הצילו, הטכנולוגיה הורסת לנו את חיי האהבה
"טכנולוגיה, צאי לי מהזוגיות!", צעקה עדי רם כשהטלפון שוב חירב לה את הדייט הרומנטי. אין ספק שבימינו קשה מאד לקחת הפסקה מהחיים ולהתייחד זה עם זו, כשסמסים, אי מיילים וקבוצות הוואטסאפ שלכם מסרבות להניח לכם לשלום
אני ובחור מספר 556 נפגשים לרגל הדייט השני שלנו. איך שאנחנו מתיישבים על הבר, הטלפון שלו מתחיל להבהב. הוא מתקתק כמה תווים ומניח את המכשיר. עוד לפני שהברמן ניגש לקחת הזמנה, אני קולטת בפינה של העין הבהוב נוסף. הוא לוקח את הטלפון בידו ומתקתק מקבץ שני של תקתוקים. הוא קולט שאני בוהה בו באי נוחות, ולבסוף פולט משהו כמו: "אמא שלי פשוט הייתה צריכה משהו".
עוד בנושא:
הכול חוץ מ'ערה'? - הסמסים שהכי רגשו אותנו
שעת המבחן של הסמס או איך להבין אם הוא רציני
אנלייק. החתונה בוטלה בגלל סטטוס בפייסבוק
לצערי זה לא נגמר פה. אפילו לא הספקנו לסיים את המשקה הראשון, וקבוצת החברים שלו בווטסאפ מחליטה לקחת את המושכות לידיה, וגורמת לטלפון להבהב ללא הפסקה. בערך בפעם הרביעית הוא לוקח את הטלפון ומתחיל להתכתב לעוד כמה שניות. "חברים שלי מפגרים", הוא קורץ אלי בגיחוך. השיא מגיע כשהבחור מקבל צלצול מאדם שכנראה לא יודע שהוא בדייט, משום שהוא עונה לו תשובות מהירות, קצרות ומתחמקות. השיחה מהצד נשמעת כמו: "כן אחי, אני? סתם... יושב פה בבר. אדבר איתך מחר".
מסקנה מס' 1: בלי טלפונים בדייט! כשאתם בדייט - שימו את הטלפון בצד או בכיס על שקט. לא על רטט, לא על חלש ולא במקום שתוכלו לראות אותו. ואל (!!) תענו לחברים שלכם בוואטסאפ או לטלפונים. זה נותן תחושה מזלזלת ולא נעימה לצד השני, וייתכן שתאלצו לגמגם כשתצטרכו לענות על כל מיני שאלות כמו: "איפה אתה?", "עם מי את?" וכדומה. לא מתאים.
כחודשיים לאחר המשבר הטכנולוגי הראשון
אני ו-556 נהנים לנו מערב רומנטי בבית עם יין וארוחה טובה, כיאה לערב החורפי שחיכינו לו כל השבוע. בעודו פותח את בקבוק היין, נשמע מהטלפון שלו צפצוף המתריע על מייל מהעבודה. הוא עוזב את הבקבוק והולך לענות. תוך כדי מזיגת הכוס הראשונה נשמע צפצוף שני, ואחרי מבט חטוף הוא מבין שהפעם זה כבר מצריך פתיחה מלאה של המחשב.
הוא עובד על הלפטופ שלו למשך עשר דקות שנמשכות כמו נצח, וחוזר לארוחה עם התנצלות. באמצע הביס הראשון מגיע ציוץ של פייסבוק, והפעם דווקא מכיוון הטלפון שלי. לא עוברת דקה ואז מגיע אליו מייל נוסף המצריך היעלמות של רבע שעה נוספת לתוך העבודה. "אולי זה ערב, אבל רומנטי הוא בטוח כבר לא", אני חושבת לעצמי תוך כדי שהוא מתווכח עם הבוס בחדר השני.
מסקנה מס' 2: ערב רומנטי בבית הוא ערב רומנטי בבית. בלי מיילים, בלי עבודה ובלי פייסבוק. לא סתם זוגות ובעיקר כאלו הנמצאים בתחילת דרכם מתכננים לעצמם בילויים ביתיים. הם צריכים ורוצים את זמן האיכות הזה ביחד ולבד בלי כל ההפרעות מסביב, ואלו רגעים נדירים של מנוחה וכיף בתוך כל הבלגן של השגרה והעבודה. אם כבר התמזל מזלכם והצלחתם להגיע לרגע שכזה, אנא מכם, נקו אותו מכל ההפרעות ופשוט תיהנו מהמפגש המשותף. לא יקרה כלום אם תענו למיילים בעוד שעה.
כחודש לאחר המשבר השני
אני ו-556 שוכבים זה לצד זו במיטה שבחדרי החמים. גשם זלעפות יורד בחוץ, ואנחנו רואים טלוויזיה ומתכרבלים מתחת לפוך. השלט עובר מתוכנית אחת לשנייה. שוב פעם הסרט שכבר ראינו פעמיים בשידור חוזר, עוד קצת קשקושים על הבחירות ועוד איזה תכנית על הדוב הלבן בקוטב הצפוני שכרגע יש רק עוד ארבעה מסוגו בכל העולם, וגם הם כנראה יכחדו בקרוב. אין שום דבר שבאמת שווה צפייה, אבל הטלוויזיה מוסיפה להתנגן ברקע, רעש לבן וממכר.
השעמום מהמכשיר המרובע גורם לנו להיזכר סוף-סוף בקיום אחד של השני, ואנחנו מתחילים לצחקק וסתם לחפור על שטויות. קצת להתנשק ועוד קצת להתלטף, חולצה יורדת פה, תחתונים יורדים שם, ידיים נשלחות לכל עבר ומתחיל להיות חם מתחת לפוך. הטלוויזיה כבר מזמן לא מעניינת אף אחד, אפילו לא הדוב הנכחד המסכן באיזה-קוטב-שזה-לא-יהיה, והכול זורם בכיף למען מטרה משותפת מהנה עוד יותר. פיסת הבד האחרונה יורדת ואנו נותרים ערומים, שולחים ידיים ולשונות לכל מקום. למה בעצם חיפשנו מה לראות במשך שעה כשיכולנו פשוט לעשות את זה? זה הרבה יותר כיף!
מסקנה מס' 3: הוציאו את הטלוויזיה מהמיטה. יש שיחלקו עליי אבל לדעתי, זו תוספת מיותרת לחדר המיטות. במקום להתרכז אחד בשנייה אנחנו מוצאים את עצמנו פשוט בוהים, בעיקר בגלל שהיא שם. זה הכי כיף בעולם לשבת ולראות סדרות וסרטים ביחד ואני לגמרי בעד, אבל אין טעם שהיא סתם תהיה דולקת ותגרום לנו לבהות בה במקום לדבר או לגעת זה בזו. לא ככה?
בעוד אני רק מתחילה להרגיש את גלי החום המפורסמים, מנגינה מוכרת מתחילה להישמע ברקע בליווי אור מהבהב וקטן שמציק לי בקצה של העין. אני לא רוצה לשמוע אותה, אבל יודעת שהיא לא תיעלם, לא היא ולא האור הקטן והמזורגג הזה. וגם אם שניהם ייעלמו, כנראה שיחזרו על עצמם עוד כמה וכמה פעמים. הרי ככה תכנתו אותם. לאט-לאט החושים מתחילים לחזור לעצמם והריכוז הולך ודועך. האור הקטן ממשיך להבהב ומנגינת הדור ה-3 לא מרפה. הערום שמתחתיי מושיט את ידו לנכד הטכנולוגי ומשתיק אותו.
הוא מסתכל עליי בפרצוף תמים של "לא נורא, היה כיף אז בואי נמשיך", וממשיך בעיסוקיו כאילו כלום לא קרה. אצל גברים לא צריך ריכוז מלא כמו אצלנו. מבחינתו, גם אם היה עובר טרקטור בחדר הוא היה יכול להמשיך לתפקד כרגיל. בכל מקרה הוא ממשיך, ועצבנית אך עם טעם טוב מלפני המאורע המרגיז, אני חוזרת לעניינים ומתחיל להיות שוב פעם חם ונעים. "התגברנו על המטרד", אני חושבת לעצמי וחוזרת ליהנות.
לא עוברות חמש דקות
והפעם נשמע צפצוף חלש, שגם הוא מלווה באותו אור מרגיז וכמובן איך אפשר בלי, רעש הרטט הנצחי. אני קולטת בזווית העין את המכשיר המהבהב ומתחילה להבין שאם יש מישהו שירטוט היום זאת לא תהיה אני. המילה על המסך חיסלה לי סופית כל זיק של תקווה שהייתה לי ליהנות היום מאיזה סקס חורפי מתחת לשמיכה, כשמתברר שהאחראית על ההפרעה הפעם, היא לא אחרת מסבתו בת ה-80.
מסקנה מס' 4: כשהבגדים יורדים, גם הטלפונים! נשים במיוחד צריכות ריכוז רב בסקס ואין דבר יותר מעצבן מטלפון מאיזה הורה או חבר באמצע העניינים, כל שכן מסבתא שלך! לא שיש לי בעיה איתה, היא אישה נחמדה מאד והכול, אבל לא בחדר המיטות שלי. אף טלפון או הודעה לא שווים את ההפרעה לאחת הפעולות היותר מהנות בחיים.
נכון להיום, אני ו-556 כבר לא יחד, אבל לפחות למדתי כמה לקחים לזוגיות הבאה. אמנם אנו רגילים להיות מוקפים באמצעי תקשורת רבים וכיום כמעט ולא ניתן להתנהל בלעדיהם.
אבל עם כל הכבוד (ויש כבוד) לקבוצות בווטסאפ, למיילים מהעבודה, לטלפונים מסבתא ולפוסטים בפייסבוק - בעת זמן איכות עם בן או בת הזוג חשוב להקדיש את מלוא תשומת הלב וליהנות מהרגעים שהם נותנים לנו ומהאדם שאנו נמצאים איתו - בין אם זה בדייט, בסקס או בערב רומנטי.
ובנימה זו, תניחו את הטלפון או את המחשב שממנו אתם קוראים את הטור ברגע זה, ולכו תנו נשיקה לבן או בת הזוג. סמכו עליי, זה הרבה יותר כיף.
בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק
ל"ערה?"- בלוג הפייסבוק של עדי רם
לפנייה לכתב/ת 
