קריסטין סקוט תומאס: "זה לא הכי פאן להזדקן"
השחקנית קריסטין סקוט תומאס כבר בת 52 - מה שלא מונע ממנה להמשיך להופיע בסרטים רבים, בהם "בתוך הבית" של פרנסואה אוזון. "הכי גרוע בהזדקנות זה שהעיניים דועכות, ואז את קולטת כמה את דומה לאמא שלך" היא מודה בראיון
כשהבמאי פרנסואה אוזון הציע לקריסטין סקוט תומאס להופיע בסרטו החדש "בתוך הבית", השחקנית הבריטית האלגנטית והאינטליגנטית ("הפצוע האנגלי", "המפתח של שרה"), לא חששה לעבוד עם מי שנחשב פעם ל"הילד הרע של הקולנוע הצרפתי". להיפך, היא ידעה עד כמה אוזון, ההומו המוצהר, מפליא להנפיק הופעות משחק מרשימות מכל הכוכבות והדיוות איתן הוא עבד, מקתרין דנב ועד שרלוט רמפלינג. "התסריט היה טוב, משעשע וחכם. אני אוהבת סרטים פיקחים עם דמויות פיקחיות" אמרה סקוט תומאס בראיון שנערך בפסטיבל ונציה האחרון.
"בתוך הבית" שמגיע אל בתי הקולנוע שלנו היום (ה'), עוסק במורה לספרות (פבריס לוקיני) ורעייתו (סקוט תומאס), שעלולה לאבד את משרתה כמנהלת גלריה, בשל מות הבעלים של הנכס. אשת האמנות מנסה להציל את הגלריה האנינה, ולהפוך אותה ליותר מסחרית בהתאם לדרישות היורשות. במקביל, הבעל המתוסכל מתחיל לטפח את אחד מתלמידיו - נער בעל כשרון כתיבה שכותב על חיי המשפחה הבורגנית של תלמיד בודד, לו הוא עוזר בשיעורי המתמטיקה.
המורה מעודד את התלמיד הכותב לפלוש ולהציץ יותר ויותר לחיי משפחת החבר ולתעד אותם. "ההתעניינות של הדמות שלי ושל בעלי בכתיבה של התלמיד, הופכים לאובססיה, ווזה נהייה מוזר", מעידה סקוט תומאס. "הם מתאהבים במשפחה הבנאלית עליה התלמיד כותב. הם ממש הופכים למרגלים. מה שעניין אותי ביותר זה היחסים בין הזוג שמתמכר לחיבורים האלה, שמשפיעים על הזוגיות שלהם, ומפרים את חייהם. 'בתוך הבית' הוא סרט על אמנות שמחקה את החים, ועל החיים שמחקים אמנות, ועל האבסורדיות שבכך".
הבמאים עומדים בתור
אחרי אוזון, סקוט תומאס הספיקה לעבוד עם הבמאי הדני ניקולס ווינדינג רפן ("דרייב"), ב"רק אלוהים סולח" - סרטו החדש. "לא הייתי צריכה להתאמן לכבוד הסרט הזה, למרות שניקולס טוב באקשן. מה שכן, אני מגלמת מישהי מאוד לא נעימה שחשה אשמה". אחרי שעבדה עם אוזון ו-ווינדינג רפן, לא מפתיע שסקוט תומאס, בריטית שבחרה לחיות בפריז, מרגישה ברת מזל שהיא מצליחה לשרוד בגיל 52, בתעשייה בוגדנית, שלא במיוחד מטפחת שחקניות מזדקנות.
"יש כמה גברות קשישות כמוני שמצליחות לשרוד", היא אומרת בחיוך. "אני מקבלת עכשיו תפקידים הרבה יותר מעניינים מבעבר. אבל אני לא יכולה לתת לך סיבה לכך. מישהו טען שזה אולי בגלל שאני אמיצה יותר. אבל אני לא חושבת שאני יותר אמיצה, אלא יותר הרפתקנית. ומדובר בשני דברים שונים. אני לא מרגישה עכשיו שאני צריכה דרך התפקידים שלי להכריז בפני כולם מי אני.
"כשהייתי שחקנית צעירה, היה חשוב לי לשים הרבה מעצמי בכל דבר. היום אני לא חשה ככה, ואני יותר ממציאה ויצירתית. המשחק מאפשר לי להעמיד פנים בהרבה תחומים. ככה אני מעיפה דברים מהסיסטם שלי".
ואיך החיים אחרי גיל 50?
"אף פעם לא דמיינתי איך זה להיות בת 50. אני זוכרת כשרישיון הנהיגה שלי פג בגיל 40, זה היה הלם. קורים לי עכשיו הרבה דברים טובים, והשגתי בחיי הרבה יותר ממה שדמיינתי, אז הכל טוב. ואני כבר ממתינה לשאלת הניתוחים הפלסטיים המתבקשת...".
אחסוך אותה ממך.
"זה יהיה עצוב להתנגד להתבגרות. האמת שזה לא הכי פאן להזדקן. הדבר כי גרוע בהזדקנות זה שהעיניים שלך דועכות וצריכים עזרה לראייה או תיקון, ואז את קולטת כמה את דומה לאמא שלך. זה הדבר הכי מפחיד. אבל מה אני יכולה לעשות בעניין. אני, בניגוד לאנשים אחרים, צריכה לראות את ההתבגרות הזאת על מסך מאוד מאוד רחב. אף פעם לא שמתי תשומת לב רבה לאיך שאני נראית, ולא ביקשתי מהצלמים או מהתאורנים שאראה יותר טוב, אבל עכשיו אני מתחילה לבקש מהם לדאוג שאצא טוב.
"מה שטוב בסרטים אירופאים, זה שהיוצרים שלהם גורמים לך להראות מצוין. אתה אמנם נראה בן 50, אבל אתה נראה נהדר. ואילו באנגליה שמים לך את המצלמה ישר בפרצוף - אתה בן 50, ואתה מכוער. זה מרגיז אותי שלא איכפת להם ושהם לא עוזרים לי. אני צריכה להילחם איתם, וגורם לי לאי נוחות. אני בסך הכל מבקשת שהם יהיו נחמדים ומתחשבים".
עם הפנים להוליווד
סקוט תומאס חושבת גם ש"האמריקאים מתחילים להיות חכמים יותר בעניין היחס לשחקניות מעל 40. וככה שחקניות בגילי עדיין עובדות. למזלי אני יכולה לעבוד גם בצרפתית. לקולנוע הצרפתי יש היסטוריה ארוכה של קבלה ושימוש בשחקניות זרות, כמו רומי שניידר ושרלוט רמפלינג שהפכו לכוכבות גדולות בצרפת".
ואיך את מגדירה את עצמך?
"אני לא מגדירה את עצמי. אני לא חשה פטריוטיות כלפי אף צד. ליל הסיוטים הכי גדול שלי הוא כשמתקיים משחק ראגבי בין הנבחרות של בריטניה וצרפת. האמת שצפיתי קצת בחגיגות שנערכו לאחרונה לכבוד המלכה אליזבת השנייה. ואילו במהלך האולימפיאדה הנהדרת, שנערכה בקיץ בלונדון, הרגשתי גאווה באי הקטן, שמצמיח כל כך הרבה ספורטאים נפלאים.
"ברגעים כאלה, אתה גאה במולדת שלך. אבל אני לא חייה באנגליה יותר, למרות שאני עובדת בה לפעמים. הבית שלי הוא צרפת. אני שמחה שבשעתו לא הלכתי לגור בהוליווד למרות ההצעות שקיבלתי, בגלל שהיו לי שני ילדים קטנים, ולהעביר אותם לאמריקה זה היה מאוד מורכב. אני גם מאוד אירופאית בנשמתי. ואני לא חושבת שהייתי מאושרת לחיות בהוליווד".
ואם מדברים כבר על זהות ובית, סקוט תומאס מעידה שהיא לפעמים נקשרת למקומות בהן היא מצלמת את סרטיה. "למשל, אחרי שסיימתי את 'הלוחש לסוסים', התקשיתי לעזוב את מונטנה. הייתי שבורת לב ולא רציתי לעזוב. למרות שלא התאהבתי בצילומים האלה באף אחד. שהיתי במונטנה שלושה חודשים, וזה הרבה זמן. הרגשתי שאני מכה שורשים. מאוד התאקלמתי בסביבה, וממש השתקעתי שם, והבאתי איתי רהיטים, ואז כשהייתי צריכה לעזוב, ולחזור הביתה, זה היה קשה לי".
