מה הקולנוע מלמד אותנו על חיי האהבה שלנו?
רומנטיקה הפכה לאחרונה למילה שבקושי שומעים. שלא לדבר על אבירות, ג'נטלמן ואנשים אוהבים. נראה שהעתיד לא צופן בתוכו הרבה סרטים רומנטיים, ודווקא היום חשוב שנזכור ונטעם שוב את טעם האהבה
כמה פעמים הלכתם לסרט ונשאבתם אל מציאות שהייתם רוצים שתהיה אמיתית? כשזה מגיע לאהבה וזוגיות אין כמו סרט טוב כדי לעורר בנו רצון להשיג אהבה, נחמה כשאין אותה, תקווה למחפשים אותה וחיבוק - כשנראה שהיא לעולם לא תבוא.
כצופה, אני מרשה לעצמי להיסחף אל עולם הקולנוע, להתרגש ולתת לקסם לעבוד. והקסם עובד, במיוחד אם זה סרט טוב, רומנטי ועטור קלישאות. אנחנו נשאבים אל תוך העלילה, מביעים הזדהות עם הדמויות ועפים אל תוך המציאות הוירטואלית, שלעיתים נראה כאילו מישהו הביט בנו מהצד וכתב עלינו את התסריט.
אבל אם היו עושים עלינו סרט, מה היינו מספרים? במיוחד היום כשהמילה "אהבה", מאבדת את מקומה לשליליות, לאיבוד תקווה. רומנטיקה היום זו כבר מילה שבקושי שומעים, שלא לדבר על אבירות, ג'נטלמן ואנשים אוהבים. נראה שהעתיד לא צופן בתוכו הרבה סרטים רומנטיים, על כן חשוב שנזכור ונטעם שוב את טעם האהבה.
אהבה זה לקחת סיכונים
מי לא זוכר את הסרט "נדודי שינה בסיאטל"? אישה שעומדת להינשא לבחיר ליבה, גבר מסודר, מאזינה יום אחד לתוכנית רדיו על זוגיות, ונשאבת אל עולמו של גבר אלמן, שעדין מאוהב באשתו. בניגוד לכל מה שהיא חושבת ומאמינה, היא מוצאת אהבה במקום הכי לא צפוי.
כל אישה שראתה את הסרט הזילה דמעה וזוכרת את המשפט הזה: "זה היה כמו קסם". מה הסיכויים שתשמעי גבר מדבר ברדיו על כמה מדהימה הייתה האישה שלו, על הכאב העצום של האובדן ותחשבי לעצמך שזו ההזדמנות להכיר, או תיסעי לצד השני של העולם כדי לפגוש מישהו שאף פעם לא הכרת, רק בגלל משהו שהוא אמר?
לקחת סיכון כדי למצוא אהבה, זה משהו שלא רואים ושומעים הרבה היום. במקום זה אנחנו שומעים על כמה נמאס לכולם. כמה קשה למצוא אהבה. אנשים מאבדים את הסבלנות לשמוע על בעיות של אחרים ויותר מכך, קשה לאנשים להשקיע. העצוב בכל זה, שמי שמפסיד זה אנחנו.
כסף לא קונה אהבה
הסרט "היומן" מבוסס על רב מכר סוחט דמעות, ומספר על גבר עני שמתאהב באישה עשירה ואהבתם עומדת במבחן הבדלי המעמדות. הסרט, שלנצח ייזכר בגלל הרגעים הגדולים שלו, מביא בעיה שקיימת עד היום: אנשים משוכנעים שכסף מהווה תחליף לאהבה.
אז בואו נהיה מציאותיים. החיים היום קשים, אבל הם תמיד היו קשים. לדורות לפנינו ולאלו שעוד יבואו. מה הסיכויים שגבר עשיר יחפש אישה ממעמד הביניים? זה קיים. לא הרבה, אבל קיים. ושאישה עם כסף תצא עם גבר שמרוויח בקושי משכורת מינימום?
כיום זה יותר קשה בעיקר בגלל שאנשים מחפשים אנשים עם כסף. חוסר הביטחון הכלכלי מעיב על היכולת הרגשית שלנו להבין שכסף לא קונה ולא קנה אף פעם אושר. ואנחנו רואים זה - גברים מתלוננים שהנשים כיום חמדניות, מחפשות גבר שמרוויח מעל הממוצע, דורשות שיהיה לו רכב, בית ועוד כמה הטבות על הדרך.
נשים לעומת זאת, מתלוננות שהגברים של היום קמצנים. נותנים לאישה לשלם בדייט, עושים חשבונות של דלק ולא באים לאסוף אותה מהבית. ועדיין לא ציינתי שהם גם מפחדים להתחתן שמע יאלצו לתת מזונות, ונו... שנמשיך? הזכאים בסוף מבינים שאת מה שהלב נותן, הכסף לפעמים מרוקן. וכל מה שצריך זה זוג שיודע לעבוד ולתקשר ביחד. טישו מישהו?
כולנו מפסידים ממלחמת המינים
לפני שמל גבסון קצת התחרפן, הוא שיחק בסרט הנפלא "מה נשים רוצות?", סרט שהוא מתכון מנצח לכל הגברים שיטרחו לראות אותו. הסרט מביא בצורה מבדרת ומרגשת את נפלאות המוח הנשי. איפה הבעיה? אף אחד לא באמת מקשיב. גברים כבר ממזמן הגיעו למסקנה שאי אפשר להבין אישה. שלא משנה כמה תעשה ומה תאמר, זה אף פעם לא יספיק לאישה שלצידך.
נשים מצידן, חושבות שגברים לא מבינים אותן, והתוצאה היא שכל מין תופס לו צד וכולם חושבים שהם צודקים. נשים חושבות שהמוח הגברי מחולק לכמה מחלקות: "סקס,סקס, כדורגל וסקס", בעוד שהמוח הנשי כל הזמן דואג - להקמת משפחה, לפרנסה, לבית, לאוכל, לבריאות וזה רק ממשיך.
אבל תעצרו שנייה. יש סיבה שבעולם הזה, נוצרו גבר ואישה. ואם אי פעם אנחנו רוצים לצאת מהתסביך אליו נכנסנו שנקרא, "עולם הרווקים, הגרושים ואלו שבאמצע", אנחנו חייבים לנסות לפחות להקשיב למין השני. לתת לעולמות להשתלב, לשים את האגו בצד ולזכור שבמלחמות אין מנצחים, יש רק מפסידים.
תבטיחו שתמשיכו לאהוב
הסרט "החופשה", מספר על נשים שאוהבות גברים שלא אוהבים אותן בחזרה. הסרט עוסק גם בעובדה שאנחנו מסוגלים לחיות באשליה רק כדי לא לראות את המציאות, ועל חוק מרפי לפיו דווקא כשאנחנו לא מצפים, האהבה באה.
כמה פעמים בחרת לאהוב גבר שאוהב אישה אחרת ולא וויתרת? כמה פעמים אנחנו שומעים על בגידות ועל פשרות שעולות ביוקר? גברים בוגדים. יש נשים שיאמרו שאין גבר שלא בוגד. אבל גם נשים בוגדות. פעמים רבות אמרתי שבגידה של אישה כואבת יותר, כי אישה בוגדת מהלב בעוד שהגבר מהמכנסיים.
גברים ונשים פוגעים, מנצלים ומשחקים ברגשות של האדם השני. קל לשטות בנו כשאנחנו מאוהבים. הראש לא עובד בהגיון וגם אם מידי פעם נכנסת מחשבה בונה, הלב מזיז אותה הצידה. מצד שני, אנחנו פוחדים לאהוב, פוחדים להיפגע, פוחדים לתת בלי לקבל תמורה שהיא עכשיו ומיד.
אבל אלו החיים. אין הבטחות למה שהלב מרגיש. יש רק הבטחה אחת והיא ההבטחה שאני נותנת לעצמי את ההזדמנות לאהוב. ומי שלא יודע להעריך, מגלה שכמו בחנויות ככה החיים: שברת, פגעת, שילמת.
תלמדו להקשיב זה לזה
יש יותר מידי גרושים היום. ים של אנשים שפעם למדו לשחות ביחד והיום מחפשים גלגל הצלה וחושבים שהוא נמצא אצל השכן. אז נכון, לחיות ביחד זה קשה. לפעמים עדיף להתגרש. סטטיסטית, רוב הגרושים מתגרשים בגלל שטויות, בגלל אנוכיות וחוסר רצון לנסות לחיות ביחד.
אישית, שכל אחד יעשה מה שטוב לו. השאלה מה טוב? אם התגרשתם יפה ויש ביניכם כבוד - כל הכבוד. המצער הוא שרוב הזוגות, מתגרשים מכוער. שוכחים שפעם הם עמדו מתחת לחופה והצהירו אהבה גדולה. גרוע מזה, זה שהילדים סובלים בגלל בחירות לא טובות של ההורים. בגלל זה היום יותר ויותר אנשים נשארים רווקים. שלא בחוכמה, אנחנו "לומדים" מאלו שהפסידו לחיי הנישואין וחושבים שאנחנו עושים לעצמנו טובה.
בסרט "גברת דאוטפייר", הבעל מתחפש לאישה ורק ככה הוא לומד עליה, על מה שהיא הרגישה ולא הייתה מסוגלת לומר לו כשהיו נשואים. היא עצמה לומדת שהיא לא ידעה להקשיב, להבין אותו. במציאות אולי כדאי שמידי פעם, לפני שאתם עולים על מדרגות הרבנות, תחשבו על היום בו בחרתם להיות ביחד וכמה נפלא הזה הרגיש.
להאמין באהבה
ואלו המועמדים לשנת 2013 בקטגורית האהבה: כולנו. כי אם תיקחו דקה, בשבילכם, תזכרו שפעם אנשים ידעו לכתוב אהבה. היא הייתה טעם החיים. היא נכתבה באיגרות ומכתבים ואנשים הביעו אותה בגדולה. כיום ואני לא בטוחה שאפשר להצביע על הרגע שבו זה קרה, הפכנו למיואשים.
היום אין מכתבים. היום יש מייל או יותר נכון - צ'אט, הודעת טקסט ואהבה ווירטואלית. אז אולי השנה משהו ישתנה, משהו בתוכנו יקרה ונבין ונדע שמגיע לנו לאהוב. שאנחנו לפחד לא נותנים מקום, שאנחנו בוחרים להאמין באהבה.
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
