בואו לעשות אצלי שבת, לא אחזיר אתכם בתשובה
בואו לעשות אצלי שבת, בלי כיפת ברזל - וגם בלי כיפה בכלל. לא אחזיר אתכם בתשובה, רק אספק לכם מקום שקט, נקי מעמודי ענן ומטילים. ואם כבר טוקבקים - גם אתם מוזמנים לפתוח את הלב ולרשום את פרטיכם, כדי שעוד משפחה תישן השבת בשקט
התמונות המגיעות מהאזורים המופגזים לא יכולות להשאיר שום ישראלי אדיש. מחזות האימה והדמים, ההרוגים בקריית מלאכי והתינוקת הפצועה שמובלת מתוך התופת - צובטות את הלב הקולקטיבי. הפוליטיקה, הוויכוחים והחיכוכים, האנחנו ואתם – הכל נדחה מפני האימה. הכל מתאייד נוכח האש הקטלנית המכה ללא רחם ביישובי הדרום, והמציאות הקשה של ילדים מבוהלים ומפוחדים במקלטים.
>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<
מיליון אחים, דם מדמינו ובשר מבשרנו, נמצאים במלחמה הם וילדיהם - בסכנת חיים. הלילה שעבר עליהם על מזרונים, כשסביבם שורקים הטילים ואזעקות הוא עבור רבים "אי שם". באזור המרכז השמים, לפחות בינתיים, נקיים מעמודי עננים ומטילים, ומחבלים צמאי הדם נראים משם רחוקים מאוד.
הנסיבות הקיצוניות מובילות גם לצעדים קיצוניים. לא שיניתי אמנם את עמדותיי המדיניות, רק את מדיניות השבת שלי, ולראשונה בחיי אני משחררת הצהרה שבחיים לא חשבתי שאומר: בואו תעשו אצלי שבת!
במקום לחדול - בואו נעשה
חילונים, אין צורך להיכנס למקלטים. לא מדובר בניסיון מחוכם להחזרה בתשובה, תוך ניצול מצוקת תושבי הדרום. עבורי, באופן אישי, הרעיון להזמין משפחה חילונית לשבת "כדי שתראה איך זה", מעורר תגובה אלרגית קשה במיוחד. אף פעם לא הייתי בענייני יח"צ לשבת, ואין לי כל עניין לכפות על אחרים שבת שונה מזו שהם רוצים ואוהבים.
וכל זה לא היה נכתב אלמלא התמונה הנוראית של התינוקת המדממת, שהפכה את הפגיעות ברכוש שהתרגלנו כבר לראות, למשהו קטלני בהרבה. וכך השתחרר לו המשפט הזה, בלי שהרגשתי: בואו לעשות אצלי שבת. "פיקוח נפש" דוחה סלידה מ"שבת של דוסים".
המחשבה על משפחות נוספות כמו זו שנקטלה, שיעבירו את סוף השבוע שלהם בסכנת חיים - דורשת מאתנו, הישראלים, לעשות את מה שאנחנו יודעים הכי טוב בעתות משבר: לצופף שורות ולצמצם רווחים. להפסיק לתת משקל לסממני הנבדלות והייחודיות שאנחנו נאחזים בהם לרוב בגאווה, ולהרגיש, לפחות לסוף שבוע אחד, משפחה אחת גדולה.
קדימה, תתחילו להזמין בטוקבקים
הנסיבות הנוכחיות קוראות לנו להתעלות מעל עצמנו, ובמקום לנגב את הדמעות ולהרגיש חסרי אונים - לבחור במעשים. לפתוח את הלב והדלת, ופשוט להתאחד. זה לא דורש מותרות או אירוח מפואר. לי באופן אישי אין יותר מדי מיטות, וגם הבית לא עבר עדיין לפורמט ייצוגי מתלאות השבוע החולף. עם זאת, ברור לי שהצלת חיים ושבת רגועה עם יכולת תנועה בסיסית במרחב הלא מוגן, קודמת לכל.
אשמח אם הטוקבקים שלמטה יתמלאו ביוזמות אירוח מרעננות וספונטניות. תושבי אזור המרכז מוזמנים לרשום את פרטיהם כבעלי לב טוב ונדיב, שמוכן לעשות מקום על הספה לזקוקים נואשות לשקט. גם תושבי אזור הצפון שרק לפני כמה שנים היו בסיטואציה דומה, מוזמנים להיזכר ולגמול בחזרה עם הצעות אירוח לדרומיים. כל שדרוש הוא רק לב טוב.
זה גם בסדר גמור אם משפחה דתית תרצה להתארח אצל משפחה דתית, או חילונית אצל חילונית. אין פה שום "ניסיון מיסיון". ו"תעשו שבת" זה אך ורק במובן המגונן של המילה. ואם כל אחד מאתנו יפתח את מעונו למי שמעונם בסכנת השמדה ברורה ומיידית, תהיה משפחה אחרת שתעבור את השבת בשלום. אך גם אם לא, לפחות משפחה אחת מוזמנת לעשות אצלי שבת, בלי כיפת ברזל, וגם בלי כיפה בכלל.
לפנייה לכתב/ת 
