגיש חופשיים להביע את דעתם, אבל אם זה גובל בביטויים אלימים – קהילת הרשת היא שצריכה להוקיע את המגיבים הגזענים".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
לא לאלימות ברשת
צילום: shutterstock
מומלצים