"רק למקרי חירום" - יום שלישי לשביתת האחיות

תקן של שנות השמונים. מחסור חמור בצוותים, עבודה מסביב לשעון, עומס חריג ולבסוף - תלוש שכר שמצריך ויתורים רבים בעת מילוי עגלת הקניות בסופרמרקט, כך תיארו היום (ד') אחיות ברחבי הארץ את עיסוקן, בצל הכניסה ליומה השלישי של שביתתן. "אני נדרשת לטפל ביותר חולים בפחות זמן ובאותה משכורת", סיפרה אחת מהן. "שלשום עבדתי לילה, אתמול ערב והיום בוקר. הילדים יודעים שאני כל היום בעבודה".

עוד עדכוני בחירות - באתר הבחירות של ynet

כל החדשות הכי חמות - גם בעמוד הפייסבוק 

דליה רובין, אחות חדר ניתוח בבית החולים סורוקה בבאר שבע במשך כ-30 שנה, סיפרה כי "אחיות עובדות בעומסים בלתי רגילים. הן למדו לעבוד בעומס ובלחץ והגיעה השעה שנתחיל לעבוד כמו בני אדם. אנחנו מטפלים בחולים ולא עובדים במפעל. צריך להפוך את מקצוע הסיעוד לאטרקטיבי, כי אנשים בורחים מהמערכת וצעירים לא רוצים להגיע".

"אין אחות לרפואה": מחאה בבילינסון (צילום: יהונתן צור , עריכה: גלי כץ)

גילה לוי, יושבת ראש ועד העובדים של אחיות בית החולים, הוסיפה כי כשמונתה לתפקידה וראתה את תלוש השכר של עמיתותיה, "חשכו עיניי. הוותיקות מקבלות השלמה לשכר מינימום, זה אבסורד. איך אחיות שלמדו כל כך הרבה שנים, מרביתן עם תואר ראשון ושני, מקבלות השלמת שכר?".

על פי סמדר המלי בת ה-30, שעובדת זה שבע שנים כסגנית אחות במחלקה האורטופדית ואוחזת בתואר ראשון ושני, "היחס בין האחיות למטופלים הוא נמוך. יש אחות אחת על כל 10-14 מטופלים וזה משליך על טיב הטיפול. אני עייפה כל הזמן ולא מסופקת, מרגישה שאני לא ממלאת את הייעוד שלי".

הפגנה מחוץ לבילינסון. המאבק נמשך (צילום: מוטי קמחי )

לטענותיה הצטרף גם אלכסיי קרוץ, בן 40, ראש צוות במחלקה ואח זה 22 שנה, מתוכם 15 שנה בארץ. "אנחנו בקושי מספיקים לתת טיפול ועובדים לפי תקן משנות ה-80. מאז האוכלוסייה גדלה, תוחלת החיים עלתה וחולה שמגיע לגיל מכובד דורש טיפולים רבים יותר. המחלקה מגיעה עד ל-44 חולים ומשמרת לילה בנויה משתי אחיות וכוח עזר. כלומר, אחות אחת ל-22 חולים".

הוא הוסיף כי עמיתיו נשארים אחרי שעות העבודה כדי להספיק לבצע את מטלותיהם, בעוד אנג'לה קצב, אחות אחרת במחלקה, שעובדת כבר 18 שנה, התלוננה כי "אנחנו לא מספיקים לתת מים לחולים. משנה לשנה זה הולך ונהיה גרוע יותר, אנחנו כבר לא רואים את העתיד".

שביתת האחיות ברמב"ם (צילום: אבישג שאר-ישוב)

בשעות הבוקר עדיין לא הורגש לחץ במחלקות בית החולים רמב"ם, אך אמש שהו בחדר המיון 42 חולים שטופלו על ידי שתי אחיות בלבד. בבית החולים הסבירו כי מספר החולים המועט יחסית נובע מכך שרבים העדיפו שלא להגיע כלל למוסד הרפואי, בשל השביתה, בעוד לאחרים נמסר כי הטיפולים שהיו אמורים לעבור - נדחו. במחלקות הפנימיות, עם זאת, העומס גבוה הן בשל התחלואה העונתית והן בשל העיכוב בשחרורים, שנובע מכך שחלק מהבדיקות לא מתקיימות או שמתקיימות בקצב איטי.

