שיתוק המוחין לא יעצור אותי מלמצוא אהבה

חורש בן עמי (28), נולד עם שיתוק מוחין. שיתוק מוחין הוא מושג רחב המיצג קבוצה של הפרעות נוירולוגיות. זהו מצב הקיים לכל אורך חייו של המטופל והוא משפיע על התקשורת בין המוח לשרירים. ביטוייה של תקשורת לקויה זו הוא חוסר תיאום מתמיד של תנועה ותנוחה. אצל חורש, שיתוק המוחין מתבטא בפיגור שכלי, ליקוי בהליכתו וכן בדיבורו. אך חרף מגבלותיו, חורש בן עמי לא עוצר אף פעם ואם תשאלו אותו, הוא לא עומד לעצור בקרוב. חורש מתכוון לכבוש את כל היעדים שהציב לעצמו, ואת מה שלא יצליח – יחליף ביעדים חדשים.

להשתלב בעולמם של הבריאים

בגיל 22, כשאף אחד לא האמין שיוכל לעשות זאת, חורש התגייס לצה"ל, שירת במחוז ירושלים של פיקוד העורף ואף זכה בתואר מצטיין המחוז.

"בהתחלה", משתף חורש, "מפקד המחוז פחד לגייס אותי. הוא חשב שלגייס חייל מוגבל זה לקחת הימור גדול מידי", אך עד מהרה חורש התברר כהימור בטוח, אדם נדיר שמוכן ורוצה לקחת על עצמו אחריות ומוכיח ששום מגבלה לא תעצור אותו. בטח שלא השירות הצבאי.

כשאני שואלת את חורש מדוע היה חשוב לו להתנדב לצה"ל, הוא משיב: "רציתי להשתלב בעולמם של האנשים הבריאים, לתרום ולתת מעצמי. רציתי לעזור בלי תמורה אבל רק עם תמורה אחת, עם חיוך. חיוך נותן לך ולמי שאתה מחייך אליו כוח. הייתי אמור להתגייס לשנה ושמונה חודשים ולשמחתי הרבה האריכו לי את השירות בחצי שנה נוספת".

הקם לחבקך, השכם לחבקו

כשמביטים בחורש בן עמי, מביטים לאהבה בעיניים. מלבד שמחה, רוך ואופטימיות שניבטות בהן רואים שם טוהר, טוהר השייך למידות."יש נכים כמוני", הוא אומר, "שחושבים שבשל היותם נכים מגיע להם הכל, שהם מרכז העולם. זה נכון, אנחנו נכים ולפעמים נפגעים בשל המבטים וחוסר ההבנה של הסביבה, אבל מי שלוקח אתנו סיכון ומתגבר על הפחד הראשוני - יכול באמת להכיר אותנו ולמצוא חברים. היום אני מרגיש שיש לי הרבה מאד מזל, כי רוב האנשים שאני פוגש נותנים לי אהבה וכשנותנים לך, אתה חייב להחזיר".

ולכן חורש נקרא בהומור מפי חבריו ומשפחתו "מתנדב בע"מ". הוא מאמין בתרומה לאחר. הוא חושב שכל אדם צריך עזרה, "אפילו מאדם כמוני", הוא אומר ומוסיף: "אדם שכביכול נתפס בחברה שלנו כאחד שצריך לסייע לו. דווקא בשל כך חשוב לי להוכיח שגם אני יכול להועיל ולעזור לאחרים". ולכן חורש בוחר להתנדב ותורם מזמנו בעמותת "יד שרה".

יומו של חורש גדוש ועמוס מאד. הוא עובד במשרה מלאה במשרד עורכי דין כשליח מטעמם להגשת מסמכי בית דין. עבודתו חשובה לו, הוא נאמן לה ולוקח אותה ברצינות תהומית. מלבד זה הוא הולך לחדר כושר לפחות שלוש פעמים בשבוע על מנת לתחזק ולחזק את שריריו וגופו. בשלב זה מרקו, אביו של חורש, מצטרף לשיחה שלנו ומוסיף בחיוך: "אני מחפש לבן שלי כלה".

מישהי לאהוב

כשחורש היה בן 18 הוריו התגרשו וחורש עבר להתגורר עם אביו. הקשר ביניהם הדוק, מרגש ומיוחד, מלא בהומור עצמי ובבדיחות פרטיות בין שניהם. למביט מהצד נדמה שאין נושא שהוא טאבו מבחינתם, והשניים מעזים לצחוק גם על הנכות של חורש. מרקו מכיר ויודע את חורש על כל מגבלותיו ויכולותיו, יודע איך לדחוף ולדרבן את בנו, ובעצם מרגע שנולד הוא לא נותן לו ליפול.

אבל הנפילות הן הרי בלתי נמנעות וכך גם הפגיעות, אבל מרקו תמיד שם ולא רק בגופו וליבו אלא גם בראשו. הוא מבין שבנו יזדקק לו עד סוף ימי חייו, ומבין שגופו של חורש עתיד באיזשהו שלב לקרוס, בשל מחלת שיתוק המוחין שהוא לוקה בה. הוא לא חוסך מבנו את האמת ולא מאפשר לו לחיות באשליות, אבל יחד עם זאת מחזק אותו ללא הרף ומאמין בו בכל מאודו.

חורש מביט באביו כשהוא משוחח עימי, מקשיב לו וגומע כל מילה שלו. הוא מעריך מאד את אביו וקשה שלא להתרשם מהקשר המיוחד שלהם. "אבא, לא בטוח שאקרוס, יכול להיות שזה יקרה רק בגיל 95, כמוך", הוא אומר פתאום ושניהם צוחקים. כשמרקו יוצא מהחדר חורש מחייך אלי ולוחש לי "לאבא שלי חשוב לומר שאני מסודר כלכלית".

"הוא חושב שנשים ישמחו לשמוע זאת וזה אולי יגרום להן פחות להירתע ממני ולהתקרב אלי יותר, אבל אני יודע שמה שאישה באמת צריכה זה אכפתיות ואהבה. היא צריכה מישהו שישאל אותה איך עבר עליה היום, שיהיה אכפת לו ממנה, שידאג לבריאותה, שיחבק ויפנק אותה. ויש בי את כל זה, ואני כל כך רוצה להעניק את זה בחזרה. אני כל כך רוצה לאהוב".

חורש רוצה להגשים את החלום שלו לאהוב, ומחפש לעצמו בת זוג. כשאני שואלת מה חשוב לו שיהיה בבת זוג שתהיה לו, הוא מיד משיב: "שמחה. חשוב לי שהיא תהיה שמחה ומרוצה מחייה". חורש שומר מצוות אגב, היחיד במשפחתו שבחר בדרך שמירת מצוות וככזה, מדגיש חורש: "חשוב לי שגם היא תהיה מאמינה ושומרת מצוות כמוני. שנחזק אחד את השנייה ונתחזק ביחד. שהמוגבלויות שלה לא יהיו חמורות משלי, שתדע להתנהל כלכלית, שיהיה לה ניסיון חיים ושלא תפחד לפתוח את הלב ולאהוב".

המחלה כמציאות

הוא פוגש נשים גם בחוגים החברתיים שהוא לוקח בהם חלק, כמו החוג הדו-שבועי בארגון איל"ן. היום (ד') מציינים בישראל את "מצעד הפרוטות", יום ההתרמה השנתי של הארגון. ארגון איל"ן מספקת בין השאר, מפגשים ופעילויות לנכים בוגרים, וכך מתאפשר להם להיפגש ולבלות עם בני גילם.

"החוג באיל"ן חשוב לי כמו אוויר לנשימה. יש לי המון חברים שהכרתי שם", משתף חורש ומוסיף: "אנחנו הולכים לטיולים יחד, נהנים ועושים כייף גדול, ובעיקר אני מרגיש שאני לא מתמודד לבד. ההימצאות שלי עם אנשים הסובלים ממחלות שונות משקף לי גם מי אני בתוך כל זה. לפעמים אני שואב עידוד ולפעמים מעודד אחרים".

כששאלתי את חורש בתחילת שיחתנו מה המשאלה שלו, הוא לא ביקש להיות רגיל, הוא לא ביקש ש"שיתוק המוחין" ייעלם, הוא ביקש לאהוב, הוא ביקש בת זוג, פרטנרית לחיים.

אתם מסוגלים להבין את זה? הוא לא רואה במחלה שלו כלא או נכות מגבילה, הוא רואה בה מציאות. הוא למד לאהוב את המציאות הזאת לא מתוך אילוץ, אלא מתוך רצון לחיים הכי טובים שיכולים להיות לאדם כמוהו. הוא לימד את עצמו לחבק את המציאות שלו ודרכה לאהוב את עצמו.

כשפגשתי את חורש לא פגשתי נכה, פגשתי אדם השמח בחלקו, אדם מקסים שהצחיק אותי לאורך כל השיחה וידע לצחוק על עצמו, אדם שלא אפשר לעצמו להיכנס לסטטיסטיקה היבשה שניבאה לו חיים של בידוד וחוסר מעש. פגשתי אלוף, מודל להצלחה, אדם בעל נתינה אינסופית ואהבה עצמית. יצאתי מחויכת ומחוזקת, ויותר מכל - זכיתי בחבר חדש.

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק