שנה חדשה: הזדמנות לנקות את מערכות היחסים

אם לרגל סיכום השנה, נסתכל על הקנקן של שאלת "יחסינו לאן?", נראה שהרבה אנשים השתנו ואפילו עשו שינויים משמעותיים שקשורים ליחסים שלהם, כמו להתחתן, להביא ילדים, לבגוד בריש גלי, להרביץ זה לזו, להתגרש, להתאהב. באמת הכל "טוב" ושונה.

אם תשאלו את אותם אנשים שעשו הרבה שינויים בחיים, מהי הדרך לזוגיות מוצלחת? אני בטוחה שהם יוכלו לפרוש לכם בגאון את משנתם, שתתפרש לפחות על כמה וכמה טורים ב-ynet יחסים. ככה זה, האדם יצור חכם. הוא לומד מניסיונו שלו ומניסיונם של אחרים, ויכול אפילו לפרוט את כל השכל שרכש להרבה מילים, עצות, סטטוסים, טיפים ודברים טובים. גם אני כזו, אגב.

אבל אם תסתכלו במה שיש בו, באותו קנקן מפורסם, תגלו שהמים מהשנה דאשתקד, ואולי עוד מלפני, עדיין עומדים שם, והם לאו דווקא נקיים וצלולים כל כך כמו שהייתם רוצים להאמין. מה שנקרא, מבפנים לא בטוח שהרבה כל כך השתנה.

לכלוך ישן

אז איך זה קורה לנו שלמרות שאנחנו רוצים להיות יותר טובים ומוצלחים, משנה לשנה אנחנו מוצאים את עצמנו שותים מאותה לכלוכית ישנה? הרי ברמה הבסיסית, השינוי שאנחנו מחפשים הוא איך להגיב אחרת, איך לתפוס אחרת את התמונה שניצבת מולנו בכל רגע בחיים מזווית קצת יותר גבוהה, מבינה, נינוחה. נו, זווית נכונה להצלחה.

אבל משום מה, בכל פעם כשמשהו יוצא מכלל שליטה או לא קורה כפי שאנחנו היינו רוצים, אנו נוטים לשחזר את אותה תגובה ידועה מראש. קחו לדוגמה את הדרך שבה מרביתנו מתווכחים: במקום שהויכוח יהווה פלטפורמה לבירור עמדות שונות מתוך אמפתיה והבנת בן הזוג, כדי שנוכל להתקרב יותר האחד אל השני ולהבין יותר זה את זו, הויכוח הופך לדיאלוג בין חרשים.

אני לחלוטין לא שומעת מה הוא אומר, רק מחכה שישתוק כבר כדי שאוכל להרביץ בו את תורתי, ואת זווית הראייה הצודקת והמאשימה שלי. גם הוא לא שומע אותי, רק מחפש פאוזה שבה יוכל להתפרץ ולהעניק לי את החינוך המוסרי שלדעתו מעולם לא קבלתי. בשורה התחתונה, שנינו צועקים, מבזבזים כוחות ושורפים את חוטי התקווה העדינים שאולי תתרקם כאן אהבה.

התקשורת נותרת סתומה, ואנחנו נעוצים בעמודתנו הישנות, כמו טלפון ציבורי שלא השתדרג עם השנים. רק הבעיה היא, שאסימונים כבר לא מייצרים. אז בשביל שלא נתעורר בגיל 90 ונגלה שכילינו את שנותינו מבלי משים ובעצם אנחנו עדיין באותו לופ, בואו נעצור לרגע את הסרט.

חיים בסרט

אז קדימה, שבו לכם בנינוחות על הספה, הכינו בירה ופיצוחים, ולחצו פליי על הסרט של מערכות היחסים שעברתם עד כה בחיים. איך ההרגשה? יכול להיות שבדיעבד הדברים מצחיקים, יכול להיות שהרבה דברים נותרו כואבים. אולי תחושת חוסר מיצוי מחלק מהקשרים, הותירה בלבכם תקווה עמומה שאי שם, ביקום מקביל, עוד תפגשו ותסגרו את כל המעגלים הפתוחים.

עכשיו נניח שבידכם השלט שבעזרתו הייתם יכולים לבחור מתי לעשות סטופ, מתי להחזיר לאחור, מתי להריץ פאסט פורוורד, מתי לשים פאוז ולחשוב איך להיכנס לפריים הבא מזווית יותר מחמיאה, ורק אז לפעול. נשמע נחמד, הא? הבעיה היא שהסרט שלנו הוא 'לייב טו טייפ', והשלט לא נמצא בידיים שלנו כרגע.

אז בידיים של מי נמצא השלט? במידה לא מועטת בידי הסובבים אותנו. אצל ההורים, החברים, אולי רינה הגננת מחזיקה בו, ותתפלאו - אבל גם אנשים הרבה יותר רחוקים. סלבריטאים מייצרים אצלנו תמונת מודל ליחסים גרועים, הפרסומות מראות שהכי חשוב זה לדאוג שרק אני איהנה מהחיים. והפוליטיקאים? הם מלמדים שהם נשארים, עושים מה שהם רוצים ונודדים ממפלגה למפלגה בלי רגשות אשמה או לויאליות להצהרות הנפוחות שפיזרו לפני מחצית השעה.

גם הסדרות בטלוויזיה מעבירות מסר ברור שהיחסים שלנו לאנשים נמדדים ביכולת הניצול שלנו אותם בדרך למיליון, וברגע שהם מפריעים, מיד יודחו לכל השדים. בקיצור, אנחנו שטופים בים של דוגמאות שמאשרות לנו שאכן, יחסים הם דבר שנועד למלא את משאלות ליבי, וברגע שמישהו הפר את דברי - ניפרד אולי, אבל לא כידידים. כי מי צריך ידידים חצופים?

להחזיר את השליטה

אז איך אני מחזירה את השלט לידיים שלי? אספר לכם משל ששמעתי מאיש חכם: אדם אחד הלך במדבר ורצה לשתות מים. לא היו מים, אבל הייתה לו כוס והיה לו רצון גדול לשתות. וכך, באורח פלא, בכל פעם שממש ביקש ובכה מצמא, התמלאה לו הכוס עד גדותיה.

הוא בתחילה התמלא בשמחה, קרב את הכוס לפיו, אבל אבוי, לפני שהספיק לתת לגימה, הוא ראה שהמים מלוכלכים ולא ראויים לשתייה. שפך את המים ושוב בכה, ושוב התמלאה הכוס מים, ושוב ראה שהם אינם ראויים לשתייה. עד שפתאום עצר לרגע, הביט לתוך הכוס וראה שהכוס היא זו שמלוכלכת ולא המים. המים היו נקיים וטובים.

כאשר ננקה את הכלי שלנו, כלומר את עצמנו, נראה שכולם בעצם בסדר גמור. זה רק אנחנו שדי מלוכלכים מבפנים מכל אותן דוגמאות שאנחנו סופגים ללא הרף ומעתיקים אותן כמעט בלי יכולת לברור באיזו צורה הם משפיעים על יחסינו עם האחרים.

אז לשנה הבאה אני מאחלת לכולנו שנזכור לנקות את הכלים ולהיות יותר רגישים לאנשים אחרים. שנזכור לבחור חברים טובים כאלה שלא מצדיקים אותנו בכל מריבה או תקל עם בני הזוג שלנו, אלא מעניקים לנו מראה של עצמנו, שמשקפת שכנראה גם בנו יש כמה פגמים.

חברים שמראים שהכוח האמתי לשינוי טמון ביחס שלנו לאחרים. כי רק היחס שלנו קובע את המציאות שבה אנחנו חיים. שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה כמו מים מתוקים.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק

שלי פרץ, שחקנית, תסריטאית ואימא, פעילה בתנועת הערבות.