כבר לא בעל הבית. עמוד הענן של אבו מאזן
יו"ר הרשות מביט בדאגה במראות שמגיעים מעזה. התמיכה הבינלאומית שהוענקה לחמאס, הניצחון התודעתי והעמידה מול צה"ל קיבעו את התנועה כבעלת הבית הבלעדית. כדי לחזור ולהנהיג את הפלסטינים צריך אבו מאזן להגיע לפיוס פנימי ובמקביל לחדש את המו"מ עם ישראל. אבל איך עושים את זה?
תהלוכות השמחה ההמוניות ברחובות עזה עם כניסתה של לתוקף של הפסקת האש, עוררו תחושות של דאגה במוקטעה ברמאללה, מרכזה השלטוני של הרשות הפלסטינית. התוצאה הבולטת לעין עם סיומו של מבצע "עמוד ענן" היא הפיכתה של חמאס לתנועה פוליטית לגיטימית הלוקחת חלק מרכזי בעיצוב המדיניות וסדר היום האזורי.
עמידתה של חמאס ביעדים המדיניים שהציבה לעצמה קיבעה בתודעה הפוליטית האזורית שהיא למעשה בעלת הבית הבלעדית על המתרחש ברצועה ולא ניתן להתעלם עוד מהמשך שלטונה. החיבוק החם שקיבלה ממשלת חמאס משרי החוץ של הליגה הערבית, לצד הביקורים הרשמיים של ראש ממשלת מצרים ושר החוץ הטורקי, שברו את המצור הדיפלומטי שהטילה על ישראל על הרצועה, אבל בעיקר פגעו ישירות באבו מאזן.
למעשה, מאז 1974 היה אש"ף - הארגון שבראשו עומד אבו מאזן (בנוסף לתפקידו כיו"ר הפתח) - בעל מעמד דיפלומטי
במרחב הערבי והבינלאומי כנציג היחיד של העם הפלסטיני. את המעמד הזה חמאס מנסה עכשיו לקעקע. מאז הקמתה ב-1988 הציבה חמאס את עצמה כאלטרנטיבה רעיונית-מדינית-חברתית לאש"ף על פלגיו השונים. עמידתה האיתנה במערכה האחרונה, והעובדה שהישגיה המדיניים הם תוצר של מערכה צבאית, מציבים בפני יו"ר הרשות בעיה חמורה.
הדרך שאותה ניסה אבו מאזן להתוות מאז נבחר לנשיא הייתה הגשמת חזון הקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 1967 תוך כדי משא ומתן מול ישראל. השנים האחרונות לא עשו איתו חסד, מאחר שהקיפאון במו"מ לצד אובדן השליטה ברצועת עזה ב-2007, שללו ממנו את האפשרות להציג לבני עמו הישגים מדיניים.
אל מול דרך הפשרה של אבו מאזן הציבה חמאס אלטרנטיבה בדמות המשך המאבק המזוין, שאותה היא מכנה ג'יהאד. מאבק זה היה חלק מהאתוס שליווה את צמיחת הפתח בשנות ה-60 וכעת נטען שהיא זנחה את מחויבותה לסוגיה הפלסטינית, וחמאס היא למעשה יורשתה החוקית.
פתח עלולה להתיר את הרסן מעל חברי התנזים
עצם העובדה שחמאס הצליחה לייצר הישג מדיני לאחר מאבק צבאי היא מבחינת תמרור אזהרה לאבו מאזן. חוסר יכולתו לייצר הישגים מדיניים מוחשיים, לצד המשבר הכלכלי שחווה הגדה המערבית, הם מבחינתו חבית חומר נפץ שעלולה להתפוצץ בכל רגע נתון.
המערכה בעזה התרחשה בסמיכות למהלך המדיני שאבו מאזן מנסה לקדם כהמשך למאמציו הדיפלומטיים מספטמבר 2011. המצב הגיאו-פוליטי השתנה מאז, הכישלון של אבו מאזן לייצר הישג ממשי בשטח לצד הגיבוי הפוליטי שחמאס זכתה לו, הביאו להיחלשות הדרגתית ועקבית במעמדו של יו"ר הרשות ברחוב הפלסטיני.
