שתף קטע נבחר

הסמרטוט: לא מצביע בבחירות ופסיבי בזוגיות

השיטה של הישראלי הממוצע לוותר על זכותו להשפיע על חייו, לא מגיעה ממקום של "טוב, אני פשוט אשב לי בחושך", אלא ממקום של "יאללה יאללה, שיעשו מה שהם רוצים". אבל במערכות יחסים אי אפשר להתבצר בבונקר של אדישות, ואם תהיו פסיביים, מהר מאד הצד השני יפסיק להעריך אתכם

"קומו מהספה וצאו להצביע!", אומרים קמפיינים בכלי התקשורת. "קומו מהספה וצאו להצביע!", אומרים חברים וזרים. אפילו ההיגיון מסכים איתם. אז איך זה שצריך לשכנע ישראלים ללכת ולעשות משהו שהוא לחלוטין טוב וחשוב עבור העתיד שלהם? אולי משום שהרבה יותר קל להיות פסיבי, להגיד "נו, שוין. יחליטו בשבילי. אני אסתדר או משהו". ומה שנכון בפוליטיקה - נכון גם ביחסים.

 

בחירות בערוץ יחסים:

החושים שעוזרים לנו לבחור במי להתאהב

לבחור לא רק להצביע: קול קורא לקהילה הגאה

מה בין בחירות זוגיות לבחירות לממשלה?

 

 

במקרים רבים משאיר אחד מבני הזוג את עצמו על הספה המטפורית, נותן לצד השני להחליט ולקבוע, לנהל אותו ולעצום עיניים, גם כשהמציאות שנוצרת פוגעת בהם, מחלישה אותם או פשוט לא מתאימה יותר.

 

אומרים על עם ישראל שהוא "עם קשה עורף", או בישראלית - שאנחנו פשוט אוהבים ללכת עם הראש בקיר ולהתעלם מהמציאות. השיטה של הישראלי הממוצע לוותר על זכותו להשפיע על חייו לא מגיעה ממקום של "טוב, אני פשוט אשב לי בחושך", אלא ממקום של "יאללה יאללה, שיעשו מה שהם רוצים, לא אכפת לי".

 

אבל במערכות יחסים אי אפשר להתבצר בבונקר של אדישות כי הכל משפיע כאן ועכשיו. איך זה משפיע עליכם? פשוט מאוד: כל מיני דברים שנראו לכם כמו קוריוז או מוזרות מקומית הופכים לסטנדרט.

 

פתאום ערבי שישי הפכו לערבי הקריוקי עם החברות המעצבנות של בת הזוג שלכם בכל מיני מועדונים מיותרים, בהם מדי לילה נטבחים בהמוניהם שירים שמעולם לא היו צריכים להיוולד. או נניח, בכל פעם שיש משחק כדורגל והפועל עיר-שלא-מסומנת-בשום-מפה עולה למגרש, אי אפשר לתקשר בכלל עם בן הזוג והדירה שלכם הופכת ליציע מצווח ומתרגש.

 

שתי דוגמאות הללו הן נסבלות למדי, אבל יש אינספור הרגלים מקולקלים שנראים סבירים במבט ראשון ופשוט מעלימים מהם עין. תוך זמן קצר אתם הופכים להיות הצד הפסיבי בקשר, זה שנגרר ומושפע - וזה שלא מסוגל להשפיע או לנתב את הזוגיות שלכם. בכך אתם פוגעים גם בעצמכם וגם בצד המוביל. למה, ואיך זה עובד? המשיכו לקרוא.

 

אני לא באמת מבינה מה אני רואה. הוא מתלהב אז אני מעמידה פנים שזה מעניין אותי (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
אני לא באמת מבינה מה אני רואה. הוא מתלהב אז אני מעמידה פנים שזה מעניין אותי(צילום: shutterstock)

 

על יחסי הפועל והמנהל

איך מתפתחת אדישות? פשוט מאוד. מישהו מגיע מבחוץ ופותר לכם את הבעיות או לפחות - מגלה נכונות לעשות כן. פתאום החיים נראים כאילו לבשתם על עצמכם שריון ברזל, כאילו שום דבר לא באמת יכול לגעת בכם, להשפיע לרעה. כאילו אתם מרחפים מבחוץ וכל צרות היומיום הם סתם אוסף סיפורים שאפשר לספר לצד השני כשתחזרו הביתה.

 

עם הזמן, דברים לא נוגעים בכם יותר. מה אכפת לכם, אוהבים אתכם. יש עם מי לחלוק, עם מי להירדם ולהתעורר, עם מי לגמור, עם מי להכין ארוחה מושקעת בשבת בבוקר. מישהו שנמצא שם ועושה לכם טוב. וזו בדיוק המלכודת: יש אנשים שמטבעם מעדיפים פשוט להישאב למצב של זוגיות עקומה, בה אין שני שלמים שעומדים יחד, כי אם ישות חסרת צורה שמורכבת משני אנשים.

 

אבל לא מן הנמנע שבעוד אתם תופסים את הזוגיות כשני חצאים שווים - הצד השני שפוי יותר, תלותי פחות ומבין שמדובר פה בסיטואציית שני השלמים. ובאותו רגע אתם הופכים לשני יצורים שונים: מארח וסימביוט - אחד שמקבל החלטות ואחד שאדיש להן; מנהל ופועל.

