חשבתי שאני נשוי באושר ואז התאהבתי באחרת
יום בהיר אחד הבנתי שפשוט התאהבתי באורית. לא ניתן היה להתעלם מהסימנים ומהמחשבות הבלתי פוסקות עליה. כל שרציתי זה לברוח איתה לדרום אמריקה או מקום מרוחק אחר. תבינו, עם משיכה מינית הייתי יכול להתמודד, אבל שום דבר לא הכין אותי לאפשרות של אהבה
מאז שאני זוכר את עצמי האמנתי בזוגיות ובעיקר האמנתי בצורה עיוורת בכך שהבחורה שלה אציע נישואים תהיה זו שאבלה איתה את שארית חיי. זאת כמובן תוך ויתור מרצון על כל בנות הזוג הפוטנציאליות אשר נמצאות בחוץ, ותוך ויתור על כל מגע פיזי עם אישה אחרת. כך בדיוק הרגשתי כאשר פגשתי את ליאת (שם בדוי), וכאשר עמדתי איתה מתחת לחופה. למעשה, זה היה המצב עד לפני חודשיים.
עוד בנושא:
האם את יוצאת עם בוגד פוטנציאלי?
מה ההבדל בין אישה בוגדת לגבר בוגד?
לשקר אין רגליים: איך מתוודים על בגידה?
תמיד סברתי כי מי שמצליח להשיג את מה שאני וליאת השגנו במהלך הזוגיות – מחזיק בידו נוסחה מנצחת. הרי אם מקפידים על כל מה שכתוב לעיל, איך אפשר להיכשל? הרי זה המדריך למעשה לזוגיות מוצלחת, לא? אז לא.
המדריכה המושלמת
באחד הערבים (אפרופו ערוץ תקשורת פתוח), ליאת אמרה לי שמאז שהתחתנו העליתי כמה קילוגרמים עודפים וכי העובדה שאני נשוי אינה היתר להזניח את עצמי. הסכמתי איתה והחלטתי לקחת את עצמי בידיים, ולהתאמן בחדר כושר 4-5 פעמים בשבוע, כמו שצריך.
כבר ביום הראשון שלי בחדר הכושר פגשתי את אורית (שם בדוי). קשה לי להעביר את התחושה שעברה לי בגוף כשראיתי אותה לראשונה. היא הייתה מושלמת בעיניי מכף רגל ועד ראש – עיניים חומות גדולות, שיער ארוך ומתולתל וגוף חטוב. מיד כשהתחלתי להרים את המשקולות היא ניגשה אליי ושאלה אותי אם אני צריך עזרה. אמרתי לה שכן, כי האמת שהייתי חדש בחדר כושר ולקבל טיפים מקצועיים ממדריכה, זה בטח לא מזיק.
התחלנו לדבר והשיחה זרמה, אבל עדיין נשמרה ברמה המקצועית ולא מעבר לכך. סיימתי את האימון הראשון והלכתי הביתה. כבר באותו היום הבנתי שבתוך הבטן שלי מתחולל שינוי, אבל העדפתי שלא להתייחס לזה יותר מדי. הנחתי כי מדובר במשיכה סתמית ותו לא. כך למשל, במסגרת העבודה שלי אני פוגש בממוצע עשרות נשים ביום אשר חלקן רווקות נאות אשר בכוונה או שלא בכוונה, מפלרטטות קצת.
הרוב המוחץ כמובן, מגלות שאתה נשוי ומוותרות מיד. אולם ישנן כאלה שהיותך נשוי לא מטרידה אותן ולו במקצת. עם חלק מועט מאוד מהן שיתפתי פעולה, אך תמיד דאגתי לשמור על ריחוק מסוים ולא קרה אפילו פעם אחת שהקדשתי למי מהנשים שפקדו את משרדי מחשבה נוספת.
כשהחזה עומד להתפוצץ
הזמן חלף וראיתי את אורית עוד מספר פעמים. בכל פעם השיחה הייתה קצרה ומקצועית, אלא שבשלב מסוים התחילה השיחה לגלוש לכיוונים אישיים יותר. מיד סיפרתי לאורית שאני נשוי והיא אמרה לי שהיא רווקה ושהיא מעוניינת לפגוש את "האביר על הסוס הלבן", וכי הייתה קרובה בעבר לחתונה אך הדבר לא צלח.
בכל פעם שפגשתי את אורית בחדר הכושר, הרגשתי כאילו החזה שלי עומד להתפוצץ מהתרגשות והבטן של מתהפכת. השיחות איתה הפכו לאישיות יותר והחיבור בינינו היה מדהים. ברור היה לשנינו שאנחנו נהנים זה עם זו. אפילו החלפנו טלפונים. ידעתי שזה אסור אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי. חיכיתי לשמוע את קולה וחיפשתי תירוצים לדבר איתה.
ביום בהיר אחד הבנתי שפשוט התאהבתי באורית. לא ניתן היה להתעלם מהסימנים ובטח שלא מהמחשבות הבלתי פוסקות עליה. לא התחשק לי לעבוד או לצאת עם חברים. כל מה שרציתי זה לברוח איתה לדרום אמריקה או מקום מרוחק אחר. לעזוב את הכול ולברוח. תבינו, עם משיכה מינית סתמית הייתי יכול להתמודד. אבל שום דבר לא הכין אותי לאפשרות שאתאהב במישהי אחרת.
מכל מקום, הימים חלפו והתחלתי לטפס על הקירות. החלטתי פשוט לדבר עם אורית ולהסביר לה את המצב ואת הבעיה הלא פשוטה שאני נמצא בה. מצד אחד אני נשוי ואני אוהב אשתי, אבל מבחינה רגשית אני לא מסוגל להסתכל עליה בלי לבכות מייאוש. אכן דיברנו והשיחה ערכה כשעתיים שבמסגרתם היא גילתה הבנה למצבי. בשום שלב אגב, היא לא אמרה לי שהיא לא מעוניינת בי. האמת, פחדתי לשאול אותה שאלה כזו, שכן לא רציתי לשמוע חס וחלילה שהיא מעוניינת - דבר שהיה מסבך את המצב עוד יותר.
בגידה רגשית
אני מודה שאני כותב מכתב זה בפחד מהלא נודע. לא דמיינתי לעצמי שדבר כזה יכול לקרות לי. אני מרגיש שבכל זאת בגדתי באשתי בגידה רגשית, שזה לא פחות חמור מבגידה פיזית (ויש שיגידו אף יותר חמור בהרבה).
אני מחכה שהזמן יעשה את שלו והחלטתי לבסוף לנתק את הקשר עם אורית. אני עדיין חושב עליה המון, אבל אני יודע שזה יעבור עם הזמן, כי רגש שלא מטפחים הוא כמו פרח ללא מים – נובל ומת. כעת, כל שנותר הוא לחכות שהרגש יחלוף מעצמו, כמו אדם שמפסיק לעשן ומייחל לרגע שבו הניקוטין ייצא מגופו.
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
