נשות המילואימניקים: "תחזירו את השקט - ותחזרו"

אלפי חיילי מילואים כבר גויסו במהלך סוף השבוע, במסגרת הרחבת מבצע "עמוד ענן", ורבים מהם השאירו מאחור את נשותיהם: הן נותרו לבד עם ילדיהן - מודאגות וחוששות - אך עם זאת גאות ומקבלות בהבנה את העובדה שבני הזוג יצאו להגן על המדינה.

• "עמוד ענן " - כתבות נוספות ב-ynet
  

צופית ובעלה שי שהו ביום שישי בביתם שבמודיעין כאשר שי, איש מילואים בחטיבת גולני, קיבל טלפון ממפקדו שבישר כי תוך כמה דקות עליו להגיע לנקודת האיסוף. הוא ארז תיק, נפרד מאשתו ומבנם הפעוט, ויצא לדרך. "אני לא אגיד שהוא שמח כשקיבל את הטלפון, אבל מדובר בחבר'ה שיודעים את העבודה, ושיעשו כל מה שיידרש מהם", אומרת צופית. "הוא נסע לאסוף ציוד, ומשם דרומה. אני לא יודעת מה קורה איתם כרגע, אני מניחה שהם מחכים לעדכון".

חיילי מילואים. "חלק מהמציאות שבה אנחנו חיים"(צילום: דובר צה"ל)

"חלק מהמציאות שלנו, חלק מהחובות שלנו"

מירב אלקובי, תושבת ראשון לציון, נפרדה הבוקר מבעלה טל, מילואימניק בחיל התותחנים. היא נותרה בבית עם בתם בת השנתיים, כשהיא בחודש החמישי להריונה. "הוא קיבל את ההודעה בשעות הבוקר המוקדמות, מאז אנחנו

מתעדכנים בעיקר בהודעות", היא אומרת. "זו סיטואציה לא קלה, על אחת כמה וכמה כשהאזעקות נשמעות גם אצלנו, והוא לא איתנו. זה היה מבהיל מאוד". למזלה, היא אומרת, הילדה הצעירה עדיין לא מבינה יותר מדי.

"יש תחושה של חוסר ודאות", היא מוסיפה. "זו מלחמה לכל דבר, ואני לא יודעת יותר מדי. זה מלחיץ בעיקר כשיש ילדים בבית - אני חושבת על הילדה יותר מאשר על עצמי. כרגע אני מקבלת סיוע מבני משפחה. אין מה לעשות, זה חלק מהמציאות שבה אנחנו חיים, חלק מהחובות שלנו. אני מקווה שהם יחזירו את השקט לדרום, ושטל וכל שאר החיילים יחזרו הביתה בשלום".

חגי, אילה והילדה. פרידה בתחושה מעורבת

אילה פורגס-לונדנר, תושבת ירושלים, הגיעה היום לבית הוריה ברמת גן. חגי בעלה נקרא הבוקר למילואים, והיא נותרה לבדה עם בתם בת השנה. "מובן שאני לא נוסעת אליהם כי שם יותר רגוע, אלא כדי שהם יוכלו לסייע לי בימים הקרובים עם הילדה", היא אומרת.

אילה וחגי דתיים, ואת ההודעה על כך עליו להתייצב למילואים, קיבל אחרי תפילת השבת. "הטלפון צילצל, הוא לא ענה ומיד אחר כך הייתה שיחה נוספת מאותו המספר. הייתה התלבטות אם לענות בשבת, אבל היא נגמרה מהר מאוד - זה היה די ברור שאם מתקשרים פעמיים, זה מהצבא".

"ברגע שאתה יודע שצריכים אותך - אתה הולך", היא מבהירה. "חגי משרת כאיש מילואים בחיל השריון, אבל הוא לא לוחם אלא תומך לחימה. אז מצד אחד אני

רגועה, כי אני יודעת שהוא לא ייכנס לעזה, אך מצד שני הוא נמצא בדרום - במקום לא שקט, שסופג ירי מאסיבי של רקטות".

הרגע שבו ליוותה אותו לרכב, היא אומרת, היה ממש כמו בסרטים: "הילה ואני ליווינו אותו, כשאני לא יודעת מה המעמד של הפרידה הזו. ישר התחלתי לחשוב מה יהיה בהמשך השבוע - מתי הוא ישוב? התחושה הייתה מעורבת: אם רק היה לי תפקיד - גם אני הייתי הולכת. אך מצד שני, אנחנו נאלצים להיפרד, ואני לא יודעת לכמה זמן".