3, 2, 1... ניסיון
אנחנו מתים על כדורסל בדיוק בגלל רגעים כאלה, אין יותר כיף מלחזות בשחקן כמו מורן רוט שובר את התקרה שלו, ומעפיל לרמה הבאה. פנרבחצ'ה הגיעה להיכל נוקיה עם ניסיון, אבל לא משנה רק כמה ניסיון יש לך, אלא איך אתה משתמש בו. תשאלו את רוט, שהוכיח: אם לא תנסו - איך תדעו?!
בדיוק בגלל רגעים כאלה אנחנו משוגעים על ספורט. מתים על כדורסל. מוכנים לצפות בעשרות משחקים משמימים עד שמגיעות כמה דקות של התעלות. אחרי התחלה מגומגמת, חצי איבוד כדור, שני אסיסטים מצ'וקמקים, הגיע הרגע. הוא בחן את הסל, הסתכל על השומר שלו, ראה את כל הגופיות הצהובות מסביב, והחליט שזהו, הגיעה הזמן לעלות מדרגה בקריירה.
עוד ב-ynet ספורט:
הטעיית זריקה, כדרור הצידה, ג'אמפ קצר ומדויק. הרגשתי שיחד איתי עוד מאות אלפים התכווצו בכסאותיהם, ואז שחררו אנחת רווחה ואושר עם הסוויש, הסל הראשון של מורן רוט ביורוליג. "יששששש". אחר כך היו עוד שתי שלשות פנטסטיות ואסיסטים משובחים, שרק העצימו וחיזקו את החוויה הראשונית המתוקה - לחזות בשחקן שאתה אוהב מצליח (שוב) לשבור את התקרה שלו, ולהעפיל לרמה הבאה.
זה היה משחק שהתחיל בניסיון מסוג אחד, והוכרע על ניסיון אחר לגמרי. לפני המשחק כולם דיברו על כך שמול מכבי מתייצבת קבוצה עתירת ניסיון,
והוזכרו 7 אליפויות יורוליג באמתחת שחקניה מול 0 של מכבי. אבל מה משמעות הניסיון - איך הוא משפיע, במה הוא תורם?
ובכן, הניסיון רומז לכך, שהיו לך מספיק הזדמנויות לטעות בעבר, ומניח שעכשיו יש לך את זה באינסטינקט, ולכן לא תיתקל לראשונה בסיטואציה לא מוכרת, ותדע מה הפעולה עם הסבירות הגבוהה יותר להצלחה. לא תיקח בכח, לא תמציא משהו חדש, וגם לא תתרגש, הדופק יישאר 150 ולא 200, היד לא תרעד, הזיעה לא תשטוף את העיניים ותצרוב. תדע בעיקר מה לא לעשות.
ואכן במחצית הראשונה היו לכך דוגמאות רבות, כמו למשל הסל של בוגדנוביץ' מחצי מגרש בסוף הרבע הראשון בא מחוסר ניסיון של יוגב, שחדר מוקדם מדי והשאיר זמן לזריקה. גם באטיסט ומקאלב הפגינו קצת מחשיבותו של הניסיון.
אבל אם למכבי חסר ניסיון, לפנרבחצ'ה חסרים מרכיבים יותר קריטיים - מוטיבציה, חיבור, והשראה של מאמן. שחקנים טובים, חלקם מעבר לשיא, אבל כקבוצה חלשים מאוד. יותר מדי כאלה שאין להם יותר מה להוכיח, חסרי להט, בעלי חוזה שמנמן. הרי לא משנה כמה כסף יש לך, החוכמה היא מה אתה עושה איתו. ויותר חשוב: לא משנה רק כמה ניסיון יש לך, אלא איך אתה משתמש בו.
ולמורן רוט אולי אין ניסיון יורוליג, אבל יש לו ניסיון רב בלעלות במדרגות. כאחד שטיפס מהליגה השלישית לשניה, ואז לראשונה, ואז לקח אליפות מדינה נגד מכבי, הוא זוכר שבכל קומה היה שם מי שאמר לו - מה אתה עושה כאן?
רד חזרה למטה. והוא רק חייך, והצליח לעלות עוד קומה. יש לו גם ניסיון מתחילת העונה, בה הוא לא היה טוב, אבל למד מהר, ועשה התאמה לגוף ולהוויה.
לפני עשרה ימים נגד הרצליה הוא הוכיח שהוא מוכן, אבל בלאט פחד לנסות. ואז באה העבירה השלישית של יוגב ויצרה גם את הסיטואציה המתבקשת. צריך גם קצת מזל. ואפילו בדקה הראשונה על המגרש עוד כשלו רגליו מההתרגשות הבריאה, ונדמה שבלאט התלבט, ואולי היה זה גודס שלחש לו: חכה רגע, תן לו צ'אנס. ואז זה התיישר, והתפרץ, והתעלה.
ברמה הטכנית, מורן מכדרר פחות מיוגב. אצלו הכדור זז. האסיסטים פשוטים. הוא זורק רק כשהוא ממש פנוי. והוא טוב יותר בפיק אנד רול, שהוא הבסיס להתקפת מכבי. כי הוא יודע להדביק את השומר שלו על החסימה, ואז ממשיך לכדרר הצידה ומייצר זוית מסירה, בניגוד ליוגב שעובר רחוק מדי ומשאיר
מקום למגן לעבור, ואז עוצר את הכדרור ונתקע. ובעיקר, יוגב חודר במאה אחוז מהירות ואז נתקע באוויר עם הכדור. מורן תמיד נשאר עם הרגליים על הרצפה. ענין של ניסיון.
והוא יקום מחר בבוקר עם עוד קצת חכמת משחק, עוד ביטחון, ישלב אותם במערך התבונה הגדול שלו, ויגיע למשחק הבא רעב, מרוכז, בלי לדעת אם בלאט ייתן לו שוב. ועדיין הוא יעלה לחימום כאילו זה המשחק הגדול של חייו, ועם אמונה מלאה שהוא יכול. את זה אי אפשר ללמד, רק להעריץ. ומוסר ההשכל שלנו: היזהרו בשיפוטכם. כמה קל לומר: הוא לא שחקן יורוליג, הוא מיצה את היכולת שלו בליגה, הוא רק שחקן ליגה טוב. תפסיקו לפחד. אם לא תנסו לא תדעו.
לפנייה לכתב/ת 
