מתי לשאול אישה אם היא בהיריון? נסו אף פעם
עשרות פעמים נשאלתי ע"י אנשים האם אני בהריון. יש המלטפים ענוגות את בטני ואומרים: "את רוצה לספר לי משהו?" ויש המחברים שתי ידיים יחד ומניעים אותן לצדדים, תוך כדי השמעת קולות געגוע וקרקור כה רמים, שהתינוק הדמיוני שבידם לבטח נבהל ופרץ בבכי
מהתבוננות סביבי נדמה שכל העולם ואשתו כרגע בהריון, אם כי יתכן ומדובר רק בעולם שלי ונשותיו. חמש מחברותי נושאות כעת עובר ברחמן, וכמובן שאני מאד שמחה עבורן. למעשה, איך אפשר שלא לשמוח כשחברה שלך נמצאת בהריון, כשבסופו של דבר היא גורמת לך להראות רזה יותר? יום יבוא וחוקרים יגלו שהאיבר התופח אצל אישה בהריון הוא הלסת, ומשום כך היא מצליחה להכניס דרכה כ"כ הרבה אוכל, למרות שכבר יש לה כרס בין שיניה.
עוד בנושא:
אתה קורא לי שמנה? לא, אני קורא לך אקסית
סקס בתקופת ההיריון: כל מה שרציתם לדעת
מיתוסים על סקס, מניעת היריון ומחלות מין
ריבוי ההיריוניות סביבי הביא אותי לפתח חוש שישי, ואני יודעת לזהות מתי אחת מחברותי מתכננת לבשר לי שהיא בהריון. נאמר זאת כך: אם חברתך מנסה להשיג אותך זה זמן מה בשעות לא שגרתיות עבורה ולקבוע לקפה, דעי שיש בשורה בפיה. כנראה שמרגע שניתן האור הירוק לספר לחברים, ההרה הצעירה עושה סבב טלפונים ועוברת חבר-חבר ברשימה, עד שניתן לסמן וי על כולה.
כשחושבים על זה, מדובר במיני גרסה של סבב הטלפונים המתבצע לפני חתונה. אם חבר ילדות שלא שוחחתם עימו מזה ארבע שנים לפתע מתקשר ומבקש להיפגש איתכם בדחיפות, דעו שהוא יגיע חמוש בהזמנה.
במידה ובחרתם להיפגש עם אותו חבר עבר למרות התרעתי המוקדמת, אל תתלוננו כשתמצאו עצמכם עומדים בפקקים של יום חמישי בדרך לטיזינבי כדי להביא צ'ק לאדם אותו לא תראו יותר לעולם (אלא אם כן תחליטו להזמין אותו לחתונה שלכם כדי לגבות את הצ'ק בחזרה).
תחזירו אותה לרחם, אני הולכת הביתה
תכופות שואלים אותי אם ריבוי ההריוניות והאמהות מסביבי לא עושה לי חשק להריון בעצמי. התשובה הקצרה לכך היא - לא. התשובה הארוכה יותר היא - ממש לא. יאמר לזכות החברות שלי שהן לא חוסכות ממני אף פרט, כולל את הפרטים הפחות נעימים הקשורים לחוויית ההריון והלידה.
יחד איתן אני עוברת את החרדות, הבחילות, העייפות התמידית וטמטמת ההריון. הדבר היחיד שעוד לא הצלחתי להבין לחלוטין, הוא מדוע הן זקוקות לקורס הכנה ללידה. אני לא עשיתי קורס כזה ונולדתי בלי בעיה. יכול להיות שהן ניסו להסביר לי אבל לא הצליחו, משום שהלכו כל חמש דקות להטיל את מימיהן.
אם בזמן ההיריון החברות שלי מתבטאות בגלוי, הרי שלאחר הלידה הן מתבטאות בפתיחות של חמש אצבעות. חברה שילדה ללא אפידורל סיפרה שהרגע המרגש ביותר בלידה היה זה בו צעקה "תחזירו אותה לרחם, אני הולכת הביתה". כשבאתי לבקר אותה היא אמרה לי נרגשת: "יש לי טיפ אחד לתת לך למקרה של לידה: תאמצי".
אותה חברה התבדחה, מן הסתם, אבל העצה שאני מקבלת מכל הנשים סביבי שילדו היא זהה. "הורות היא חוויה מדהימה, אבל תחכי עם זה כמה שאת יכולה". אני, מצידי, אימצתי את העצה הזאת בחום, אולם נראה כי לסביבתי קשה להפנים אותה עד תום. בכל מקום אליו אלך יהיה את זה שישאל האם אני מתכננת הריון בקרוב - במקרה הטוב, והאם אני בהריון - במקרה הרע.
מילא אם היה מדובר באדם אחד או שניים, אולם עשרות, כן - עשרות פעמים נשאלתי ע"י אנשים האם אני בהריון. נראה כי מרפי עוקב אחרי לכל מקום, כי דווקא בימים בהם אני מרגישה הכי רזה, עוצרת אותי מכרה ושואלת אם אני בהריון. נשאלתי אם אני בהריון בזמן שהזעתי בשיעור אירובי, בזמן ששתיתי אלכוהול וגם בזמן שעישנתי סיגריה. נשאלתי אם אני בהריון ע"י מכרים, ע"י זרים מוחלטים ופעם אחת אפילו ע"י בחור שניסה להתחיל איתי וטען ש"אין לך מה להתבייש. זה מאד סקסי בעיני".
השאלה הזאת מגיעה בדרכים שונות. יש המצמידים את פיהם לאוזני ולוחשים: "את בהריון?", יש המלטפים ענוגות את בטני ואומרים: "את רוצה לספר לי משהו?" ויש המשתמשים במימיקה שלמדו מכתוביות לכבדי השמיעה, מחברים שתי ידיים יחד ומניעים אותן לצדדים, תוך כדי השמעת קולות געגוע וקרקור כה רמים, שהתינוק הדמיוני שבידם לבטח נבהל ופרץ בבכי.
ניסיתי לברר עם חברותי האם גם הן נתקלו בשאלה תמוהה זו, אך כל שקיבלתי היה המהום עמום מצידו השני של הקו, בזמן שהן מנסות להניק את התינוקת. ניסיתי לעמוד מול המראה ולהבין אחת ולתמיד את הסוגיה, אך כל שקיבלתי בחזרה היה דמות של בחורה רזה ואתלטית.
אתה קורא לי שמנה?
השאלה "את בהריון?" היא תמוהה, משום שמדובר בשאלה שאסור אף פעם לשאול, אף אישה, ולבטח לא אישה רזה עם בטן מעט בולטת. הסיבה לכך שאסור לשאול שאלה זו היא משום שיש לה רק שתי תשובות אפשריות: כן - ואז מדובר באישה בתחילת ההריון שלא מעוניינת לשתף את דבר הריונה לפני סיום הבדיקות המצביעות על כך שהעובר בסדר. לא - ואז פשוט קראת לה שמנה. עם זאת, קיים סיכוי שהיא אכן תהיה כזו בעתיד, לאחר שתיעלב ותלך להתנחם עם חבריה בן וג'רי.
מעבר לכך, אנשים מתבלבלים וחושבים שאם הריון הוא דבר הנראה לעין כולם, הרי שהוא גם עניינו של כולם. ובכן, הוא לא. עד שאישה לא שיתפה אותך בדבר הריונה, הרי שמדובר בעניינה האישי והפרטי. אולי כאן נעוצה התשובה לתהייה מדוע אנשים מרשים לעצמם לשאול את השאלה הכי לא נכונה שיש: פרטיות. האם אישה תיגש אל אישה זרה לחלוטין, תלטף את בטנה ותשאל אם היא בהריון - באירופה? אם כן, היא לבטח ישראלית.
שמירה על פרטיות הזולת אינה מילה גסה. בזמן שלמדתי באוניברסיטה היתה עמי אישה הרה בקבוצת הלימוד. מיום ליום תפחה בטנה, אך מאחר שהיא לא דיברה איתנו על הריונה, גם כשכבר לא הגיעה לשרוכי נעליה, לא הוצאנו הגה בנושא. רק כשהיא העלתה בפנינו את הדאגה שמא לא תוכל להגיע להגשה משום שתהיה בחופשת לידה, פצה פיו אחד מחברי הקבוצה ושאל את השאלה הנכונה היחידה: "אה, את בהריון?". שמעתי שהוא עבר לגור באירופה לאחר סיום הלימודים.
שמתי לב שתדירות השאלה 'האם אני בהיריון' הלכה וגברה מרגע שחציתי את גיל השלושים, והגיעה לשיאה בתקופות בהן אני במערכת יחסים מחייבת. בחודש שלאחר הודעת האירוסין הכנסתי את בטני ועצרתי נשימתי בכל עת שאכלתי מאכל המכיל כרוב, מחשש שיצוצו מפינות החדר אנשים עם כרזות "מזל טוב! את בהריון!". לא עזר.
הרחם הלאומי
גם בישראל של שנת 2013 אישה עדיין נתפשת כרחם הלאומי. השורשים לכך הם היסטוריים ונעוצים בגורמים דתיים, תרבותיים וביטחוניים. תפקידה של האישה הוא ללדת כמה שיותר ילדים כדי לשמור על צביונה היהודי של המדינה ולגדל דור חדש של חיילים למען הגנה על בטחון המדינה. ניכוס גוף האישה מרשותה הבלעדית לרשות הכלל ככלי במאבק הלאומי, מסביר מדוע אנשים רואים עניין פרטי כמו הריון של אישה כנושא ציבורי.
יתרה מכך, מרגע שעברת גיל מסוים או מרגע שאת נמצאת בסטטוס זוגי מחייב, אנשים מניחים כמובן מאליו שאת מעוניינת בילד, וכמה שיותר מהר. הם ישאלו אותך אם את בהריון או אם את מתכננת הריון, הם ידחפו את אפם לענייניך הפרטיים ויעוצו עצות מבלי שהתבקשו, ולא מתוך כוונה רעה. הם אינם מסוגלים לראות אחרת, מחוץ לתבנית המחשבתית הלאומית, ובאמת ובתמים חושבים שהעניין נוגע גם להם.
אמרתי זאת בעבר ואומר עוד פעמים רבות בעתיד, וכולי תקווה שאם תצאו מקריאת הכתבה עם תובנה אחת בלבד, היא תהיה הבאה: לעולם אל תשאלו אישה אם היא בהריון עד שאתם רואים תינוק מבצבץ לה מבין הירכיים. תודה.
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
