מבחן עמוד ענן: הרקטה הראשונה שאחרי
לכל אופציה שבפני ישראל יתרונות וחסרונות, אבל הפסקת אש היא המועדפת - כי ביטחון אפשר להשיג בנקודות, לא בנוק אאוט
בפני ממשלת ישראל עומדות כרגע שלוש אופציות פעולה במבצע עמוד ענן:
- המשך הכתישה מהאוויר והספיגה
- המשך הכתישה וכניסה קרקעית
- הפסקת אש בתנאים קבילים - אך לא אופטימליים עבור ישראל.
לכל אחת מאופציות הפעולה הללו יתרונות וחסרונות.
המשך הכתישה והספיגה
היתרון: המשך הכתישה והספיגה יעמיק את אפקט ההרתעה שכב הושג בחלקו וייתר את הפרק הקרקעי במבצע.
החיסרון העיקרי הוא סכנה להימשכות ולהישנות מקרים רבים של פגיעה באזרחים בשני הצדדים. אז גם תאבד ישראל את הרוח הגבית הבינלאומית. התוספת להרתעה תחייב כתישה ארוכה בזמן ולזה יש מחיר - לא רק כלכלי.
כניסה קרקעית
היתרון: כניסה קרקעית תאפשר לצה"ל לפגוע ביסודיות במאגרי הרקטות והנשק האחר שיש לחמאס ולג'יאהד האיסלאמי הפלסטיני וגם להעניק "טיפול יסודי" למנהרות ציר פילדלפי. הישגים כאלה יבטיחו הפסקת אש ארוכת טווח ומאמץ בצד השני לשיקום תשתיות הטרור. ישראל תוכל לשבש את ניסיונות השיקום אם הארגונים הפלסטיניים יפרו את הסדרי הרגיעה שיושגו אחרי המהלך הקרקעי.
החיסרון הבולט של מהלך קרקעי הוא שלא ניתן יהיה לסיים את המבצע במהירות. הוא יתמשך שבועיים לפחות ובמהלכו יהיו אבדות בנפש לאוכלוסייה האזרחית הלא מעורבת ואולי גם לחיילי צה"ל. במבצע קרקעי טמון הגולדסטון הבא, גם התמיכה הבינלאומית תתכרסם אנושות.
_wa.jpg "פגיעה ישירה בבית בבאר שבע (צילום: הרצל יוסף)")
מגרעת נוספת היא המחיר הכלכלי הכבד והצורך של האוכלוסייה בישראל להישאר במצב של ספיגת רקטות ופצמ"רים במשך שבועות אחדים. בנוסף, כניסה קרקעית עשויה לגרום לחיזבאללה, ואולי אפילו גם למצרים, לפעילות צבאית תחת לחץ הרחוב הערבי. לא צפויה כנראה התלקחות אזורית - אבל אפילו ירי רקטות סמלי של חיזבאללה ותזוזת כוחות מצריים לעבר סיני עשויים לחייב את ישראל לנקוט צעדי כוננות יקרים. והעיקר - התוספת להרתעה שתשיג ישראל תהיה שולית לעומת מה שהושג עד עכשיו.
הפסקת אש
כעת ברור שהפסקת אש בתנאים קבילים פחות או יותר מנקודת ראות ישראלית היא האופציה המועדפת. נכון שההרתעה לא שוקמה עדיין במלואה, אבל האזרחים בעזה עוד לא יצאו לרחובות וראו את הנזק העצום שנגרם לתשתיות השלטון. גם חמאס טרם עיכל את הפגיעה האנושה שספג במערך פעילי הזרועה הצבאית ובתשתיות שיגור הרקטות. האפקט המלא יורגש ברצועה רק אחרי שבועיים-שלושה.
במערכת הביטחון נוהגים לכנות שיהוי כזה באפקט ההרתעה של פעולה צבאית "אפקט הדאחייה" - כשם רובע השליטה של חיזבאללה בביירות שנפגע קשות במלחמת לבנון השנייה. כך זה עבד גם אצל חמאס אחרי "עופרת יצוקה", ויעבוד כנראה גם הפעם.
ההישגים של המבצע הנוכחי, גם ההישג הצבאי וגם ההישג התודעתי, לא יימדדו במספרים סטטיסטיים של כמה יעדים נפגעו, כמה רקטות שוגרו וכמה מחבלים חוסלו. גם המונח "תמונת ניצחון" הוא כבר פאסה.
חשוב מה שישקע בתודעה ארוכת הטווח של הנהגות ארגוני הטרור ושל האזרחים העזתיים. את זה קשה בינתיים להעריך.
מבחנה של הפסקת אש שתושג הוא לא בתנאים הפורמליים שייכתבו על הנייר שעליו יחתמו הצדדים - אלא כיצד תגיב ממשלת ישראל בפעם הראשונה שבה תיפול רקטה בעוטף עזה אחרי שהסכם הרגיעה ייכנס לתוקף. אם ממשלת ישראל תשלח את צה"ל להגיב בעוצמה על ההפרה הראשונה - אז תושג הרתעה ארוכת טווח. ואם התגובה העוצמתית לא תועיל, אז הבאה אחריה תעשה את העבודה. את זה צריך להבהיר גם לקהילה הבינלאומית וגם לתושבי דרום ומרכז ישראל. את הביטחון אפשר להשיג בנקודות, לא בנוק אאוט.
לפנייה לכתב/ת 
