"בבוקר לא אחיה". נחשף יומן נדיר מימי השואה

"בלילה יובילו אותנו לטרבלינקה. זו הפעם האחרונה שאני רואה את השמיים הכחולים". כך נכתב ביומן נדיר מתקופת השואה, שעותק ממנו הוענק היום (ה') לנשיא שמעון פרס במוזיאון בית לוחמי הגטאות.

לקריאת היומן - לחצו כאן

המסמך פורסם לרגל ציון 70 שנה ל"מרד ינואר", שהתרחש בגטו ורשה והיווה את ההתנגדות המשמעותית הראשונה לנאצים. בטקס כינה הנשיא את מרד גטו ורשה שפרץ באפריל 1943 "אחת מפסגות הגבורה של העם היהודי", והוסיף כי הוא "עומד נפעם נוכח הגבורה הבלתי נתפסת".

כל עדכוני בחירות 2013 - באתר הבחירות של ynet

הסיפורים הכי חמים לפני כולם - בפייסבוק של ynet

הנשיא פרס במוזיאון(צילום: מארק נימן, לע"מ)

28 עמודים בפולנית על תקופת השואה(צילום: מארק נימן, לע"מ)

מחבר היומן, עורך דין יהודי יליד 1906, מתאר את שגרת החיים המצמררת בגטו ורשה:

"באחד האולמות מונחת גופת אישה שנורתה אתמול בערב על ידי אוקראיני. ליד גופתה זוחל בנה בן הארבע. הוא נוגע בגופה הדומם של אמו ומושך אותה בשערות. הנוקשות שלה משעשעת אותו. הוא דוחף אצבע לתוך פיה הפתוח למחצה, נוגע בעיניים המזוגגות שלא רואות. לפתע הוא מתחיל לבכות. בכי מעורר רחמים".

לאחר סלקציה באומשלגפלץ, הכיכר בוורשה שממנה נלקחו היהודים למחנות ההשמדה, נשלח המחבר באפריל 1943 למחנה טרבלינקה וגורלו אינו ידוע עד היום. לקראת המעבר לטרבלינקה כתב ביומנו: "אני מביט בשמיים הבהירים של חודש אפריל. יובילו אותנו לטרבלינקה בלילה. כאשר יאיר השחר כבר לא אחיה. החשבון פשוט - זו הפעם האחרונה שבה אני רואה את השמיים הכחולים בין העננים".

על חיי משפחתו שנספתה כתב:

"19 באפריל 1943. בעוד שבוע אהיה בן 37. נו, טוב, מה זה משנה? מבשרים לי שאמי נורתה. אני לא מזועזע. היא סבלה במשך תשעה חודשים - שרדה את מות בתה, את מות בעלה ואת ההכרח להסתתר במאורות מצחינות ומחניקות. אני מבין לפתע שלא הייתי מספיק רגיש כלפיה, שהגטו נטל ממני את הרכות והרגישות, ושהאכזריות ששלטה בכול נספגה בתוכי בדומה לקרני רנטגן".

עדות מצמררת של הנעשה בגטו ורשה

היומן, שנכתב בפולנית ומכיל 28 עמודים, הגיע לבית לוחמי הגטאות בשנות השבעים, ובמשך שנים רבות נח לו בארכיון והמתין לתרגום ופענוח. במהלך הטקס הוקראו קטעים מיומן נוסף, שנכתב על ידי לוחמת אלמונית שלפי גורמי ארכיון השתייכה לארגון היהודי הלוחם אי"ל או למחתרת אצ"י הרביזיוניסטית. 

ביומנה של הלוחמת נכתב על בניית הבונקרים והתארגנות הכוחות של המחתרות שנלחמו בנאצים.

 "יום רביעי, ה-28 לאפריל 1943. היום העשירי בבונקר. ההפצצות והיריות פסקו, והאנשים מתרחצים, מחלקים קפה ומבשלים אוכל. הכול

נעשה בשקט ובדממה, ובהתאם להוראות ראש הבונקר. אנו חייבים לשרוד. אנחנו לוחמים למען הצדק ולמען הזכות לחיות", נכתב.

שני המסמכים הם חלק מ"אוסף אדולף אברהם ברמן", שהיה פעיל מחתרת ואסף במהלך המלחמה פיסות מידע בחירוף נפש, יחד עם אשתו בתיה. השניים שמרו על האוסף בטלטלות הדרכים אחרי המלחמה עד שהגיעו ארצה ומסרו את המסמכים למוזיאון. היומן הועלה לאינטרנט של המוזיאון, על מנת לאפשר גישה חופשית לציבור הרחב.