כך כובשת סין את אפריקה: מי מרוויח ומי מפסיד?

מה הסבירות שאפריקה תתגלה כ"הדבר הבא" בכלכלת העולם? הדעות על כך חלוקות, יש מי שמאמין שזה יקרה עקב משאבי הטבע העצומים שבה, עלויות היצור הנמוכות, המאגר הבלתי נדלה של כוח אדם צעיר ומתחדש, הזרימה המתגברת של השקעות זרות אליה ועלייתה ההדרגתית של הדמוקרטיה.

טורים אחרונים מאת טל רשף :

• מיאנמר: קשרים, משברים ועסקים
• בלתי מספיק: על קשרי ישראל ודרום קוריאה
• השחיתות בסין גואה: הבכירים מרופדים במזומנים
  

מצד שני, מצביעים הספקנים על חוסר היציבות המדינית, על הדרך הארוכה שצריכה בה עדיין הדמוקרטיה לעבור, ובעיקר על הפער שבין דרך החיים והמחשבה השליטות באפריקה לבין מה שנדרש על מנת לבנות עסקים משגשגים וכלכלה מצליחה.

פילים על רקע הקלימנג'רו. לאפריקה משאבי טבע עצומים(צילום: AP)

בזמן בו מנהלים על כך האנליסטים ויכוחים ערים, מצביעה סין באופן אקטיבי הצבעת אמון בעתיד של אפריקה ובחשיבות שלה וכובשת בה שטחים כלכליים ומדיניים. אם אפריקה אכן תתגלה כהבטחה שניתן לממש, עתידים יזמים מערביים רבים שינהרו אליה לגלות כי מרבית ההזדמנויות בה כבר תפוסות, ועל הדלת תלוי שלט בסינית המבקש "נא לא להפריע".

הדרך לפרויקטים עוברת במסדרונות הממשל

דרך הכניסה הסינית ליבשת השחורה מתבצעת על פי המתווה של "מודל בייג'ין" המשתף פעולה בין הממשל למגזר הפרטי. מצד אחד אנו רואים נציגי חברות סיניות המכתתים רגליהם בשדות ובקווי היצור שבין סנגל לזימבבואה, ובמקביל משוטטים להם נציגיה הרשמיים של סין במסדרונות הממשל, משתמשים בכוחה הבינלאומי של סין ובמשאבי ובטכנולוגיות שלה על מנת לקשור קשרים רמי דרג, לזכות בפרוייקטים, ובעיקר ליצור מערכות סיבוביות של התקשרויות פרטיות וציבוריות במשולב.

סין נוכחת במדינות אפריקה במגוון רחב של דרכים במקביל, והיא בוחנת את הנוכחות המתאימה והמינון הנכון לכל מדינה ומדינה. סין, הידועה בהימנעות שלה מהתערבות בינלאומית, החלה לראשונה בתולדותיה לשלוח כוחות שמירת שלום - וזה נעשה לאזורי המתיחות של אפריקה בראש ובראשונה.

סין, לה כיסים עמוקים (היא מחזיקה באגרות חוב של ארה"ב בשווי טריליון דולר), הכניסה את ידה עמוק אל תוך כיסה בשנתיים האחרונות והעניקה באפריקה הלוואות של יותר מ-20 מיליארד דולר, בעיקר לממשלות, ומחקה חובות בני מיליארדי דולרים.

היא מימנה את הקמתם של ביתני מדינות אפריקאיות באקספו של שנגחאי של שנת 2010, הזמינה את דרום אפריקה להיות חברה בברית ה-BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו וסין), היא שולחת יועצים חקלאיים ומהנדסים אזרחיים ליעץ למשרדי הממשלה השונים, ושמועות גם יודעות לספר כי יש ביניהם גם כאלה שאת ההכשרה שלהם הם לא רכשו בפקולטה לחקלאות אלא באקדמיה הצבאית של בייג'ין.

סין מאמינה בפתגם "חנוך לנער על פי דרכו". בשנה האחרונה נערכו בבייג'ין קבלות פנים מפוארות באופן מיוחד לראשי מדינה שהגיעו מאפריקה, קבלות פנים שהיו משופעות בפאר, בכבוד ובזוהר שהיוו שמן לגלגלי היחסים עם אנשים, אשר חלקם היו עד לפני שנים מועטות אנשי קסרקטינים צבאיים. ייתכן ובכל אלה גם נערכו העברות כספיות מסודרות לחשבונות בנק מסויימים בשוויץ ובוואדוז, אך על כך אנו לא יודעים הרבה. איש מאנשי הממשל בסין לא מחויב לעמוד בתקנות ה-OECD למניעת שחיתות, או לעבור שימוע בקונגרס.

הרפובליקה המרכז-אפריקאית. הסינים מגנים על האפריקאים באו"ם(צילום: AFP)

מעל לכל אלה, סין גם מספקת לממשלים באפריקה, שחלקם לא ידוע בכיבוד הקפדני שלו את זכויות האזרח, גם מתנה שמדינות המערב מתקשות לתת: אי התערבות במדיניות הפנים. זה שינוי מרענן מבחינתו של המנהיג האפריקאי, המורגל לעמוד מול בירורים בנושאי דמוקרטיה והומניטריות בכל פעם שהוא מגיע לוושינגטון או למערב אירופה על מנת לבקש סיוע.

סין, הנערכת לתפוס מעמד של המעצמה המובילה בעולם, לא מסתפקת בכך אלא אף מציעה למדינות שהיא חפצה ביקרן מטריה דיפלומטית בזכות חברותה במועצת הבטחון של האו"ם, כך למשל היא חסמה בשעתו באו"ם סנקציות כנגד סודן, שבאותו הזמן ייצאה את מרבית הנפט שלה לסין. מומלץ לשים לב כי במקרים של הצבעות באו"ם הנוגעות לענייניה של סין, מצביעות איתה מרבית המדינות האפריקאיות החברות בארגון. איך אומרים בסוואהילית "יד רוחצת יד"?

הסינים מציעים סטנדרטים נמוכים בזול 

כל מה שתואר כאן פותח בפני אנשי משרד החוץ הסיני את מסדרונות הממשל השונים ביבשת אפריקה. במקביל משוטטים ברחבי המדינה אנשי העסקים, בוחנים את צרכי המדינה ומציעים פרוייקטים אזרחיים בתנאים שחברות מערביות מתקשות לעמוד בהם. רעש של בולדוזרים ופטישי אוויר נשמע ברחבי היבשת, מנהלים ומהנדסים סינים מפקחים על פועלים מקומיים הבונים סכרים, כבישים ומכרות על פי תוכניות ששורטטו בשנגחאי ובטיאנג'ינג.

ישראלים העובדים באפריקה ושביקרו באתרי העבודה יודעים לספר כי הפרוייקטים הללו מבוצעים לעתים בסטנדרטים נמוכים מהמקובל במערב ובטכנולוגיות מעט מיושנות, אך למי זה אכפת אם האלטרנטיבה היא סטנדרטים גרמניים או צרפתיים גבוהים הנמצאים מעבר להישג ידה של המדינה?

פרוייקטים כאלה עמדו מול ביקורת בתחילת החדירה ליבשת עקב חוסר התחשבות ברגשות הפועלים, אי כיבוד החוקים המקומיים ולעתים גם רמה ירודה יתר על המידה של הבניה. לא כל הבעיות הללו נעלמו, אך נראה כי הסינים שוקדים להתמודד איתן והמושלים האפריקאים מצביעים הצבעת תמיכה וממשיכים את מצעד החדירה הסינית אל ליבה ומכרותיה של היבשת.

