המתת חסד: "איכות חיים עדיפה על אריכות חיים"
ליאור, חולה בטרשת נפוצה, פיזר 45 מכתבים בין מכריו כדי שלא יאריכו את חייו ולאה תמכה בהחלטת אמה שסירבה לקבל סיוע ונפטרה מסרטן. המתת החסד וההתאבדות של קרן ומרדכי שטלריד העלתה מחדש לדיון ציבורי את שאלת זכות האדם על מותו. סגן שר הבריאות משוכנע: "רצח וחסד נוגדים זה את זה"

ליאור (37) הוא רופא שסיים פוסט דוקטורט במדעי הרפואה בטכניון. תעודת בגרות קיבל כבר בגיל 14, למד לתואר ראשון בפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב, משם המשיך לבוסטון כדי לסיים תואר שני בתרפיה באמנות וכשחזר לארץ החל בלימודי רפואה. ליאור לוקה בטרשת מתקדמת ראשונית-התקפית - הסוג הקשה ביותר שמאובחן רק אצל כ-5 אחוזים מהחולים בטרשת נפוצה. בשבועות האחרונים חלה החמרה במצבו. הכאבים מקשים עליו לישון ומערערים כל תקווה. המתת החסד שביצע בשבת ד"ר מרדכי שטלריד בבתו קרן, שסבלה ממחלה סופנית, עוררה בו מחשבה על גבולות ההתערבות של המערכת הרפואית בזכותו של אדם למות בכבוד, במינימום סבל.

 

 

מושב ניר ישראל בסוף השבוע. "החקיקה בעייתית" (צילום: אבי רוקח)
מושב ניר ישראל בסוף השבוע. "החקיקה בעייתית" (צילום: אבי רוקח)

     

    הדוקטורט שלו עסק בתהליכי קבלת החלטות של רופאים בסוף חייהם של מטופלים. "בחנתי עד כמה רופאים יאריכו חיים בכל מצב", הסביר. "בסופו של דבר הדעות חלוקות ולכן צריך לפתח חינוך רפואי ומודעות. לדבר על

    הנושא. יש הרבה מקום לפיתוח בחקיקה בישראל, כי זו הקיימת בעייתית. המון מקומות בחוק לא ברורים ומותירים מקום לפרשנות, אבל כשמדובר בחיי אדם אין מקום לפרשנות או לטעויות. הגיע הזמן שרופאים יפסיקו לעשות מחיים של מטופלים צחוק".

     

    ד"ר שטלריד (66), מנהל המכון ההמטולוגי בבית החולים קפלן, בחר לשים קץ לייסוריה של בתו קרן. על פי ההערכה, הוא הזריק אוויר לכלי הדם של בתו בת ה-33, ולאחר מכן התאבד. במשטרה מצאו בזירה מכתב שהשאיר, ובו פירט את הסיבות שהובילו אותו למעשה. במכתב טען שטלריד שהוא ובתו החליטו לנקוט את הצעד אחרי שהבינו כי סיכויי החלמתה אפסיים.

     

    ליאור מכיר את ההתמודדות עם מחלות סופניות הן מנקודת מבטם של הרופאים והן מניסיונו האישי כחולה. הוא לא אומר זאת במילותיו שלו, אבל בין השורות אפשר להבין שלא ימהר לסמוך על המערכת שלא תאריך את חייו כשהכאב יהיה כבד מנשוא. "אני כל כך מפחד מהעתיד וממה שצפוי לי, עד שהסדרתי מסמכים ברורים בבית המשפט המורים לא להאריך את חיי ופיזרתי אותם בין 45 חברים, כדי שכולם יידעו", סיפר. "הסיבה שביקשתי לא להתראיין בשמי המלא היא שעמיתיי הרופאים מתנגדים לדעתי. הם לא מסוגלים לראות אותי, החולה - כאדם. רופאים הפכו למשהו מאוד טכני, הפכנו להיות רופאי היי-טק שלא מקשיבים באמת לחולים שלנו". 

     

    הזכות לא לסבול - דרושה חקיקה

    טל התייתמה בשלוש השנים האחרונות משני הוריה. אביה, חולה סרטן, נפטר בתחילת 2010 ואת חודשי חייו האחרונים הוא העביר במחלקת מונשמים עם כמות גדלה והולכת של משככי כאבים. למשפחה היה ברור שהרופאים מאריכים במקביל הן את חייו והן את סבלו, אבל לא היו לו המסמכים הנדרשים, ולכן לא ניתן היה להפסיק את הטיפול.

     

    ליצמן. "רצח וחסד - מנוגדים" (צילום: אריאל ירוזולימסקי)
    ליצמן. "רצח וחסד - מנוגדים" (צילום: אריאל ירוזולימסקי)
     

    אצל אמה הסיפור כבר היה שונה. "לאמי, שנפטרה ביולי 2011 מסרטן ריאות, היה כרטיס של עמותת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד)", היא מספרת. "היא יזמה בעצמה את הקשר איתם, ופשוט החזיקה אצלה כרטיס של העמותה שמבקש לא להאריך את חייה באופן מלאכותי. היא תמיד התנגדה להארכת חיים מלאכותית והייתה חריפה בעניין גם כשהתגלה הסרטן בגופה".

     

    העמותה הוקמה במטרה לסייע לחולים סופניים בליווי בנבכי הבירוקרטיה המורה על הפסקת טיפול להארכת חיים, מבססת את פעילותה על ההנחה שלאדם יש בחירה ושליטה מלאה לגבי מה הוא רשאי לעשות בגופו הן בחייו והן לקראת מותו.

     

    האם התמקדה בנושא אחד עיקרי: היא לא הייתה מוכנה לסבול. לכן בהתחלה עוד הסכימה לנסות טיפולים ניסיוניים, אבל כשראתה את ההידרדרות שמה לזה סוף. "היא פשוט הייתה בבית", מספרת בתה. "ביום האחרון לחייה הזמנתי אמבולנס והראיתי את הכרטיס מיד כשהגענו לבית החולים. אני לא יודעת מה עשו או לא עשו שם, אבל היא נפטרה עוד באותו הלילה. הכרטיס היה עבורה כמו דגל שאותת כי היא לא מוכנה לסבול".

     

    היא סבורה שחובה להסדיר את הנושא באופן חוקי כדי שמקרים כגון זה של משפחת שטלריד לא יחזור על עצמו. "חשוב שהחלטות על מוות בכבוד יהיו מעוגנות בקריטריונים נוקשים שמובאים בפני ועדה, כך שהעניין לא ייוותר בידי רופא זה או אחר", אמרה. "זכות האדם על גופו וחייו הן זכויות יסוד ובמדינות מתוקנות במאה ה-21 הן צריכות להיות מעוגנות בחקיקה. מניעת הסבל עבור אלה שממילא נוטים למות היא חובה. חייבים לאפשר לאנשים למנוע סבל מיותר לפני מותם".

     

    הטפסים שגואלים אדם מסבלו

    לאה, שאמה הייתה חברה בעמותת ליל"ך, סיפרה: "עוד כשהייתה בריאה, אמי דגלה בזכות האדם למות בכבוד. היא העדיפה איכות חיים על אריכות חיים. היא לא רצתה להפוך לעול על אחרים כשלא תוכל עוד לתפקד באופן עצמאי ולקבל החלטות. בשנת 2000 הפכה לחברה בעמותת ליל"ך וחתמה על כל הטפסים והאישורים הנדרשים. ב-2010 היא לקתה בסרטן הדם וחלה הידרדרות במצבה, עד שבספטמבר 2011 התגלה גם גידול שלחץ על מוחה והסב לה כאבי תופת. היא היתה בת 76 כשמתה. צעירה. בחודש האחרון היא חטפה גם אירוע מוחי והחליטה לא להילחם. היא הפסיקה לאכול ולשתות וסירבה לקבל סיוע".

     

    המתת חסד במשפחת שטרליד - כתבות נוספות ב-ynet:

     

    באשפוז האחרון שלה במחלקה האונקולוגית ביקש הצוות להמשיך בטיפולים ולנסות למצוא פתרונות, אבל לאה הסבירה להם שאמה לא מעוניינת לחיות במצבה ויש לכבד את בקשתה. "הרופאה סירבה להפסיק את הטיפול ושאלה אותי מניין לי לדעת מה אמי רוצה", המשיכה לאה. "רק אחרי שהצגתי את הטפסים נרשם שינוי בגישה. ארבעה ימים לאחר מכן אימא שלי נפטרה. אם היא לא הייתה חותמת על הטפסים היא הייתה ממשיכה לסבול".

     

    גם כיום ממשיכה לאה לעודד את מי שמרגיש כמו אמה לחתום על הטפסים: "הגיע הזמן שגם מדינת ישראל תקנה לכל אדם זכות על גופו ועל מותו, בדיוק כמו בנושא ההפלות. לאף אחד אסור לקבל החלטה על גופי ומותי במקומי. המקרה שאירע בסוף השבוע היה יכול להיראות שונה לחלוטין ולהסתיים אחרת אם המצב בישראל היה שונה חקיקתית והיה סעיף בחוק המתיר לאדם לא להאריך את חייו".  

     

    לי ולך

    בליל"ך נאבקים על הזכות למות באמצעות מרשם רופא וכבר פנו לאחרונה לחברי כנסת, אולם הכנסת פוזרה בינתיים ובעמותה מקווים שאחרי הבחירות הקרובות יהיה מי שירים את הכפפה. 

     

    "במדינה דמוקרטית אדם יכול לחיות לפי השקפתו ואמונתו כל זמן שהוא לא עובר על החוק, אבל זה לא קורה כשאדם מגיע לרגעים לפני מותו, אז הוא נתון בידי הרופאים", אמרה יו"ר העמותה, בינה דיבון. "עד לפני כמה שנים הרופאים היו שבויים בהכרה שהם צריכים להילחם על החיים גם כשהחיים אינם חיים. אנחנו אומרים שזה תלוי ברצונו של האדם: יש אנשים שאומרים שברגע שלחייהם אין איכות הם לא רוצים לחיות יותר, ואז צריך לתת לטבע לעשות את שלו".

     

    לדבריה, בהולנד, בבלגיה ובלוקסמבורג יש המתת חסד פעילה, ושם בסיומו של הליך מסודר, מותר לרופא להזריק במו ידיו את הרעל לחולה. "בשווייץ הרופא יכול לתת מרשם ממית, בתנאי שהוא לא נהנה, כלומר שהוא לא יורש. בשלוש מדינות בארה"ב - אורגון, וושינגטון ומונטנה - ניתן למות באמצעות מרשם רופא בתנאי שהחולה סופני. בארה"ב החולה הולך עם המרשם הממית לבית מרקחת, ומרגע זה ההליך נמצא באחריותו שלו. הוא לוקח את התרופה הממיתה בכוחות עצמו".

     

    דיבון הסבירה כי במדינות רבות אחרות אין חוק המאפשר המתת חסד, "אך בבית החולים מיידעים את משפחת החולה שקיימת האפשרות הזו, והם יכבדו אותה אם יבחר בכך. בארץ יש את חוק החולה הנוטה למות, שפותר באופן חלקי את הבעיה".

     

    חוק החולה הנוטה למות מ-2005  בא להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות "תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים לבין ערך אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים. חוק זה מבוסס על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל עקרונות יסוד בתחום המוסר, האתיקה והדת. בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, מצבו הרפואי, רצונו ומידת סבלו הם השיקולים הבלעדיים".  

     

    אך החוק מנוסח באופן שניתן לפרשנות. לפיכך לדברי סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, "ערך החיים חשוב מעל לכל דבר אחר בעולם. כדי להציל חיים, כל חיים של אדם, בכל מצב שהוא, מותר אף לחלל שבת וכדומה. יש להתנגד לכל אפשרות להפסקת חיי הזולת, כולל במה שקרוי בטעות 'המתת חסד', שכן רצח וחסד נוגדים זה את זה". 

     

    לפנייה לכתב/ת
      קישורים ממומנים
       תגובה חדשה
      הצג:
      כל התגובות לכתבה המתת חסד: "איכות חיים עדיפה על אריכות חיים"
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      לפני מות
      הבת קרן שטלריד. החליטו יחד על המעשה
      צילום רפרודוקציה: אבי רוקח
      ד"ר מרדכי שטלריד
      ynet ספיישל