כעת ינסה אבו מאזן במלוא כוחו להשיג הכרה בינלאומית במעמדה של הרשות כמדינה לא חברה במוסדות האו"ם. הוא לא יכול לסגת ממאמציו וחייב להוכיח שביכולתו לייצר הישגים מדיניים, אבל גם ההישגים שהוא רואה בחזונו לא מעוררים התלהבות ברחוב הפלסטיני. העובדה שהחמאס הצליח לשרוד שמונה ימים של הפגזות קשות, תוך כדי ייצור אופציה התקפית שפגעה בלב מדינת ישראל, היא זו שמעוררת את דמיון ההמונים.
מבחינת הלך הרוח ברחוב הפלסטיני, אחד מהמחזות הנדירים שנראו ברחובות עזה עם סיום הלחימה היה מעין מופע של אחדות לאומית. אבו מאזן, שקורא את המפה הפוליטית, מיהר להכיר בהישגיו של החמאס וניהל שיחת טלפון עם ראש ממשלת חמאס בעזה, איסמאעיל הנייה, ובירך אותו על הישגי ההתנגדות. לראשונה מזה זמן רב הונפו דגלי פתח לצד דגלי חמאס בעצרות ניצחון משותפות בעזה. גם בעצרות שהתקיימו בגדה המערבית הונפו דגלי החמאס לצד דגלי פתח, אם כי בראמאללה הושם דגש על הנפת הדגל הלאומי ולא על דגלי הארגונים השונים.
האנרגיות האצורות ברשות עומדות להתפרץ
האתגר שעומד בפני אבו מאזן אינו פשוט. שאלת הייצוג המדיני נשמטת כרגע מידיו וחמאס הופכת למתחרה מדינית במרחב הערבי. לצידה, גם תנועת הג'יהאד האסלאמי עושה מאמצים להפוך לשחקן פוליטי בעל יכולת השפעה ממשית. אבו מאזן נדרש לייצר דרך שתאפשר לו להכיל את האנרגיות האצורות ברחוב הפלסטיני מלהתפרץ. המרחב הציבורי הפלסטיני מאמץ כרגע את שפת החמאס הגורסת כי לא ניתן להגיע להישגים או להבנות מול ישראל ללא שימוש בכוח.
כדי לשמר את הלגיטימיות של שלטונו אבו מאזן הוא נדרש לייצר הידברות ישירה מול ישראל ולהניע תהליך מדיני שיפיח תקווה בגדה המערבית. תהליך מדיני והידברות ישירה ידרשו הפעלת לחץ אמריקאי על שני הצדדים. משא ומתן מדיני בין אבו מאזן לבין ישראל הוא ההישג המדיני הברור ביותר שיכול להקנות לרשות הפלסטינית מרחב תמרון פוליטי ולהציב סדר יום מול דרכה של החמאס.
האתגר השני המונח לפתחו של אבו מאזן הוא הפיוס הפנים פלסטיני. משמעות ההצהרות של בכירי החמאס שלפיהן הם תומכים במאמצי אבו מאזן להכרה במוסדות האו"ם יכולים להוות גשר להאצת יישום הסכם הפיוס שנחתם כבר בעבר. עצם הכרזה זו מעיד על פרגמטיזם בהתנהלות החמאס, שכן הכרה במדינה פלסטינית במוסדות האו"ם משמעותה הכרה בקיומה של ממדינת ישראל, דבר העומד בניגוד מוחלט לאמנת חמאס.
על מנת להישאר שחקן מרכזי, אבו מאזן חייב למצוא פתרונות לאתגרים אלו. היחלשותו פירושה יצירת אווירה של אי יציבות בגדה המערבית - אי יציבות שיכולה לגלוש במהרה לסבב של אלימות נוספת. אך הפעם בדמות אלימות עממית ולא בצורה של מערכה רקטית.
* ד"ר עידו זלקוביץ, מומחה לחברה ופוליטיקה פלסטינית, מלמד בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ועמית מחקר במרכז עזרי לחקר איראן ומדינות המפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה. ספרו, "תנועת הפתח - איסלאם, לאומיות ופוליטיקה של מאבק מזוין", ראה אור לאחרונה בהוצאת "רסלינג"
לפנייה לכתב/ת 
