מה רוצים הערבים מהכנסת?
הצעירים הערבים, הצמאים לשדרוג כלכלי ותעסוקתי, נשכחו מאחור ואינם מצביעים. אם המפלגות הערביות לא ישכילו לשלב ענייני חברה בשיח הלאומי-מדיני, יקום גורם אחר ויעשה זאת
בפורום "שולחן עגול", שהתקיים לפני שבועיים במכון הישראלי לדמוקרטיה, הוצגו תוצאות מחקר של קרן אברהם בנושא השתתפות אזרחי ישראל הערבים בבחירות לכנסת. הנקודה המרכזית במחקר, שנדונה בהרחבה, הייתה הירידה בשיעור ההשתתפות שלהם בבחירות. מהמחקר עולה כי למרות העובדה שכ-50% מאזרחי ישראל הערבים אינם מצביעים לכנסת, פחות מ-10% מחרימים את הבחירות ממניעים אידיאולוגיים, כך שהרוב נמנעים בשל אדישות או חוסר עניין בפוליטיקה.
לאחר שעוד ניסיון לאחד את שורות המפלגות הערביות ברשימה אחת כשל כצפוי, התפנו המפלגות הערביות להילחם על כל קול. לנוכח ההערכה שיחסי הכוחות האלקטורליים לא ישתנו גם בבחירות הקרובות, הקרב כעת יתמקד בהעלאת אחוז ההצבעה בקרב המצביעים הערבים.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
זועבי צריכה לעוף, אבל זה לא יפתור דבר / לילך סיגן
בחירות אישיות מדי / זיו לנצ'נר
אז איך מעלים את שיעור ההצבעה?
לטעמי, הגדרת המשימה הזו כ"לאומית" תוך שימוש בססמאות כגון "בחירות גורליות", "לקבוע את עתיד הערבים בתוך ישראל" וכן "להדוף את הימין הקיצוני" - מוטעית ואין בה כדי למשוך מצביעים חדשים מ"הגוש האדיש". כדי לנפץ את בועת האדישות וליצור עניין בבחירות לכנסת, יש להציג את הנוכחות הערבית בכנסת כדבר אטרקטיבי עבור הבוחר הערבי. כלומר, לא רק צודק אלא גם יעיל. דבר שיגרום לבוחר הערבי הפוטנציאלי לקום מכיסאו וללכת לבחור כי "כדאי לו".
השאלה הראשונה שיש לתת עליה מענה במסגרת שיווקה של מימוש הזכות לבחור לכנסת כדבר אטרקטיבי היא - מה הערבים רוצים מהכנסת? ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה ממוקדת וברורה יותר, כך היא תגרום ל"אדישים" ולאלה ש"אין להם עניין להתעסק בפוליטיקה" לחשוב שכדאי להם להצביע ושיש במי לבחור ועבור מה.
במקביל, יש להכיר בכך שאין אפשרות להשיג הכול באמצעות הכנסת. מפלגה ערבית, שבמקרה הטוב יהיו לה 4-3 ח"כים, אינה כול יכולה. לא ניתן באמצעות הכנסת בלבד לחולל מהפכה חברתית, להשיג שוויון מלא בכל התחומים והדרגים, למנוע את כל תופעות הגזענות, להביא קץ למלחמות, להשכין שלום, להקים מדינה פלסטינית או להחזיר את הפליטים.
כדי להשיג את הנ"ל יש צורך בכוח השפעה בכל הרמות, דבר שאין לחברי הכנסת הערבים בהיותם נציגים ברשות המחוקקת בלבד. הם משוללי כוח השפעה, הן בשל היותם קבוצה קטנה ומפולגת, המהווה כ-8%-9% בלבד מהכנסת, והן בהיותם מחוץ לקונצנזוס הציוני. לפיכך, הקמפיין הקלאסי כבר אינו "קמפיין מוכר", ומכאן הצורך בקמפיין אלטרנטיבי עבור מי שאינו מתכוון להצביע.
טכנוקרט פטריוט
קיים צורך בשינוי אסטרטגיית השיווק והתעמולה של המפלגות הערביות בכל הנוגע לנושאים שעליהם הערבים "הולכים לבחור", מבלי להתנתק ממסגרת "הקונצנזוס הלאומי הערבי" בעניינים כגון זהות, שוויון זכויות ונקיטת עמדה בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
העניינים החברתיים בוערים ברחוב הערבי, הציבור הערבי צמא לשדרוג כלכלי, הצעירים הערבים נושאים עיניהם לעולם הגדול, עולם הטכנולוגיה, הקִדמה והקריירה. לא צריך להמציא את הגלגל. קמפיין חברתי-כלכלי מסיבי בצל הקונצנזוס הפוליטי הערבי ולא במנותק ממנו, יעורר את האדישים ויפיח תקווה במיואשים, שפוליטיקה מדינית אינה מדברת אליהם.
שילוב של אנשי עשייה, טאלנטים ואקדמאים מבריקים בתחומים הנ"ל כמועמדים לכנסת, הוא המנוף העיקרי ליצירת התדמית המשודרגת לח"כ הערבי, הפעיל בתחום החברתי כלכלי ואשר "בתוך עמו הוא חי". את השינוי הזה ניתן לייצר במסגרת המפלגות הערביות ה"אותנטיות". קמפיין כזה הוא רק דוגמה אחת מני רבות לשדרוג השיח הקלאסי של תעמולת הבחירות במפלגות הערביות. ולא בכדי אני שם את הדגש על סוגיית הפעילות בתוך המסגרת הפוליטית המקובלת, כי נושאים לאומיים ומדיניים היו ויישארו חשובים מאוד בעיני הבוחר הערבי הממוצע.
מנגד, על המפלגות הערביות לא להישאר שאננות, שכן, יש בסיס להנחה שתקום דמות או קבוצה, בעלת רקורד של עשייה בתחומים הכלכליים החברתיים או העירוניים, לצד "עבר נקי" מבחינה פוליטית. גופים חדשים עשויים לקום ולמתג את הח"כ הערבי כ"טכנוקרט ופטריוט" ששם לנגד עיניו קידום עניינים חברתיים כלכליים מחוץ לקונצנזוס המקובל, בין אם במסגרת ערבית בין בציונית ומבלי להתנתק מהזהות הלאומית. אם המפלגות הערביות לא ימלאו משבצת זו ומהר, גורם אחר ימלא אותה. קהל היעד לכך רחב מספיק - כ- 40%-50% מאזרחי ישראל הערבים שאינם מצביעים כיום.
האם מי מהמפלגות הערביות או המועמדים הערביים ישכילו להריץ קמפיין כזה או לשדרג את הקמפיין שלהם בדרכים יצירתיות אחרות? ימים יגידו.
הכותב הוא עו"ד ופעיל פוליטי, בוגר תואר שני ביישוב סכסוכים
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
