שירה: "מטבע נופל מכיסו של איש"
"ולא/ בוחר צד - / נשאר על עקבו/ בהמשך הרחוב יש הפגנת נגד (יש שיגידו תמיכה)/. שלושה שירי פרישוּת ממצבים קולנועיים בעברית, מאת אודי שרבני
השיר הישראלי הכי טוב בכל הזמנים
כבר חמישה חודשים שעיתונאית מובטלת(כזו שמדי עשר שנים צורפה לצוות כותבים קבוע של גיליונות חג
בהם כבר לא היה על מה לכתוב
ולכן - מדי עשר שנים - דירגו את "הסרט הישראלי הכי טוב בכל הזמנים")
הולכת מדי בוקר לקניון איילון, ניגשת לכּרוז
ומבקשת שיגיד:
"דניאל וקס, דניאל וקס, אימא שלך מחכה לך בשער ירקון".
שיר סימבולי דו צדדי
פנסיי רחוב מרכינים ראש
(יש שיגידו גיבּֽנים).
מטבע נופל מכיסו של איש ולא
בוחר צד -
נשאר על עקבו.
בהמשך הרחוב יש הפגנת נגד
(יש שיגידו תמיכה).
בתחנת האוטובוס שמחכה
למיתוּג מחדש
מישהי עם שווא בתחילת שמה
מחכה להיגוּי נכון
של אהובה.
שיערה אסוף ונח על כתפה
השמאלית
יש שיגידו צֵירי, מלפנים -
אחרים, סֶגול
מאחור.
מחר, אכיר מישהי שלוקחת את הקורס
הצבא הישראלי
בקולנוע
הישראלי.
מסביב לשקעי החשמל הקיר תמיד מלוכלך
מונית שירות, קו 51. שני אתיופים עולים
אבל רק לאחד יש מקום.
שני, נשאר בינתיים על הברכיים. מחכה.
אנשים מעבירים מטבעות
תנועת כף היד היא כמו בריצת שליחים -
הראשון והרביעי הם תמיד הכי מהירים.
מישהו יורד בבורסה, אולי לרוסִייה חסרת פיגמנטים
אולי לא.
עכשיו יש לו, לשני, מקום.
מאחור, אוטובוס רגיל של 51.
אני במונית שירות של מה שניקרא חאפֵּרים.
הם (אנחנו) משהים את האוטובוס עם נהיגה איטית -
האקורדיון שלו נסגר.
במכשיר הקשר, מה שניקרא חאפֵּר אחד אומר למה שניקרא חאפֵּר שני, לבוא לעקוף.
עכשיו זו כבר חסימה בכדורסל.
הוא מגיע, עוקף
ולוקח לקוחות עתידיים בתחנה הבאה; הכל נשאר במשפחה.
דרך המראה של הנהג
אפשר לראות שהיה זה קרב בין שני קווי 12
בגלל ספרות מרובעות.
נהג, אתה לוקח פה שמאלה?
(כן)
אז קצת אחרי הפניה בבקשה.
אני יורד.
נכנס לבית קפה.
שני תסריטאים יושבים ומתווכחים בקול -
האם אומרים מאורע מכונן, או מאורע מחולל.
וככה הסרט נשאר.
בכל מקרה,
מסביב לשקעי החשמל הקיר תמיד מלוכלך.
אודי שרבני הוא כותב. ספרו "למה אתה לא מחייך", ראה אור בהוצאת מודן.
לפנייה לכתב/ת 
