רבתם? אתה אוהב אותה? תגיד לה שהיא צודקת
אם אדם אחר נפגע או נעלב בגללכם, קחו אחריות על מעשיכם, גם אם אתם חושבים שהתנהגותכם היתה ללא רבב. הרי שבמבחן התוצאה היא גרמה לפגיעה באדם שאתם אוהבים
לפני זמן מה מצאתי עצמי מעורבת במריבה בין בני זוג שלא הכרתי. נפגשתי עם מכר ותיק שהגיע מלווה בחבר שישב שפוף ולא הוציא מילה מפיו. "הוא בדיוק רב עם חברה שלו", גילה המכר. "היא עזבה בזעם, לא לפני שאיימה לבטל את החתונה שלהם".
עוד בנושא:
אל תדליקו סתם: 10 דרכים לריב נכון
ביטול חתונה הוא צעד מאד דראסטי, חשבתי לעצמי. בודאי מדובר במריבה על נושא עקרוני ומהותי לבני הזוג. כדי להבין מעט יותר פניתי אל הבחור השפוף, ושאלתיו על מה רבו. "אני לא יודע", השיב לי מבולבל, "היא פשוט התעצבנה עלי למרות שלא עשיתי כלום". כך ענה וכמו בחור שאינו מבין דבר בנפתולי המח הנשי, מיד החל לתכנן את הלוגיסטיקה הנדרשת לביטול החתונה.
המכר המתערב מיהר לשתף אותי בפרטי המקרה. מסתבר שהשניים ישבו יחד עם חברים נוספים, כשהצטרפה אליהם חברתו של השפוף, אך מאחר שהיה שקוע בשיחת טלפון, הוא לא זיכה אותה בכל יחס. לאחר שיחת הטלפון זרק המכר חסר הטאקט הערה לגבי בחורה אחרת, והם החלו לדון בסגולותיה. בשלב זה התרתחה החברה, קראה לביטול החתונה ועזבה את המקום.
"אתה אוהב אותה? אתה רוצה להתחתן איתה?", תפסתי את הבחור בשתי ידיי. "כמובן", הוא השיב. הסברתי לו שיש משפט אחד בלבד שעליו לומר לה: "אני אוהב אותך, את צודקת ואני מצטער".
הבחור הסתכל עלי משל הייתי ליברמן שמודיע על הצטרפותו לחד"ש, ושלל מכל וכל את ההמלצה. "היא כבר יודעת שאני אוהב אותה. אני לא יכול להגיד לה שהיא צודקת אם אני לא יודע על מה היא כועסת, וגם אין לי מושג על מה להתנצל כי באמת שלא עשיתי כלום, אפילו מילה לא אמרתי לה".
הנימוקים שבהם השתמש הבחור מדגימים כיצד ניתן לקחת מריבה קטנה שנובעת מאי הבנה, וללבות אותה לכדי מריבת ענק שתשרוף כל חלקה טובה במערכת היחסים. משפט כמו: "אני אוהב אותך, את צודקת ואני מצטער" לעומת זאת, מניח בידי האומר מטף דמיוני שיסייע לו לכבות בעדינות את השריפה עם הסימן הראשון מגלאי העשן.
לאהוב כל יום מחדש
גם אם אנחנו יודעים שבני הזוג שלנו אוהבים אותנו, לא תמיד אנחנו מרגישים ככה. בעיקר כשאנחנו כועסים או פגועים מבן הזוג. הבעיה במשפט "היא יודעת שאני אוהב אותה", היא הלקיחה כמובן מאליו שהצד השני באמת יודע את זה באותו הרגע, מכיוון שבשעת מריבה האמונה באהבה של הצד השני כלפינו עלולה להתערער.
מריבה לרוב מגיעה ממקום מאד אמוציונאלי. גם אם אנחנו רבים על משהו טכני לכאורה, כמו בן זוג שהשאיר את הכלים בכיור או שהיה עסוק מכדי להעניק לנו יחס, הסיבה למריבה היא רגשית, ומגיעה מתחושת חוסר הערכה של בן הזוג כלפינו. עצם העובדה שהתפתחה מריבה במקום דיון או שיחה, מצביעה על קיומו של הר מבעבע של רגשות מתחת לפני השטח.
קשה לפתור תחושות ורגשות קשים באמצעות פנייה אל השכל, מכיוון שלא משם הם מגיעים. הסיטואציות הללו דורשות דיבור בשפה של רגשות, כשהמשפט "אני אוהב אותך" משמש כקיר תומך ליתר הרגשות. דווקא בשעת מריבה, ודווקא כאשר נאמרים דברים קשים, חשוב להדגיש את המובן מאליו, כי אהבה היא לא דבר שהושרש פעם אחת ונשאר לנצח, אהבה יש לייצר בכל יום מחדש.