האסטרטגים הסינים, אשר מכירים היטב את תפיסתו של סון טסו, מחבר הספר אמנות המלחמה, אודות שילוב כוחות לשם השגת המטרה, לא מסתפקים בהורדת מחירים. בדרך אל קבלת הפרוייקט הם מזמנים אל שולחן הדיונים את המנהיגים שרוככו ושומנו בידי אנשי משרד החוץ כפי שתואר קודם לכן. לעתים הם אף מציעים עסקאות חליפין, בעיקר במדינות שרזרבות מטבע חוץ לא מצויות בידן: בניה תמורת זכויות כריית מחצבים וחדירתן של חברות סחר סיניות.

קחו את הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בתור דוגמא. בשנת 2007 חתמה סין על הסכם עם ממשלת הרפובליקה שבמסגרתו היא תלווה לה 5 מיליארדי דולר לצורך סלילת כבישים, הנחת פסי רכבת, בניית בתי חולים, מרכזים רפואיים ואוניברסיטאות. בתמורה לכך זכו חברות סיניות לגישה למכרות הנחושת, הזהב והניקל שבמדינה, ולהכנסות מאגרת השימוש בדרכים ובמסילות הרכבת הללו. ההסכם נחתם עם הממשלה, בעבודות זכו חברות סיניות, ובשטח עבדו פועלים מקומיים תחת פיקוח של מנהלים ומהנדסים מסין.

כמעט כולם נהנים מעיסקה כזאת: הכלכלה הסינית הזוכה לזרם של אוצרות טבע מהמיכרות באפריקה, הנהגת סין המבססת את השפעתה בעולם לנוכח המשברים בכלכלת המערב, החברות הסיניות המרחיבות את פעילותן בעולם בזמן בו החברות המערביות מתכווצות ומבצעות פיטורי התייעלות, הפועלים האפריקאים המקבלים עבודה באתרי הבניה ובמכרות, כלכלת המדינה האפריקאית הזוכה בתשתיות שהיו מעבר להישג ידה קודם לכן, והמנהיגים החוזרים מהביקור בבייג'ין מסוחררי כבוד והנאות וסופרים את הכסף בדרך אל הבנק.

הסינים נכנסים, הסחורה המקומית של האפריקאים נדחקת הצידה(צילום: פאבל שובסקי)

אמרנו כמעט כולם, נכון? ובכן, לא כולם באמת נהנים מכך, יש מחיר מקומי ויש מחיר במדינות אחרות. את המחיר המקומי משלמים קודם כל היצרנים האפריקאים, שהסחורה שלהם נדחקת הצידה בידי סחורות סיניות זולות המיובאות בכמויות ובמחירי היצף בידי חברות הסחר הסיניות. התעשיות המקומיות מתקשות להתפתח, מה שמבטיח את המשך התלות של מדינות אלה ביבוא מסין גם בהמשך.

את המחיר המקומי משלמים האזרחים של המדינות הרודניות, אשר המטריה הכלכלית והדיפלומטית הסינית מאפשרת לשליטים להתעלם מלחצים בינלאומיים ליתר דמוקרטיה ויתר זכויות אדם. את המחיר המקומי גם משלם העתיד של אותן כלכלות, אשר צפויות לגלות בעוד שנים מועטות כי אוצרות הטבע שלהן מוצו ודולדלו על מנת למלא את צרכי הכלכלה הסינית.

לצד זה קיים גם המחיר המשולם במדינות אחרות, בזירה הכלל עולמית. את המחיר גם משלמות כלכלות המערב - מוושינגטון ועד תל-אביב - הניצבות בפני תחרות כמעט בלתי אפשרית במה שנקרא פעם בשם "היבשת השחורה". כשהן יגלו על הדלת את השלט בסינית המבקש "נא לא להפריע" הן יצטרכו להפנים כי יש בעל בית חדש. עוד קוביה נופלת במשחק הדומינו האסטרטגי הכלל עולמי.

טל רשף - יועץ, מרצה ומעביר סדנאות לעסקים בסין , מנהל את פורום אסיה-ישראל לעסקים, מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין". מרצה לתרבויות בחברות ובחוגי בית