המשת"פים החדשים? הטריו הסוני מול חמאס
העולם המוסלמי מתייצב לצד חמאס, ובראשו מצרים, טורקיה וקטאר. אך מה שנראה כאחדות מוסלמית אינו אלא תחרות על הנהגת העולם הסוני, והעמקת הפער בינו לבין הציר איראן-סוריה-חיזבאללה. יש כבר מי שכינו את נשיא מצרים החדש ואת חבריו המנהיגים הערבים, "המשת"פים החדשים של האמריקנים"
בעולם הערבי בכלל, ובעזה בפרט, רבה האכזבה מתגובת העולם הערבי. נשיא מצרים מוחמד מורסי אמנם טען כי "על ישראל להבין כי המציאות השתנתה וכי אין היא יכולה לעשות עתה את מה שעשתה ב-2008 ('עופרת יצוקה')".
משפט כמעט זהה השמיע שר החוץ התוניסאי, רפיק עבד א-סלאם. במצרים ובתוניסיה עלו לשלטון המפלגות האיסלאמיות ("החופש והצדק" ו"התחייה") וסולקו המנהיגים הישנים שנתפסו כמשת"פים מושחתים של ארה"ב. הנה בא המבצע בעזה והעמיד את אותם משטרים חדשים במבחן המעשה.
ברגע האמת, נכפו על המנהיגים החדשים אותה מציאות, אותן נסיבות ואותם אילוצים מדיניים שחלו על קודמיהם. רבים בעזה תוהים כיצד ייתכן כי מנהיג מצרים החדש, איש האחים המוסלמים, מנהל מו"מ עם נציג ישראלי בקהיר בעוד עזה מופצצת. רבים מהגולשים הפלסטינים הגיבו לכתבות ב"אל-ג'זירה" בשאלה: "מה ההבדל בינך, יא מורסי, ובין קודמך חוסני מובארק?", אחרים כינו את המנהיגים הערביים המתכנסים בקהיר בשם "המשת"פים החדשים של האמריקנים".
לצד חמאס עומד כעת העולם המוסלמי הסוני, ובראשו שלושה מנהיגים בולטים: הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן, נסיך קטאר חאמד בן חליפה אל-ת'אני והנשיא המצרי מורסי. כל השלושה נפגשו לאחרונה בקהיר עם ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל בניסיון להגיע לפתרון למשבר.
אך מה שנראה לכאורה כאחדות מוסלמית אינו אלא תחרות על הנהגת העולם הסוני. טורקיה התגלתה בעניין הסורי כאריה שואג שאינו מסוגל למנוע טבח של אזרחים מוסלמים סונים סמוך לגבולה. קטאר היא נסיכות קטנה וחלשה צבאית אך היא גם מעצמה כלכלית שאף סייעה לחמאס מבחינה חומרית. אולם אין היא זוכה לאמון מלא בחברה הערבית, בשל קשריה עם איראן ואף עם ישראל (שנמשכו עד למבצע "עופרת יצוקה"). רשת "אל-ג'זירה" הקטארית נחשבת לרשת תקשורת כלל-ערבית חוצפנית ומתסיסה ורוחשות תיאוריות קונספירציה אין-ספור לגבי "השליטה הציונית" בשידוריה. לעומתם, מורסי הוא שחקן חדש ובלתי צפוי באזור.
שתי ה"פתיחות"
נשיא מצרים מורסי נתון כעת ללחץ אדיר מבית ומחוץ: עליו לשמור על מעמדה של מצרים כפטרונית של הסוגיה הפלסטינית. בתפילות במסגדים במצרים ביום שישי קראו הסלפים ואנשי האחים המוסלמים לקיים את שתי ה"פתיחות": פתיחת המעברים לעזה כדי להסיר את המצור, ופתיחת "שערי הג'יהאד". על המושג השני אין תמימות דעים במחנה האיסלאמי. בעוד האחים המוסלמים לוחצים לאיים בביטול הסכם השלום עם ישראל, הסלפים רואים צורך בג'יהאד אקטיבי שיביא ל"סוריזציה" של עזה, דהיינו הפיכת עזה, בדומה לסוריה, לזירת מלחמה שאליה יזרמו רבבות מתנדבים לוחמי ג'יהאד מהעולם כולו.
אולם מורסי יודע כי מדינתו וצבאו מתקיימים אך ורק בזכות הסיוע האמריקני. בהיעדר אופציית מלחמה, יכולתה של מצרים להוכיח את מנהיגותה תוכח אך ורק על ידי כך שהיא, ולא מדינות אחרות, תשיג פשרה שתרצה את הנהגת חמאס. ככל שעובר הזמן ומורסי לא מצליח להשיג את ה"הוּדנה" (הפסקת הלחימה) או ה"תהדייה" (רגיעה), גובר הלחץ של החברה המצרית על נשיאה לנקוט יתר תוקפנות כלפי ישראל. ישראל מבקשת הפסקת לחימה ל-15 שנה בעוד ההלכה המוסלמית מתירה הודנה של עשר שנים לכל היותר. זו רק אחת מהדוגמאות לפערים בין הצדדים. אם תושג הסכמה של חמאס על תנאי כזה, הרי שהיא בוודאי לא יכולה להיות מהימנה.
אבו מאזן מנסה כעת להפיק רווחים מהמשבר שעובר חמאס. הוא קרא לנציגי חמאס להגיע לכינוס של הוועד הפועל של אש"ף. על ידי כך מנסה ראש הרשות הפלסטינית להכפיף את חמאס למרותו וליישם את הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס בתנאים הנוחים לו. סיכויי אבו מאזן יגברו דווקא אם לא תושג הפסקת אש.
על ישראל לשים לב לדיונים המתנהלים בשולי הליגה הערבית. שרי החוץ הערבים שנועדו לאחרונה בעקבות הלחימה בעזה, וחלקם אף ביקרו בעזה, קראו לשקול מחדש את יוזמת השלום הערבית, שהפכה למעין אג'נדה של הליגה מאז הסכמי אוסלו.
סוריה מלגלגת
אמנם המשבר בעזה מאחד את העולם המוסלמי נגד ישראל, אך מצד שני הוא גם מעמיק ומחדד את הפילוג בין הציר השיעי איראן-סוריה-חיזבאללה לציר הסוני מצרים-טורקיה-קטאר.
במאמר מערכת של העיתון "תשרין" המייצג את המשטר הסורי, מלגלג הכותב על העמדה של הטריו הסוני כלפי המשבר בעזה. תחת הכותרת "עיתוי מושלם" מנסה הכותב להוכיח כי המהפכות הערביות לא הועילו בדבר. יתר על כן, האי התערבות של מצרים וחברותיה בעזה מוכיחה כי ארה"ב ואירופה החליפו את המשת"פים הישנים שלהן בחדשים ורעננים, שגם הם מצייתים לפקודותיהן. עוד מוסיף הכותב כי חולשתה של סוריה בעת הזו היא שמאפשרת לישראל לעשות כרצונה בעזה.
העיתונים הלבנוניים ציטטו לאחרונה את מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה שהתבטא באופן דומה והוסיף כי נתניהו מנהל כעת "מלחמת בחירות", אך בשל "כישלון ישראל במלחמת לבנון השנייה" הנמיכה ישראל את הציפיות בעזה כדי שמלחמתה תיחשב לניצחון. בהתרסה כלפי המדינות הסוניות העשירות, שאל נסראללה: מדוע מדינות הנפט אינן מנצלות את המשבר הכלכלי באירופה ובארה"ב? מדוע הן לא מאיימות בהעלאת מחירי הנפט אם לא תפסיק ישראל להפציץ את עזה?
חמאס סופג עתה מישראל מכות קשות אך עדיין לא אנושות, אך מעולם לא זכה לתמיכה מדינית כה רחבה וגלויה מצד מדינות ערביות רבות כל כך. בסופו של המשבר, תגיע הסולידריות של העולם הערבי עם חמאס לשיאה ויש להניח כי כלפי חוץ הדבר יועיל לו מאוד במישור הדיפלומטי. אולם כלפי פנים, ברמה הצבאית, ישנה סכנה מוחשית לשבירת מאזן הכוחות בין חמאס לג'יהאד האיסלאמי לטובת האחרון. מצב זה ימנע מחמאס, גם אם ירצה, לכפות את ה"הודנה".
לפנייה לכתב/ת 