מי שחש את השלכות השביתה על בשרו, הם חולים שאמורים לעבור טיפולים שגרתיים לכאורה, ונדחים פעם אחר פעם. "כבר כל השבוע אני בצום. כל יום חושב שהיום אולי זה יקרה, אבל כבר ארבע פעמים אמרו לי שמבטלים", סיפר ל-ynet אריה מגדל, תושב קריית מוצקין שיחגוג מחר את יום הולדתו ה-64 ומאושפז לקראת בדיקת גסטרוסקופיה שמחייבת צום של מספר שעות. "לבדיקה הזו אני מחכה, מחכה, מחכה, מחכה כבר ארבע פעמים וזה כל פעם מבוטל. זה פשוט נורא".

למרות המצב הקשה, מגדל מאמין שהשביתה ודרישות האחיות מוצדקות. "הן עובדות מאוד קשה. ימים, לילות. לא רואות את המשפחה והילדים. רואים כאן כמה הן עובדות".

אורנה מחיפה מלווה בבית החולים את אמה, שסובלת מזיהומים חוזרים ומאושפזת במחלקה פנימית ג'. "אנחנו מרגישות את השביתה היטב. יש מחסור בצוותים, היום אפילו היה משבר שנגרר למריבה קלה, למרות שאנחנו מבינות את המניעים", אמרה. "לפעמים עוברות כמה שעות מאז שקראנו לאחות ועד שהיא מגיעה. אין אחות שיכולה לקלח את החולה. חולה שאין לו משפחה או מטפל שישגיח עליו, הוא פשוט מסכן".

במחלקת הרנטגן בבית החולים ביטלו בכל אחד מימי השביתה עשרות טיפולים שאמורים להיות מבוצעים בהשגחת אחיות. מדי יום רביעי, למשל, מוזמנים חמישה חולים לבדיקות FNA, ביופסיה המבוצעת תחת CT ובודקת נוכחות של ממצאים חשודים בריאות. בכפוף לכך, המוזמנים לבדיקות היום קיבלו הודעות על ביטולן ודחייתן למועד לא ידוע.

"אנחנו פה רק למקרי חירום", אמר נועם אילוז, אח במיון ובמחלקה שנשוי לאחות שאותה הכיר בבית החולים וחובק עמה תינוקת בת חמישה חודשים. משכורת היסוד שלהם כ-3,200 שקל, בתוספת תשלום לכוננויות, תורנויות לילה וסופי שבוע - אינה מאפשרת פרנסה מכובדת. "אחרי שאתה משלם משכנתה ומעון, אתה צריך להתחיל לחשוב מה לקנות בסופר ומה לא. בשביל משכורת נורמלית אתה צריך לעבוד שבתות ולילות, ואני גם עובד ככונן במד"א", סיפר. "אני ואשתי באותה סירה, יצא שבמשך שבועות לא היינו נפגשים אלא בזמן החלפת המשמרות".

הפגנת האחיות בבילינסון (צילום: מוטי קמחי )

"העומס הוא בלתי אנושי", הגדירה ראיפה ג'בארין מחיפה, אחות ברמב"ם כבר 24 שנים. "אני עובדת ברנטגן קרוב ל-12 שנה. הפעילות פה גדלה בתקופה זו פי שלושה, אולם מספר האחיות גדל מאז מ-5 ל-8 בלבד. לי יש היום שני סטודנטים בבית ואני בקושי מצליחה להחזיק אותם".

הבעל ממתין לניתוח, אשתו מפגינה

דליה הדר, יושבת ראש הוועד של אחיות בית החולים "בילינסון", סיפרה תוך כדי הפגנה כי גם אלי, בעלה, נפגע

מהשלכות שביתת עמיתותיה. "הוא אמור כבר חודש לעבור ניתוח בעקבות שברים ברגלו, אך זה נדחה שוב ושוב". כאות הזדהות, הוצאה מיטתו לרחבת הדשא שבו התקיימה ההפגנה. "הפסדתי ניתוח, אבל ירדתי לכאן בלב שלם", הסביר. "אתה לא יודע כמה אני חושב שהן צודקות. מגיע להן כל מה שהן מבקשות". אשתו הדגישה: "בעלי חולה סוכרת ויש לו שברים. הוא צריך לעבור ניתוח, אבל אני לא מאשרת לו כי זה לא ניתוח של הצלת חיים. זה לא בשביל הצגה".

"אני עובדת כבר 40 שנה בבית החולים", סיפרה דליה. "עברתי הכול, הייתי אחראית מרפאה, עבדתי במחלקות כירורגיות, עשיתי משמרות, שבתות וחגים. בעלי גידל את הילדים כי אני תמיד הייתי עייפה או ישנה. אנשים לא מבינים את המצוקה ופחות חושבים על האחיות שנמצאות 24 שעות, מחליפות, רוחצות ועושות הכול".