אם יש משהו שבני אדם שונאים לעשות, זה להודות בכך שהם טועים ושהצד השני צודק. בעיקר כשאין הם מרגישים כך כלל ועיקר. הנטייה הטבעית שלנו כשאנו מרגישים מותקפים, היא להתגונן במקרה הטוב, ולהתקיף בחזרה במקרה הרע. אנחנו מתחילים להתפלפל בעובדות המקרה, לחפש הסברים, נימוקים וצידוקים למעשנו, ואת המקומות בהם הצד השני שגה וכשל.
גם פה אנחנו נכשלים לראות שעובדות המקרה כלל אינן משנות. אם נבחן את המצב מבחינה עובדתית, הרי שהצד השני לאו דווקא צודק כמובן, אבל על רגשות אי אפשר להתווכח. אם אדם נפגע בגללנו, כנראה שדרך ההתנהלות שלנו באינטראקציה איתו היתה שגויה. בודאי היינו בוחרים להתנהל אחרת לו ידענו שההתנהגות הזו תפגע בו בסופו של דבר, ובמובן זה הוא צודק.
הסברים והצטדקויות נובעים מהניסיון שלנו להראות לצד השני איך הסיטואציה נראית דרך העיניים שלנו, במקום לנסות להבין עד הסוף איך היא נתפשת דרך העיניים שלו. ברגע שאומרים לצד השני "אתה צודק" או "את צודקת", אנחנו מעניקים לגיטימציה לרגשות שלו, במקום להכפיף אותם למערכת האמונות והתפישות שלנו, ועוקרים את הכעס שלו משורש.
אף אחד לא אוהב להתנצל, בעיקר משום שבכך הוא מרגיש שהוא לוקח את כובד האשמה על כתפיו. אולם לא מדובר על לקיחת אשמה, אלא על לקיחת אחריות. אם אדם אחר נפגע או נעלב בגללכם, קחו אחריות על מעשיכם, גם אם אתם חושבים שהתנהגותכם היתה ללא רבב. הרי שבמבחן התוצאה היא גרמה לפגיעה באדם שאתם אוהבים.
לפעמים אנחנו באמת לא יודעים מה עשינו לא בסדר, אך אל דאגה - הצד השני כבר ידאג למלא עבורנו את המידע החסר בפרוטרוט. כל עוד הרגשות סוערים אין טעם להיכנס לפרטי הפרטים של המקרה, אך ניתן להרגיע את הרוחות הנושבות מעל התבערה באמצעות שתי מילים פשוטות: "אני מצטער".
החשש שמא נתפש כאחראים הבלעדיים לסיטואציה, מונע מאיתנו לומר את האמת, והאמת היא שאנחנו באמת מצטערים. אנחנו מצטערים שאדם שאהוב עלינו נפגע, ועל אחת כמה וכמה מצטערים שהוא מרגיש פגוע בגללנו. ההתנצלות לא חייבת להיות על מעשינו, אך בהחלט יש מקום להתנצל על ההשלכות שלהם.
זה לא אני, זו הרצפה עקומה
למרות שאולי זה עשוי להתפרש ככה, אני לא מאמינה במדיניות של הפניית הלחי השניה, ובודאי שאינני סבורה שצד אחד צודק לחלוטין בזמן שהשני טועה לחלוטין. מערכת יחסים היא מעין ריקוד של שני רקדנים עם רגליים שמאליות, שלעיתים מועדים ודורכים זה על רגלי זה. גם אם אנחנו חושבים שזה השני שכשל או אולי זו בכלל הרצפה שעקומה, הרי שיש לנו אחריות שווה להצלחת הריקוד המשותף.
מערכת יחסים מוצלחת דורשת ויתורים, ואחד מהם הוא התגמשותו של האגו. התבצרות עיקשת בעמדתנו, תגרום לנו להפסיק להתנועע בריקוד ותתקע אותנו במקום. אז במקום להסתכל על כפות הרגליים של הפרטנר - הסתכלו לו לתוך העיניים, הבינו מה הוא צריך מכם.
ואם למרות הויתורים אתם עדיין תקועים במקום, אם רק אחד מכם מגמיש את האגו ותלוי לחלוטין בצעדים של האחר, יתכן שהוא לא הפרטנר המיטבי לריקוד שלכם.
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
