שתף קטע נבחר

רק באמריקה

מהחנון של הניקס עד הגימיק של הג'טס. מהשביתה של שופטי ה־NFL עד התחרותיות הנדירה של הליגה. מהעונש חסר התקדים של פן סטייט עד התקדים של מועדון הגולף באוגוסטה. מהגאולה של לברון עד הפאניקה של הלייקרס. מפרישת המאמנת הגדולה בהיסטוריה ועד חשיפת הרמאי הגדול אי פעם. עוד שנה משוגעת בספורט האמריקאי

אין בכלל ספק כי אם ג'רמי לין היה משחק בכל מקום שהוא לא ניו־יורק, שום דבר מה"לינסנטי" לא היה מתרחש. ככה זה עם ניו־יורק: הכי קשה להצליח בה, אבל היא גם מעניקה את הפרס הגדול ביותר.

 

עוד ב-ynet ספורט:

 

זה התחיל במשחק זניח נגד ניו־ג'רזי, עם קהל משועמם במדיסון סקוור גארדן. הניקס היו כל כך פצועים, שהם נאלצו להשתמש ברכז החנון של אוניברסיטת הרווארד, ששתי קבוצות אחרות חתכו קודם, וישן על הספה בדירה של אחיו. לין קלע 25 נקודות ומשם השתנו לגמרי חייו - ולכמה רגעים גם חיי הניקס.

 

אוהדי הניקס מסבירים מי היה המלך של ניו יורק ב-2012 (צילום: MCT) (ציולם: mct) (ציולם: mct)
אוהדי הניקס מסבירים מי היה המלך של ניו יורק ב-2012 (צילום: MCT)

 

בחמש הפעמים הראשונות בהן פתח בחמישייה, היה לו ממוצע של 27.1 נק'. הוא קלע סלי ניצחון, הוריד 38 נקודות מול קובי בראיינט, והצד האתני

 של הכוכב האמריקאי־אסיאתי הראשון בליגה נסחט מכל הכיוונים. זה קרה למרות שלכולם היה די ברור כי מדובר בסיפור קצר טווח - לין שחקן נחמד, אבל כמותו יש עוד עשרות בליגה - וברגע שהקבוצות התחילו ללמוד אותו, החיים הפכו קשים הרבה יותר. אחר כך גם באה הפציעה שגמרה לו את העונה כבר בחודש מרץ.

 

בקיץ הציעה יוסטון ללין חוזה של 25 מיליון דולר לשלוש שנים. הניקס לא חשבו שהוא שווה את זה ולין הלך לרוקטס. חודשיים בתוך העונה נראה כי כולם מרוצים למדי. ולא חשוב מה יקרה, ללין תמיד יהיה אותו חודש בחורף 2012, בו ניו־יורק נתנה לו להרגיש מקרוב מה היא מסוגלת לעשות.

 

ואת השנה הוא סיים דווקא ביוסטון. לין (צילום: AFP) (צילום: AFP)
ואת השנה הוא סיים דווקא ביוסטון. לין(צילום: AFP)

 

מצד שני, ניו־יורק הבהירה השנה לטים טיבו שקוורטרבק צריך קצת יותר מאשר גימיק כדי להפוך מסנסציה חד־שנתית לשחקן של ממש. אפילו בתוך שלולית הבינוניות שנקראת ניו־יורק ג'טס, טיבו ראה בעיקר את הספסל. זה השאיר לו המון זמן לעשות מיליונים מפרסומות, והשאיר לחובב הפוטבול הממוצע את השאלה: למה בעצם?

 

עוד כתבות לסיכום השנה:

 

שלושת השבועות הראשונים של עונת ה־NFL ישאירו כתם להרבה שנים על ליגה שמנוהלת במקצוענות מוחלטת. שביתת ארגון השופטים שלחה למגרשים שופטים מחליפים, והכאוס השתולל. השריקות היו הזויות, המשחקים התארכו לבלי קץ ומגישי הטוק שואו הליליים היו אסירי תודה לקומדיה. אבל ביום בו הכריעו המחליפים משחק לטובת סיאטל נגד גרין־ביי, כשהם מאשרים טאצ'דאון לגמרי לא חוקי, הכל התפוצץ. כמו כל דבר שקרה השנה באמריקה, הכל התחיל בטוויטר, שם יצאו האוהדים ממעט הדעת שעוד נותרה להם. יומיים לאחר מכן, הסתיימה השביתה והשופטים האמיתיים חזרו למגרשים.

 

צריך קצת יותר מאשר להישאר רק כגימיק. טיבו (צילום: MCT) (צילום: MCT)
צריך קצת יותר מאשר להישאר רק כגימיק. טיבו(צילום: MCT)

 

האירוע הזה היה רק אחד משורה של שערוריות שעשו לקומישינר, רוג'ר גודל, שנה עמוסת מיגרנות: בניו־אורלינס, התברר, הורידו מלמעלה הוראה לשחקנים לשבור את העצמות של יריבים; ברחבי הליגה שחקנים ירו בחברות שלהם או בעצמם או סתם מתו בגלל נהיגה בשיכרות; ויותר ויותר קשה להתכחש לקשר הישיר בין המכות ששחקנים חוטפים במגרש למה שזה עושה למוח שלהם.

 

מצד שני, על המגרש, הליגה הזו פשוט עצומה. תחרותית, שוויונית, דרמטית, עתירת כישרון ורייטינג. היה לה סופרבול נהדר בו ניצחו הג'איינטס את הפטריוטס, פייטון מאנינג עושה קאמבק גדול, בוושינגטון מגדלים חתיכת סטאר בדמות רוברט גריפין השלישי, ואף אחד לא יודע מי הקבוצות שיגיעו לסופרבול הקרוב. ליגה שהיא אמריקה: אלימה להחריד ומלהיבה להפליא.

 

הסיפור העצוב של 2012. השערוריה בפן סטייט (צילום: AP) (צילום: AP)
הסיפור העצוב של 2012. השערוריה בפן סטייט(צילום: AP)

 

2011 הסתיימה בשערורייה הגדולה באוניברסיטת פן־סטייט, אז התברר כי בחדרי ההלבשה של קבוצת הפוטבול המפוארת נעשו מעשים מבעיתים בילדים קטנים . נפולת הסקנדל הזה סחפה איתה את כל מי שקשור לתוכנית הפוטבול מעוררת־הקנאה־עד־לפני־רגע, והמכה הסופית הונחתה בקיץ האחרון עם העונש חסר התקדים של ה־NCAA: הרחקה לארבע שנים ממשחקי אליפות, עוד חמש שנים על תנאי, 60 מיליון דולר קנס, צמצום מספר המלגות מ־25 ל־15, אישור לכל השחקנים הנוכחיים לעבור מכללה מבלי להיענש וביטול כל הניצחונות שהשיגה האוניברסיטה בשנים 1998־2011. אחד העונשים החמורים ביותר שהוטלו אי פעם בספורט האמריקאי, ועדיין זה מרגיש לא מספיק. המאמן ג'ו פטרנו מת בוש ונכלם, והעוזר האנס שלו, ג'רי סנדאסקי, הורשע ב־45 סעיפים של התעללות מינית בילדים ונשלח ל־442 שנות מאסר.

 

מצד שני של הרגרסיה הזו, בפעם הראשונה ב־80 שנותיו פתח אוגוסטה, מועדון הגולף האליטיסטי והפלצני אך המיתולוגי מאוד, את שעריו לנשים. שתיים, ישמור השם. מזכירת המדינה לשעבר, קונדוליסה רייס, ואשת העסקים העשירה, דרלה מור, הוזמנו לשים עליהן את הג'קט הירוק. לפחות בשלב הזה, הן לא אמורות לבשל.

 

גם הספורטס אילוסטרייטד יודע מי מספר 1 ()
גם הספורטס אילוסטרייטד יודע מי מספר 1

 

העובדה שלברון ג'יימס הוכתר כספורטאי השנה של "ספורטס אילוסטרייטד" בסיומה של שנה אולימפית מלאת סיפורי הצלחה אמריקאיים, ואף אחד בכלל לא מתווכח עם הבחירה הזו - היא החותמת הסופית על ניקוי האורוות המושלם שעשה ג'יימס עם עצמו, עם המשחק, עם דעת הקהל ועם העולם. זה לא רק שהוא זכה השנה בכל תואר אפשרי, מאליפות NBA ועד מדליית זהב אולימפית, מ־MVP של העונה הסדירה ועד MVP של סדרת הגמר, לברון העביר קליניקה באיך מתקנים טעויות - המעבר הדוחה ביהירותו לסאות' ביץ'; איך משלימים עם מי שאתה - אז אף פעם לא יהיה לו את הקלאץ' של ג'ורדן או בראיינט; ואיך הופכים לאנשים קצת יותר טובים – קוראים ספרים בחדר ההלבשה. אבל בהיותו היהלום בדור שחקנים שהם הרבה יותר מודלים של נעליים מאשר ממש בני אדם, לא היה שום דבר מרגש בגאולה אליה הגיע לברון ג'יימס, אולי חוץ מהכדורסל שהוא שיחק בדרך.

 

מצד שני, חמישה משחקים בתוך העונה ובמאזן 1־4 החליט הבעלים של הלייקרס, ג'רי באס, כי ככה אי אפשר להמשיך. הרי נותרו רק עוד 77 משחקים! ולא בשביל זה הוא אסף גלאקטיקוס משלו. אז הוא החליט לפטר את המאמן הבינוני מייק בראון, ולהחליף אותו במאמן בינוני אחר, מייק ד'אנטוני. בדרך הייתה לו הזדמנות להחתים מאמן מאוד לא בינוני, אבל באס החליט שאפילו הסטייפלס סנטר לא מספיק גדול כדי להכיל אותו ואת פיל ג'קסון. אז נכון לסוף דצמבר, הלייקרס נראים כמו קבוצה שכרגע תסתפק בלהיות הכי טובה בלוס־אנג'לס, כי גם זה היא לא.

 

המאמנת הגדולה בהיסטוריה. סאמיט (צילום: AP) (צילום: AP)
המאמנת הגדולה בהיסטוריה. סאמיט(צילום: AP)

 

המדורגת 15 בטורניר גמר המכללות בכדורסל לא ניצחה את המדורגת 2 במשך 11 שנה. אבל ב־16 במארס השנה זה קרה פעמיים. ראשונה היתה נורפולק סטייט שהדהימה את מיזורי 84:86. אבל זה כלום ליד מה שקרה כמה שעות מאוחר יותר, כשמכללת ליהיי - תעשו גוגל - ניצחה את מלכת הכיתה, דיוק, 70:75, באחת ההפתעות הגדולות בכל הזמנים. מארץ' מדנס הוא קונספט בעייתי ולא באמת דרך הוגנת להכריע אלופת מכללות, אבל מי יכול לעמוד בקסם הזה.

 

מארץ' מדנס הוא גם זה שהפך את פט סאמיט, מאמנת טנסי, למאמנת הגדולה בהיסטוריה של הספורט האמריקאי. שנה אחרי שאובחנה כחולת אלצהיימר, עשתה סאמיט את מה שלא הייתה עושה בשום תרחיש אחר, ופרשה. היא ירדה מהבמה באותה צורה בה ניהלה קריירת אימון חסרת תקדים: באומץ, כבוד ואינטגריטי נדירים.

 

מצד שני, יותר משהתפוצצות הבועה שניפח לאנס ארמסטרונג באמצעות תרמית הסמים המתוחכמת ביותר בהיסטוריה של הספורט מדהימה - היא מאוד מאוד מכעיסה. קשה לחשוב על עוד ספורטאי ששבר כל כך הרבה לבבות ובכזו עוצמה. ככל שנחשפו יותר ויותר פרטים, היה יותר ויותר קל להגיד שכולנו היינו תמימים. אבל זו לא אשמתנו. האחריות כולה נופלת על הכתפיים של לאנס ארמסטרונג, שחיסל עבור מיליוני אנשים כל סיכוי להאמין אי פעם לספורטאי אחר. ועל זה אין סליחה ואין מחילה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים