געגועים לבית סבתא: ביקור בדירת רטרו בלב ת"א

הדירה התל-אביבית שבה אנו מבקרים הפעם שונה מאוד בעיצובה מהסגנון המודרני המינימליסטי הרווח בשנים האחרונות. במקום קירות לבנים המשדרים תחושה בהירה ונקיה, התחושה בדירה מזכירה את סגנון הדירות התל אביביות של פעם - המביאות לידי ביטוי את אופי הדיירים.

עוד על עיצוב הבית בביקור בית :

• מאוזן באוויר: בית ענק ומעוצב עם נוף כפרי
• הכי תל-אביבי: הבית שעושה חשק לגור ברוטשילד
• בית בן 70: ביקור בבית משופץ במורדות הכרמל
• הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

   

  
  

בעלת הדירה היא אישה כבת 60 שביקשה לגור ליד הים בתל-אביב. הדירה נקנתה לאחרונה והיא משמשת כיום בית לה ולבנה החייל. כשהאדריכלים ניר רותם ובשמת צפדיה וולף מ-SFARO אדריכלים נכנסו אליה לראשונה, התקבל רושם של דירה מלאת קסם אך חסרת היגיון - המטבח ניצב באמצע המסדרון ובבית היו חללים פנימיים רבים ומיותרים ועומס ויזואלי רב.

מבט מהסלון אל פינת האוכל(צילום: שי אפשטיין)

האדריכלים "ניקו" את הדירה רחבת הידיים, שגודלה 160 מ"ר, מהקירות הפנימיים - וכך התגלה מרחב גדול בצורת ר' עם חזית קטנה הפונה לרחוב ועם מרפסת לחצר הפנימית. השינוי המבני הציף את הדירה באור טבעי ובתחושת אווריריות שלא ניכרו בתכנון הקודם.

פינת העבודה: עץ האמבויה מעניק מלכותיות ומואר באור יקרות טבעי(צילום: שי אפשטיין)

הדירה כוללת שני חדרי שינה לאם ולבנה. לחדר הבן צמודה יחידת אירוח לחברים ובכניסה לבית שוכן חדר אורחים נוסף, המתפקד גם כחדר עבודה. מלבד חדרי השינה, הדירה מכילה מטבח מרווח וחצי פתוח, פינת אוכל, סלון ומרפסת הצופה לעץ עתיק.

מסדרון אור רצוף מקיר לקיר ממלא את החלל(צילום: שי אפשטיין)

החללים המרכזיים בדירה מרוצפים באריחי בטון של גלוסקא, שמיועדים לרוב לשימוש חיצוני כיוון שהטקסטורה שלהם כוללת בליטות. על מנת להתאימם לשימוש פנימי, הם הוחלקו באמצעות רובה ותורמים גם הם ליצירת תחושה מוארת יותר בדירה.

בנוסף, אריחי הבטון משחררים את בעלת הבית, המגדלת כלבים, מ"העבדות" הכרוכה בניקיון מתמיד של שטיחים או שמירה על שלמות הפרקט. שימוש מקורי נוסף באריחים מצוירים קלאסיים, נעשה באזור שתוחם את פינת האוכל והסלון.

פינת האוכל צופה למרפסת הקטנה. שולחן ארוך מעץ בהיר מזמין מסובים לשבת סביבו. מימין מסתתר חדר האורחים(צילום: שי אפשטיין)

בין פינת האוכל לסלון ניצבת גם יחידת אחסון גדולה, עשויה מעץ אמבויה, הכוללת חפצים שירשה הדיירת מסבתה, ולצידם אקווריום שפונה לשני החללים. השימוש באלמנט מלא מים במרכז העץ הכבד, מפיק קלילות הנובעת משילוב בין יסודות שונים במהותם.

כסא נדנדה עתיק ששופץ על ידי הדיירת - אחד הפריטים המקסימים בדירה(צילום: שי אפשטיין)

גוף תאורה עגול מפורניר עץ מכופף, גליף של עץ אמיתי, מתכתב בצבעו עם כסאות פינת האוכל(צילום: שי אפשטיין)

בעלת הבית, שאוהבת לארח ולא פחות מכך לבשל, ביקשה לעצמה מטבח פונקציונלי שאינו מסתתר מפני הסביבה. כך, למשל, נבנתה במטבח נישה בגודל 1.90x1.0 ס"מ, בה מאוחסנים צמד מקררים שאינם פונים אל החלל, אך נוכחותם במרחב מורגשת.

המטבח מוקם במיקומה ההיסטורי של מרפסת שירות סגורה, הפונה לחצר פנימית מוארת. האדריכלים החליטו להשתמש באור הנכנס באמצעות חלונות גבוהים, אך באותה העת נשמרת הפרטיות באמצעות התקנת זכוכית חלבית בחלקם התחתון.

אפילו העמודים לא יעצרו את האור הטבעי; המטבח מואר מכל כיווניו(צילום: שי אפשטיין)

הצצה קלה לחדר האורחים; מאחורי מסך הטלוויזיה מחכה חדר רחצה, הנפרד מהחללים הפרטיים בבית(צילום: שי אפשטיין)

בצמוד לחדרי השינה שוכנים שני חדרי רחצה נפרדים, המחוברים ביניהם בחלון אוורור, שהותקן כיוון שחדר הרחצה של הבן מוקם בתווך המבנה ואינו סמוך לקיר חיצוני. המקלחת של האם מרווחת, ובעיצובה ניתן לראות את המשך החיבור בין הצבע החום לאור, כאשר הריהוט והריצוף מאופיינים בגווני חום וחלון גדול, הניצב ממול, ממלא את החלל באור יום טבעי.

חדר רחצה בגווני חום, עם נגיעות קלות של לבן, שזוהרות באור השמש הנכנס(צילום: שי אפשטיין)

חדר השינה של האם: חמים ומודרני, עם ארונות מרהיבים בעלי דלתות מחורצות(צילום: שי אפשטיין)

אין ספק שהתוצאה הסופית מעוררת התפעלות וגלי נוסטלגיה לדירות שהיו פה פעם. בניגוד ל"הול" המסורתי וסגירת החללים באמצעות דלתות, החלוקה, המבוססת על ריצוף מעניין ורהיטי עץ התוחמים את החללים, מעוררת געגועים מודרניים לבית סבתא.

הכתבה באדיבות www.bvd.co.il - פורטל עיצוב הפנים מבית המגזין "בניין ודיור"