 

מדוע המצב הזה מסוכן עבור הצד האדיש?

כי הוא מאוד, מאוד נוח. אם נושאים מסוימים (בואו נדלג בחזרה לבחירות: ביטחון, כלכלה, יחסים בינ"ל וכו') נראים לכם כבדים מדי, טעונים מדי או שאתם מספיק מודעים כדי לקלוט שאתם לא מסוגלים לשרוד ויכוח בנושא עם מישהו שבניגוד אליכם - אינו בור מוחלט בנושא, כנראה שיהיה נוח מאוד להתחמק מהם.

 

אז פשוט עושים מה שהצד השני רוצה. יוצאים בשישי רק עם החברים שלו? יאללה, למה לא. הם לא כאלה גרועים. צריכים לזרום עם תנוחות שמרגישות לכם לא במקום, כדי שהצד השני יבוא על סיפוקו המיוחל? מה, זורמים. למה לא? פשוט בולעים את הגאווה וחושבים על המולדת. עוברים לגור בקרבת ההורים של בני הזוג? נו, הם אנשים משפחתיים מאוד, זה בסדר. אז מה אם אמא שלה שונאת אותך וגורמת לך להרגיש כמו כלום בחדר ריק בכל פעם שהיא פותחת את הפה. זה בסדר, העיקר שמאמי מרוצה.

 

אבל זה לא עובד ככה. אתם צריכים להיות אסרטיביים, להחליט על דברים שלא תוותרו עליהם בשום מצב. כל אחד צריך קווים אדומים, כל אחת צריכה לדעת על מה לא תתפשר. ומי שלא מסוגל להתפשר הופך לסמרטוט, לתלותי. בהתחלה זה בסדר - הכל יושב לא רע עם כל ההתרגשות של ההתחלה. אבל אין ספק שיגיע הרגע בו תהפכו מבני זוג לנטל, ואז יתחילו הצרות האמיתיות.

 

המריבות יגיעו לדציבלים שלא מביישים מפעלי מטוסים. אתם תיזרקו ותהפכו לסיפור עצוב שמתחיל ב"אתה חושב שלך היתה חברה פסיכית-תלותית? חכה שתשמע על מה שאני הייתי צריך לסבול". אף אחד לא מעריך תלותיות וחוסר אונים. האדישות מניחה אתכם בנתיב אקספרס למקום הזה. למה? כי נתתם לצד השני להחליט במקומכם.

 

יפתי המקועקעת, אני אפס לידך. את הכול בשבילי (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
יפתי המקועקעת, אני אפס לידך. את הכול בשבילי(צילום: Shutterstock)

 

מדוע המצב מסוכן עבור הצד האסרטיבי?

משום שהוא לא בחר בו. פתאום האדם שאהב, הוקיר והעריך הופך למין גוש משתפך, שפוף וחסר אופי. פתאום הוא קערת בצק ועליהם להכין את העוגה לבד. בן זוג תלותי ואדיש הוא חתיכת נטל; קשה להעריך מישהו שכל החלטה קטנה הופכת עבורו למכאניקת קוואנטים. אף אחד לא רוצה להיות אחראי לחייו של אדם בוגר. זו המון אחריות: צריך לדעת איך לנתב אותו מימין לשמאל, איך ליישר אותו בהתאם למציאות. וכשזה לא עובד, כל העסק עשוי להתפרק; איך אפשר לאהוב ולהעריך מישהו כל כך חלש וחסר אונים?

 

וזה הרגע בו בן הזוג הפך לנטל, לאדם שלא מסוגל לקום מהמיטה וללכת לשירותים בבוקר בכוחות עצמו. וזה, זה דוחה למדי. ואז מגיעות המריבות ונורא קשה להאשים את הצד השני - משום שהוא פשוט... כזה. והפרידה עוד יותר קשה כי הצד האסרטיבי יודע שהוא מפקיר את בן הזוג השני "לגורלו", עיוור בלב ים.

 

 

מה בין דמוקרטית-יחסים ודמוקרטיה קלאסית?

הכרתי פעם קצין בכיר שנהג לומר "הפשרות של היום הם הנורמות של מחר". אני לא אומר שלא צריך להתפשר - אבל חשוב לנקוט עמדה. בואו נחזור לעולם הבחירות: מי שלא משתתף במשחק, לא יכול לבוא בטענות על ביצועי הקבוצה.

 

אז קומו מהספה בסלון וצאו להצביע. אל תוותרו על הזכות שלכם לשנות את המצב, לתת קצת כוח למישהו שמגיע לו, גם אם ברור לכם שדברים לא ישתנו מהיום למחר. גם ביחסים כמו בדמוקרטיה - חשוב להשמיע גם את הדעה הכי קיצונית, כדי שאחר כך תוכלו לסתור אותה ביחד. אל תהיו סמרטוטים, אל תוותרו על שום הזדמנות לקבוע את העתיד שלכם.

 

בהצלחה!

 

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
זה נעים לך ככה, להיות סמרטוט חסר דעה?
צילום: shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים