שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נעורים נשכחים: ספרי הילדים של שנות ה-60
    מתפוררים על המדף מרוב קריאה, אהובים וכאלו שזוכרים אותם בעל פה, ספרים של האחים הגדולים שעברו לקטנים, שהיום כבר בקושי אפשר להשיג. חוזרים אל ספרי הנעורים של שנות ה-60

    יומן נעורים: "לילי הפרועה" מאת רבקה קרן

    אחד הדברים הכי עצובים בשוק הספרים הנוכחי היא העובדה המצערת שאי אפשר להשיג את הספר המקסים, המכונן והכתוב היטב של רבקה קרן, "לילי הפרועה". הספר, שהפך לספר-נעורים-קאלט כשפורסם לראשונה בשלהי שנות ה-60 נגוז מהמדפים ונשאר בעיקר בזיכרונם של קוראי הדור ההוא, יחד עם עותקים ספורים ומתפוררים מרוב קריאה.

     

    "לילי הפרועה". עותקים מתפוררים מרוב קריאה (עטיפת הספר)
    "לילי הפרועה". עותקים מתפוררים מרוב קריאה

     

    לילי הפרועה, שהיא בכלל לא כזאת פרועה, אלא יותר, חדה, מצחיקה ומרגשת, היא ילדה משכונה קשת יום בתל אביב, בת לאם חד-הורית ואחות של יואב המגניב. היא ואחיה נשלחים איש איש לפנימייה משלו, ומגיל צעיר מוצאים את עצמם אנשים עצמאיים בעולם מורכב. ביומן שלה, הבנוי מקטעים-מקטעים של הווי חיי הפנימייה, לילי מספרת על שותפותיה לחדר והקונצים שהן עושות (בייחוד על לונה חברתה היוונית), על שימי המדריך שתומך באלפי החיות שהיא מאמצת, על החבר הראשון שלה, אמנון השקט, ועל השיער המתולתל שלה, שאף פעם לא באמת מסתדר.

     

    הספר רווי בהומור, בסלנג מקורי שמרשים גם את הקורא של שנות האלפיים, ובאיורים משעשעים - מעשי ידיה של קרן - שמלווים את הסיפורים הכנים של לילי. השתולליות איומות, תקליטים משמחים, חברות אמת ואהבה ראשונה מוטמנים כמו קסמים בהוויה המתוקה והאמיצה של הגיבורה, שלוקחת בסיבוב הרבה "קולות" של כותבות יומן מוכרות הרבה יותר.

     

    איור מתוך "לילי הפרועה". מלווה את הסיפור (צילום: שרי שביט)
    איור מתוך "לילי הפרועה". מלווה את הסיפור

     

    אי אפשר שלא להזדהות עם לילי, ולו משום שהקול הנעורי שלה צלול ומשכנע. הפלוס בספר הזה, הוא היותו מאוד ישראלי: הנופים הם נופי תל אביב וירושלים, השפה מחייה מחדש את הבדיחות של שנות ה-70, הים הוא הים התיכון, והגלידה בטעם שוקו-וניל. בעזרת ריענון עריכה והדפסה מחודשת, אין ספק שהספר הזה יוכל בעתיד לדבר גם לקוראים וקוראות עכשוויים. או לפחות להפוך לאפליקציה ממש פרועה בפייסבוק.

     

    משפחה מודרנית: "נסים ונפלאות" מאת לאה גולדברג

    אחד הספרים המעניינים בעיניי שכתבה לאה גולדברג, מדבר על תל אביב הרומנטית והפשוטה של שנות ה-50, לצד יחסים נוגעים ללב של ילד מיוחד בשם נסים, לקוף עוד יותר מיוחד בשם "נפלאות". גולדברג המספרת, בדמות שחוזרת על עצמה בחלק מספרי הילדים שכתבה, היא "דודה של שום איש" - ולכן מסתמנת כהורה פוטנציאלי לאימוץ בלתי רשמי. המספרת פוגשת את נסים, ילד בן עשר שגר במעברה, וכדי להתפרנס מוכר שרוכים ברחובות העיר, שאז עוד היתה יחסית חדשה. אמו נמצאת בבית חולים, והוא עם אחיו הקטן אליהו, מוצאים מחסה בביתה.

     

    לאה גולדברג. דודה של שום איש (צילום: לע"מ)
    לאה גולדברג. דודה של שום איש(צילום: לע"מ)
     

     

    "נפלאות" מגיע לסיפור כקוף-מחמד שברח מבית אחד השכנים, ומצטרף לחבורה החדשה שממלאת בהרמוניה מלאת הומור ועניין את ביתה של המספרת בצביונו החדש: ילדים שמחים עם דמות אם תרבותית שמכוונת מחדש את חייהם הקשים, יחד עם קוף (תודו שהבחירה בחיית המחמד היא בהחלט מקורית) שלא מפסיק לעשות דברים משעשעים.

     

    היפה שעולה מהסיפור הזה, מעבר לשמו המקסים והמנצח בתחרות הקופי-רייטינג של שמות מעולים לספרי ילדים מפעם, הוא הדיוק בתיאור התקופה הנאיבית כמעט, של תל אביב בראשית ימיה של המדינה. בסיפור החברים שרים, מנגנים בפסנתר, מקימים מופע קרקס שהכנסותיו מוקדשות לקרן הקיימת לישראל בפטריוטיות חסרת ציניות - וכל זאת יחד עם עלילה מפתיעה ומלאה בדיאלוגים שנונים.

     

    כמובן שאפשר לראות בסיפור גם מראה לחייה האמיתיים של הסופרת חשוכת הילדים, ועל השפעתה וראייתה את ילדי המעברות דאז, ואת חשיבות התרבות בהתפתחותם של ילדים. הסיפור מסתיים בנימה אופטימית מדי, כאשר הקוף חוזר למקומו המקורי, נסים מתגלה כמוזיקאי פוטנציאלי ונשלח לחיים חדשים מחוץ למעברה, והסדר שב על כנו.

     

    אבל למרות הקלישאה, הספר כתוב בכנות מרשימה, במיוחד כי דיבר אל קהל צעיר מלכתחילה ולא הסתיר ממנו את המצב הסוציו-אקונומי הקשה של הילדים. אבל עושה רושם שקריאה חוזרת דווקא תתאים לאנשים הבוגרים בינינו, שקראו בו פעם - ואולי ירצו לנסות שוב להיפגש עם אותו מקום בסיפור שריגש אותם בשנות ה-60, מפרספקטיבה קצת שונה.

     

    ההיסטורי אך התמים: "אנה פרנק, סיפורים"

    כשעולה על השפתיים השם "אנה פרנק", רוב ילדי שנות ה-60 נזכרים ביומן האל-מותי של הנערה היהודיה שהתחבאה באמסטרדם הרדופה, בעוד ההתבגרות וקסם החיים לא חמקו מעיניה ומעטה, גם בחיים הלא פשוטים במחבוא. אבל ספר אחר שנעלם מן העולם ובהחלט ראוי לקריאה, מרכיב את סיפוריה של אנה פרנק שנמצאו לצד יומניה, ותיארו סיפורים בדיוניים לילדים - כמעין חומר משלים לסיפור חייה המוכר.

     

    סיפוריה של אנה פרנק. חוויות אישיות מזווית נטולת שואה (עטיפת הספר)
    סיפוריה של אנה פרנק. חוויות אישיות מזווית נטולת שואה(עטיפת הספר)

     

    סיפוריה של פרנק שפורסמו לראשונה בעברית בתחילת שנות ה-60, ולאחר מכן במהדורות רבות נוספות, כללו סיפורים ריאליסטים על שתי ילדות שרבות ומשלימות על עוגה, סיפורי פנטזיה נוסח גמד חכם שיודע להבדיל בין עצב לאושר, וגם סיפורים על מציאות קשוחה, כמו עלילה המתארת ילדה שהוריה מתו עליה בטרם עת. את כל הסיפורים מאפיין הסוף הטוב, ובכלל האמונה הנצחית בכוחו של הטוב להציל את העולם.

     

    חפץ שנעלם, שכר ועונש, עוני ועושר, חיבה לממתקים וקסמים, כביכול תמימים, ממלאים את הספר הצנוע הזה, שמציג את כישרונה של אנה פרנק הצעירה ביכולת מופלאה לספר סיפור ולברוא עולם מתוחכם, ללא קשר ישיר לסיפורה האישי. רוב הסיפורים נכתבו ב-1944 מתוך המחבוא, וממש לפני שנתפסה פרנק עם משפחתה ונשלחה למחנה הריכוז בו מצאה את מותה.

     

    רוב הסיפורים אינם מגיעים לאופי הכישרון שהתעצב תוך כדי כתיבת יומנה, אבל אם מנתקים את המורבידיות המובנת מאליה מהעלילה האישית, ונשארים עם הסיפורים בלבד, יש בהם חום אנושי, מקוריות ושמחת חיים כנה. עוד מתנה שנותן לקוראים הספר האבוד הזה: הקדמה נפלאה מפיה של הסופרת, המשוררת והמתרגמת מרים ילן-שטקליס.  

     

    לצאת להרפתקה: "שביל קליפות התפוזים"

    "שביל קליפות התפוזים" (או בשמו המלא "הרפתקאות מראשית ימי תל אביב") הוא אולי אחד מספרי הילדים המוכרים ביותר, וגם היחידי מבין הרשימה שלנו שבאמת עוד ניתן להשיג אותו בחנויות יד שנייה של ספרים. נחום גוטמן - צייר אמן וסופר תל אביבי יחיד במינו - סיפר את סיפורו של נחום - נער בן 15, שחי בתל אביב, שהיתה בסוף שנות ה-50, שכונה קטנה. הגיבור של גוטמן הוא בעצם הוא-עצמו, וכל אירועי הספר, על פי המחבר, התרחשו במציאות ההיסטורית, בימי הארץ של מלחמת העולם השנייה.

     

    "שביל קליפות התפוזים". נחום גוטמן הסופר (עטיפת הספר)
    "שביל קליפות התפוזים". נחום גוטמן הסופר

     

    בעקבות הגירוש הגדול מתל אביב, עובר נחום עם משפחתו לגור בפתח תקווה הכפרית.

    רומן הילדים הזה, הוא למעשה ספר היסטוריה מסופר היטב, שמספר על ימי הצהרת בלפור, הקרבות שהתחוללו בארץ בין הבריטים לטורקים, והמצוד אחר גיוס צעירים יהודיים בין החולות והרחובות שזה אך נבנו.

     

    נחום בורח למסע הרפתקאות דרך הפרדסים. תוך כדי הבריחה הוא פוגש בנער נוסף חסר שם, שחייב להגיע לתל אביב בעקבות שליחות דחופה. כדי להגיע לעיר, הוא עוקב אחר "שביל קליפות תפוזים" שהשאירו לו חבריו, מעין מוטיב "עמי ותמי" בסיפור ההישרדות המותח. השניים מגיעים אל לב הקרבות, ולצד פציעות, מימון מיהודי התפוצות לטובת הקיום היהודי, הברחות, עזרה מהכוחות האוסטרליים, והמון תעוזה - הם מצליחים בסופו של דבר לברוח.

     

    הספר פורסם לראשונה ב-1958, הפך ללהיט ענק, ומאז הודפס במהדורות רבות נוספות, שרובן כבר אזלו ממדפי הקריאה. גוטמן קיבל על הספר הזה את עיטור הכבוד על שם הנס כריסטיאן אנדרסן, ואף צייר את העטיפה הזכורה היטב של נערים רצים בין פרדסים, אש ובין קליפות של תפוזים.

     

    ועל איזה ספרים אתם גדלתם? טקבקו לטובת הדורות הבאים! 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "נעורים נשכחים: ספרי הילדים של שנות ה-60"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נחום גוטמן. צייר וכתב את עלילות תל אביב
    צילום: לע"מ
    7 לילות
    מומלצים